מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סבא גדעון ידיאל

עם נכדי יונתן בתכנית הקשר הרב דורי
עם נכדי יונתן הקטן
הקשר הרב דורי של סבא גדעון ונכדו יונתן

שמי יונתן, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבא שלי, גדעון ידיאל. סבי נולד בשנת 1935, בישראל. ממנו שמעתי על ההסטוריה של משפחתי על סבא רבא שלי ועלייתו של סבא רבא מכורדיסטאן לישראל ועל סבתא רבתא שלי.

סבא שלי גדעון

סבא גדעון מספר על משפחתו:

"אבא שלי שנולד בשנת 1905 בכורדיסטאן בעיירה שעברה כל מיני גלגולים ונקראת היום על שם שאח ליזה יה (אם עדין קוראים לעיר ככה) והעיר נמצאת כרגע בשליטת אירן – אורמיה-ריזאיה.

אבא שלי התחנך בילדותו גם בבית ספר נוצרי ובשפה אשורית וגם בבית ספר מאולתר, יהודי בשפה ארמית, שזו הייתה שפת אמו. בסביבות גיל 20 הוא החליט לעלות לארץ ישראל והוא שילם למבריחים שיבריחו את הגבול לעיראק. בעירק הוא חי תקופה קצרה עד שחצה את הגבול מעיראק לישראל דרך סוריה והגיע לתל אביב. בתל אביב בשכונת נווה שאנן התערה בין חברים מאותה העדה שהיו כבר בארץ.

כשהתחתן הוא גר בצריף בשכונת נווה שאנן, ואני נולדתי ברחוב בילו 31 (שכונת שפאק) בית חולים עין גדי, לזיכרוני, הוא היה ברחוב בלפור.

בכיתה ז' פרצה מלחמת השחרור, כך שהרבה מהזיכרונות שלי קשורים לכל מיני אירועים בזמן מלחמת השחרור וכן אירועים שנמשכו לאורך מלחמת העולם השנייה כגון: הפצצת תל אביב על ידי האיטלקים מלחמת המחתרות בבריטים וכו'.

מאז שאני זוכר את עצמי, כל לוחות הזמנים נחרתו בזיכרוני ממלחמה למלחמה עד היום הזה. לאחר מלחמת ששת הימים ונצחון צה"ל כולם נשמו "לרווחה" יותר לא יהיו מלחמות לדאבוננו התבדינו מהר מאוד.

משפחתה של אמי הגיעה מאוקראינה מעיירה בשם בוגוסלאב, הייתה להם תחנת קמח קטנה ובזמן הפרעות הם התחבאו במרתף עד יעבור זעם. הם עזבו את אוקראינה ונסעו לפולניה, שם הקהילה היהודית ובית הכנסת עזרו להם להתאקלם באזור בינתיים. לאחר מכן הם הגיעו לנקודת איסוף באיטליה על מנת לעלות ארצה.

מכמה שידוע לי, סבא שלי הגיע קודם לבד לארגנטינה לנסות לבדוק את האפשרויות לגור בארגנטינה וזה לא יצא לפועל. אני לא בטוח אם המשפחה הגיעה למצריים או לעזה, אבל משם הם הגיעו לתל אביב לאזור שגרו בו קראו שכונת שפאק וגרו באוהל תקופה מסוימת. כיום השכונה נמצאת ברחוב בילו באזור שדרות רוטשילד.

אבא שלי עבד בתור קבלן בניין והוא בנה בית כנסת ברחוב החשמונאים פינת יהודה הלוי ואח שלו עבד גם איתו באותה עבודה. הוא עזר לבנות בית כנסת ברחוב מרמורק.

יש לי חבר ששנינו התחלנו לעבוד בתור נערים במפעל לאחר צבא כל אחד מאיתנו בנה מפעל בעצמו בתחומים דומים ועד היום אנו שומרים על קשר חברי. חוץ מזה אני שומר על קשר עם חלק מבני הדודים שלי גם מצד אימא שלי וגם מצד אבא שלי. ויש לי גם קרובי משפחה בחו"ל שאני גם שומר איתם על קשר טלפוני. לא שמרתי על קשר עם אנשים שלמדו איתי בבית ספר או היו איתי בצבא.

המשחקים ששיחקנו בילדות היו בעיקר משחקים שיצרנו לעצמנו כמו משחקים בחבל כמו קלאס, היו משחקי חברה משחקי רחוב. כשגדלתי אהבתי לשחק דמקה ושח-מט לפתור תשבצים.

בחגים שמרנו על ארוחות מסורתיות עם אוכל מסורתי. כל פסח עד יום מותו של סבא שלי היינו מתאספים אצל סבא שלי מצד אימא והיינו יושבים ועושים את כל סדר פסח עד היום. מה שחגגנו אנו חוגגים עד היום – שבועות, פסח, חנוכה, ראש השנה. בשבועות אכלנו מאכלי חלב אף על פי שאני לא יודע מה הקשר בין מאכלי חלב לשבועות. בפסח אנו עדיין שומרים לא לאכול חמץ.

במשפחה שלנו יש מטבח שמשלב כמה סגנונות של מאכלים לדוגמא: בורקס, פידאיקוס, ממולאים  ועוד הרבה… מהצד של האבא של הסבא כופתאות אורז שמייצגים את העדה האזרביז'נית ומהצד של האימא של הסבא גפילטע פיש סלט ביצים ועוד".

הזוית האישית

סיפורו של סבא גדעון תועד ע"י נכדו יונתן במסגרת תכנית הקשר הרב דורי, בבית הספר קריית יערים, בהדרכתה של המורה, קלאודיה רונן.

מילון

קהילת יהודי ריזאיה
ריזאיה, (עד 1930 אורמיה), עיר בצפון-מערב איראן, על גבול טורקיה. יישוב יהודי היה במקום בראשית התקופה המוסלמית... כל יהודי ריזאיה עלו לישראל עם הקמתה של מדינת ישראל. (מאגרי מידע בית התפוצות)

ציטוטים

”מהרגע שליטפתי כלב כל החיים היו לי חיות - כלבים וחתולים אהבנו מאוד בעלי חיים.“