מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

גד לויט מספר על משפחתו וילדותו במכמורת

תמונה של חברי הקבוצה : אסף, גדי ועידן
תמונה של גדי נוטע עץ בט"ו בשבט
הסיפור מספר על חלק מתולדות חיי בגלל קוצר היריעה

 סיפורו של גד לויט – הקשר הרב דורי

משפחתי

אמי, רבקה לויט ז"ל

אמא, רבקה לויט ז"ל, ילידת פולין מהעיר צ'חנוביץ, עלתה לישראל בשנת 1936. היא גרה בעיר רמת גן בתחילת הדרך. אמי שייכת לשושלת משפחת יפה לענף של "בעל הלבושים", רב ידוע. למשפחת יפה שייכים כדוגמא: דר' הלל יפה על שמו בית החולים הלל יפה בחדרה. הרב יצחק הכהן קוק שהקים את הרבנות הראשית לארץ ישראל בשנת 1921, שייך לאותה משפחה. משפחתה הייתה משפחה דתית ציונית. הם היו שמונה אחים ואחיות בבית, כולם הגיעו להתיישבות העובדת, קיבוצים ומושבים, חוץ מאח אחד שנשאר דתי במגזר החרדי בבני ברק.

אמי שירתה ב – ATS , חיל העזר לנשים (באנגלית: Auxiliary Territorial Service), מקום השירות היה במצרים. לפני שעברה לגור במכמורת גרה עם אבי בקיבוץ מעיין ברוך.

אבי דב לויט ז"ל

אבא, דב לויט ז"ל, יליד העיירה דוסיאט אשר בליטא. בשנת 1929 עבר לגור בדרום אפריקה שם נלחם במסגרת הצבא הדרום אפריקאי. הוא שירת כחייל בהנדסה קרבית ונלחם במדבר המערבי במסגרת כוחותיו של הגנרל מונטגומרי נגד הצבא הנאצי בפיקודו של רומל, באי מדגסקר ומצרים.

בשנת 1946 עלה לישראל והיה ממקימי קיבוץ מעיין ברוך, השתתף במלחמת השחרור, נפצע במוצב תל עזזיאת. המשיך לשרת בצה"ל בהנדסה קרבית.

בשנת 1948 עברו הורי להתגורר במכמורת. אני נולדתי בשנת 1949, בנר אחרון של חנוכה. הבן הבכור במשפחה. אני נקרא גד על שם סבי שקראו לו גצל, שנספה בשואה יחד עם סבתי מיכלה ודודתי דבורה. הם נספו ביער הנרצחים בדגוצ'אי שבליטא.

אחי, מיכה, שנקרא על שם הסבתא מיכלה. אחותי, דברת, שם שקשור לים. אשתי, אהובה וארבעת ילדינו: תומר, אלון, אורן וספיר. מהם יש לנו תשעה נכדים.

לימודים

למדתי בבית הספר העממי  בכיתות א' עד ד' במכמורת, המשכתי לימודי בבית הספר העממי בכתות ה' עד ח' בכפר ויתקין. בבית הספר התיכון בכיתה ט'  למדתי בבית הספר האזורי עמק חפר, משם עברתי לבית ספר מקצועי אורט נתניה ושם חייבו אותי ללמוד פעם נוספת בכיתה ט'. כך למדתי בבית הספר התיכון בכיתות ט' עד יב' במגמת מכונות חקלאיות באורט נתניה. המשכתי בלימודים על תיכוניים הבית הספר להנדסאים אורט נתניה במגמת מכונות.

צבא

שרתי בצבא סדיר בגדוד שריון לאורך תעלת סואץ. במסגרת זו השתתפתי במלחמת ההתשה. במילואים שרתי בגדוד שריון, קורס קציני חימוש. קצין חימוש גדוד תותחנים. בשרות סדיר השתתפתי במלחמת ההתשה. השתתפתי במלחמת יום הכיפורים במסגרת גדוד השריון כסמל טכני בפלוגת שריון. השתתפתי במבצע שלום הגליל במסגרת גדוד התותחנים כקצין חימוש גדוד.

הילדות במכמורת

את שנותיי הראשונות ביליתי בגן הילדים במכמורת, גן הילדים עבר במהלך שנותיי בגן למספר מקומות. ילדות מאושרת עם משחקים רבים בחצר (לא היו טלפונים טלוויזיות). זכור לי מפגש ספרותי על חוף הים, אנחנו ילדי מכמורת יושבים על החול במעגל, במרכז יושבת אישה עם שמלה ארוכה ומקריאה לנו סיפורים. לימים אמרה לי אמי שזו הייתה רחל ינאית בן צבי אשת הנשיא השני של מדינת ישראל יצחק בן צבי שהיה נופש במכמורת בקיץ עם משפחתו.

לאחר גן הילדים, נפתח בית ספר עממי במכמורת שאני הייתי המחזור הראשון בו. בחורף הדרך מבית הספר הביתה תמיד הייתה עוברת דרך שלולית המים במגרש החנייה של החוף, שם היינו משחקים וחוזרים הביתה מלאי בוץ למורת רוחם של הורינו.

מורתינו הייתה לאה שנער ז"ל ממכמורת. למורה היה מאוד קשה בגלל הערות של ההורים שהכירו אותה באופן אישי. את כיתה א' למדנו לבד וכשעלינו לכיתה ב' היינו שתי כיתות א' וב' ביחד. טור אחד בכיתה היה כיתה א' והטור השני היה כיתה ב'. המורה הייתה שרהלה חצקלברג ז"ל מכפר ויתקין. בשעה טובה עלינו לכיתה ג' ועוד פעם למדנו לבד בכיתה. הגיעה מורה חדשה בשם לאה כהנוביץ ( צפוני) מכפר ויתקין שבהמשך לימדה בבית הספר דורות רבים בכפר. הנה אנחנו בכיתה ד', לומדים שתי כיתות יחד ג-ד כל כיתה בטור. היינו שמונה ילדים בכיתה ד'. כשעלינו לכיתה ה' עברנו לבית ספר בכפר ויתקין, שבו למדנו 64 תלמידים. עבורנו זה היה שוק תרבותי, מכיתה קטנה כל כך לכיתה גדולה כל כך. בחצי שנה הראשונה, לא למדנו כמעט דבר כי במכמורת התקדמנו הרבה יותר בחומר בגלל הכיתה הקטנה.

ספינות הדייג

מכמורת הוקמה ככפר לדייג וחקלאות. למכמורת היו שתי ספינות דייג, ספינת "אופיר" וספינת "שחף". אבי דב לויט עבד על ספינת " שחף" כמכונאי של הספינה. כילדים היינו מאזינים לרדיו של הדייגים שנקרא 4XT, כל יום בשעה שש בערב היו מוסרים הדייגים דרישות שלום למשפחות.

אבי הבטיח לי שייקח אותי להפלגה בספינה של שבוע ימים, הגעתי אתו ערב אחד לספינה על מנת להפליג אבל לצערי שלחו אותי באותו ערב הביתה כי צוות הספינה קיבל משימה להפליג לקפריסין ולהביא משם גוררת קפריסאית לשיפוץ במספנות ישראל. לאחר מספר שבועות, התגשם החלום ועליתי לשייט של שבוע על הספינה. על הספינה ראיתי אבטיחים שהגיעו מקפריסין שמאוד רציתי לאכול אך לא יכולתי כי קיבלתי מחלת ים. לאחר יומיים מחלת הים עברה. באותו זמן, על ספינת אופיר היה חבר ילדות שלי יאיר עציון וכל היום דיברנו בקשר. ירדתי בנמל אשדוד לחוף ומכיוון שאינני רגיל הרגשתי שכל האדמה מתנדנדת ושאלתי את אבי לאיזה אנייה עלינו.

לאחר מספר שנים, אבי ירד מהים ומצא לעצמו עיסוקים אחרים.

גלגולו של חפץ – מצלמת קודאק

החפץ עליו בחרתי לספר הוא מצלמת קודאק שהייתה שייכת לאבי.

אבי צילם במצלמה בעת שירותו הצבאי בצבא דרום אפריקה, במדגסקר, במדבר המערבי במלחמה בנאצים עם כוחותיו של מונטה גומרי, ועם עלייתו ארצה עבר לקיבוץ מעיין ברוך ובמלחמת השחרור, אבי צילם את משפחתו בשנים הראשונות.

מאחר ועלות הצילומים הייתה יקרה מאוד, הפסיק אבי את השימוש בה. מאז נמצאת המצלמה כמזכרת, בתחילה בבית אבי וכיום בביתי.

קישור לדף המצלמה בויקיפדיה

הזוית האישית

גדי לויט: מבחינתי הייתה חוויה מדהימה להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי. נהנתי מכל רגע.

עידן ואסף:  היה לנו כיף לפגוש ולהכיר את גדי ושמחנו ללמוד דברים חדשים תוך כדי הסיפור.

מילון

מכמורת
"מכמורת היא רשת דייגים גדולה. בספר ישעיהו נזכרים "פורשׂי מכמורת" – כלומר דייגים: "וְאָנוּ [נאנחו, ייללו] הַדַּיָּגִים, וְאָבְלוּ כָּל מַשְׁלִיכֵי בַיְאוֹר חַכָּה, וּפֹרְשֵׂי מִכְמֹרֶת עַל פְּנֵי מַיִם אֻמְלָלוּ" (יט, ח)." מתוך אתר האקדמיה ללשון העברית

ציטוטים

”לֵךְ אֶל-נְמָלָה עָצֵל, רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם “