מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

גלגול השמות

אני עם סבא במפגש הראשון
השכונה שבה סבא שלי גר
עלייה והתבגרות בישראל

סיפור גלגול השמות שלי מיום הלידה עד לרגע שבו התחברתי לשמי היום.

נולדתי בפולין ושמי היה מוצ'ק. בתעודת הלידה נרשם שמי, מורדוך.

אני נקרא על שם סבי שנרצח על ידי  הגרמנים. בשנת 1957עלינו לארץ ישראל.

ביום הראשון שלי בבית הספר בארץ המורה שינתה את שמי למנחם. באותה תקופה הייתי כמעט בן 9 שנים. למחרת לכשנודע לאבי דבר שינוי שמי, הוא בא לבית הספר ויידע את המורה ששמי לפי תעודת הלידה הוא מורדוך, לכן שמי בכיתה ובין חברים היה מרדכי, שם שליווה אותי במשך כמה שנים.

עד ליום שגילינו נצר למשפחה של סבא אריה שהתגורר ברמת גן. את הקשר גילינו דרך תכנית רדיו שניסתה לאתר קרובים ששרדו את השואה. הדודה שמצאנו הציעה שמהיום יקרא שמי מוטי. שם זה מלווה אותי עד עצם היום הזה.

העלייה והקליטה בארץ

12 במאי 1957היה היום בו עגנה אניית הנוסעים בנמל חיפה והתחיל פרק חדש בחיי. כל המשפחה עברה תהליך קליטה בארץ, הוענקה לנו אזרחות ישראלית. עלינו על אוטובוסים והגענו לקריית גת. ירדנו מהאוטובוס וכל מה שראינו היה שממה. אבי אריה ז"ל, מרגע שירדנו מהאוטובוס דיבר בשפה מאוד לא מובנת לי. שאלתי אותו איזו שפה זו והוא ענה שהוא דובר עברית שלמד בחדר. בתחילה שוכנו במבנים מפח שלימים נקראו פחונים. בתהליכי הקליטה שובצנו לבתי ספר ומשם החל סיפור חיי בארץ חדשה. בכיתה היינו ערב רב של ילדים שהגיעו לארץ מכל קצוות תבל מכאן שהשפה המקשרת בינינו הייתה עברית.

בשנים הראשונות היה קושי לא קטן להבין ולדבר עברית, גם משום שההבדל בדקדוק של השפות יצר קושי בקליטת השפה. לימים מתוך הרצון הכן להתחבר לישראליות התגברתי על הקשיים ונוצרו חברויות שמלוות אותי עד היום.

כעבור תקופה קצרה עברנו לגור בבתי אבן [שימחה גדולה] כמו כן ניבנה בית ספר חדש ועברנו ללמוד במבנים. זמנים אלו הם בפרוש תחילת ההתהוות של מדינת ישראל כבית חם לכל קיבוץ הגלויות. חלפו עברו שנים, הייתה לי חזות קיבוצניקית ולכל מקום שהגעתי שאלו אותי מאיפה אתה? התשובה שלי הייתה מ….קיבוץ גלויות. עברו חלפו השנים, ניבנו תובנות לרצון אבי להנציח את המשך קיום משפחתו על ידי מתן שמות לילדיו על שמם של בני משפחתו. לימים לכשגדלתי הבנתי שאחיותיי ואני נקראים על שם משפחתו שנרצחה בזמן השואה. מאז שהייתי ילד ובגרתי אבי נטע בי את תחושת השליחות. מכאן חשתי צורך של מחויבות להמשיך את השרשרת המשפחתית, המלווה אותי לאורך השנים………עד עצם היום הזה.

עברו חלפו השנים נפגשו מבטים ….אהבה פורחת. עם האחת והיחידה, חתונה…… קמה משפחה. עם השנים נולדו ארבע נהדרות. עברו חלפו השנים ….חתונות. עברו חלפו השנים….נכדים. מכאן והלאה נוצר שבט …..דותן, אפיק דותן אושרי. . אבגי ודותן. המילה האחרונה אינה סוף פסוק ……….המשך יבוא.

 

 

הזוית האישית

סבא: כשבאתי למפגש הראשון הייתי כולי סקרנות. כשישבנו בספריה כל הסבים והנכדים, כל אחד סיפר על עצמו. עם הזמן יום שלישי, (יום המפגשים) קיבל אצלי משמעות מיוחדת כל פעם שהגעתי למפגש הייתה בי תחושה כיפית ושמחתי לספוג מאווירת בית הספר, לחוש עד כמה הטכנולוגיה רצה קדימה כאילו עברתי במנהרת הזמן מתקופת היותי בבית הספר עד לעידן היום.

נועה: היה לי כיף כי למדתי את סיפור החיים של סבא שלי חלק ידעתי וחלק לא. לדוגמה למדתי שסבא שלי היה בילדותו בבית ספר שבו דיברו בפולנית. סבא רבא אריה דיבר בעברית. שפה שעד ליום ההגעה לארץ לא ידעתי בכלל שהיא קיימת. נהניתי מאוד עם סבא שלי כי היה לי יותר זמן להיות איתו.

מילון

עקבות בזמן
הפרוש הוא להשאיר משהו אחריי

ציטוטים

”במפגשים הבין דוריים ניתנה לי ההזדמנות לסמן עקבות בזמן , מדור לדור , ממני אל נכדתי האהובה ....“