מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

געגועים לאחים שעלו לפנינו

אלי ואיתי בקשר הרב דורי
אלי ביום חתונתו
אלי יעיש מספר על עליית משפחתו לישראל

חיינו במצרים. לאימא הייתה נתינות צרפתית ולאבא הייתה נתינות אנגלית. בבית היה ויכוח: אבא תמיד רצה לעלות לארץ ואימא לא רצתה כי ביקרה בארץ כשהייתה צעירה וידעה שהארץ עדיין קטנה. במצרים  התרחש "עסק הביש"- שנקרא גם "מבצע סוזאנה". ביוני 1954 התקרב לסיומו משא ומתן בין בריטניה למצרים על פינוי תעלת סואץ. עם עזיבתם, היה עתיד הצבא המצרי לקבל לידיו מחנות ושדות תעופה צבאיים. בישראל שרר חשש כבד מהפינוי כי באותה תקופה מצרים הייתה מדינת אויב. ההנהגה המדינית והביטחונית בישראל חיפשה דרך לסכל את הפינוי או לפחות לדחות אותו ככל האפשר. נולד הרעיון לבצע פיגועים נגד מוסדות אמריקניים ובריטיים בשטח מצרים. ממציאי  הרעיון האמינו שבכך יגרמו לבריטניה להרהר שוב בתכנית הפינוי. 
 
ביצוע הפיגועים במצרים הוטל על רשת של צעירים יהודים ציונים בקהיר ובאלכסנדריה 
 
שני אחיי הגדולים – סמי יעיש ז"ל ומורדכי יעיש – "הסתובבו" יחד עם קבוצת הצעירים (יהודים מיצריים מקומיים) שגויסו לבצע את הפיגועים הקטנים הללו במצרים. שלטונות מצרים התחילו לעצור תלמידים ודרך מספרי טלפון הגיעו לכל מי שהשתתף ב"עסק הביש". אמי אסתר חששה מאוד לגורלם. מכיוון שהיו בגירים ובעלי דרכון מיצרי הבריחה אותם ושלחה אותם על המטוס הראשון לארץ ישראל. אך, הגעגועים העזים שלה גברו מיום ליום עד שלבסוף בשנת 1956 ארזה המשפחה את כל חפציה ועלתה בעקבות שני האחים לארץ ישראל, דרך צרפת.
 
בצרפת שהינו במחנה עולים שנקרא "קונדה רנס". היינו שם כחודשיים. העלו אותנו לאונייה ,שמו אותנו במחסנים של האונייה והביאו אותנו למפרץ חיפה. אבי, שאבא שלו ואחיותיו שכבר היו בירושלים, ביקש להתגורר בירושלים. לפני שירדנו מהאונייה לקחו מאיתנו את הפספורטים והחתימו אותם כמבוטלים. כשהגענו לנמל חיפה העלו אותנו על משאית והסיעו אותנו. לא ידענו לאן, אבא חשב שלירושלים. הוא גם כל הזמן התפלא מהנוף ואימי אמרה לו "חכה עד שנגיע". אחרי נסיעה של 3 שעות הגענו לחלסה, שזו היום קריית שמונה. היו שם רק פחונים, אוהלים ובוץ. נתנו לנו פחון בגודל 3 מטר על 3 מטר שעלה 32,000 יורו. התגוררנו בו 5 ילדים אבא ואימא. אבא שלי נסע לאחים שלו למצוא עבודה בירושלים ואמא שלי הוציאה את הזהב שהביאה איתה ממצרים, מכרה אותו וכך יכלה להעביר אותנו למבנה של אסבסט – לשפר את התנאים.
 
אבא היה מעורב במערכת הבחירות והסתדר עם מפלגת "מפא"י". הוא שכנע אותנו לעבור לדיור ציבורי בירושלים. עד אז אני עבדתי בכל עבודה שנתנו לי. ובסוף נמאס לי ורציתי להתגייס לצה"ל כמו שהאחים שלי עשו. היות והייתי צעיר (בן 14 וחצי) הלכתי ללשכת הגיוס ובקשתי להתגייס בטענה שהיה טעות ברישום תאריך לידה, אני שיקרתי. בלשכת הגיוס הפנו אותי לרופא ששם לי את היד על מכונה כמו מכונת שכפול  ושאל אותי מתי נולדתי. אמרתי לו שנולדתי בתחילת 1940, מה שהיה שקר כמובן וכך התגייסתי לצה"ל.
 
  
 בשירות הצבאי
 
אחרי שנתיים שהייתי  בצה"ל החברה שלי, שגם הייתה חיילת, ביקשה להתחתן. הסכמתי לה ואז התחתנו. מיד שחררו את החברה שלי כי אסור להחזיק אישה שהתחתנה בצה"ל והיא  נסעה לקריית שמונה, שם התגוררו הוריה. אחרי כעשרה חודשים נולד לנו תינוק שקראו לו אורי ולאחר 3 חודשים שחררו אותי מצה"ל. הלכתי לעבוד ברשות החולה והיו צריכים לבנות מכון לבוטנים. עבדתי עד שעות מאוחרות בלילה במשמרות, ואשתי נשארה בבית עם התינוק. לאחר חצי שנה לצערנו ילדינו נפטר. לאחר כמה שנים נולדו לנו 3 ילדים: אסתי, משה ודורית. עבדתי בחברה ששלחה אותנו לעבוד בחו"ל בתור מנהל חשבונות. היינו שם כמה שנים, חזרנו לארץ וקנינו חנות ברחוב נורדאו בחיפה וגם קנינו בית. כאשר  שינו את הרחוב למדרחוב נאלצנו לשנות את העסק לבית קפה. אחרי כמה שנים כאשר נפתח הגרנד קניון סגרנו את החנות. הילדים התחתנו ונולדו לנו נכדים. אני מאוד מאושר מהילדים והנכדים שלנו.

מילון

קונדה רנס
מחנה עולים במארסיי צרפת

חלסה
פעם קריית שמונה

ציטוטים

”הייתי צריך לעזוב את הבית והחברים במצרים“