מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

בת להורים פרטיזנים

פרטיזנים ביערות
אנייה אקסודוס
מסע לארץ ישראל על האקסודוס

המסע לארץ

"אני שפרה חוקס, בתם של חיה לבית שרייבר וירחמיאל מורדכוביץ'. אמא נולדה בעיירה בשם מיר למשפחה בת שבעה ילדים, אמא הייתה השנייה. במיר הייתה ישיבה גדולה וחשובה ולמדו בה מאות בחורים. במיר לא היה בית ספר תיכון ולכן אמא נסעה לעיר "ברנוביץ'" ושם למדה תפירה. בברנוביץ' הכירה אמא את אבא שבמקצועו היה נגר, בשנת 1940 הם התחתנו.

אבא ואמא פרטיזנים

בשנת 1941 גרמניה נלחמה ברוסיה ואבא קיבל צו גיוס לצבא הרוסי. בשלב מסוים הם חזרו למיר שם פגשו באח של אמא והוא סיפר שהפציצו את העיירה ושהיהודים ברחו ליער. גם אמא ואבא ברחו ליער, שם הם פגשו את האחים וההורים של אמא. אבא ואמא הצטרפו לפרטיזנים ביער, ההורים והאחים של אמא לא הסכימו להצטרף והם נפרדו. ההורים השתתפו בלחימה נגד הגרמנים בתור פרטיזנים. אמא המשיכה ללחום עם הפרטיזנים ואבא הצטרף לצבא הרוסי. אני נולדתי ביולי שנת 1944 בעיירה בשם "איביה".

אבא נהרג בספטמבר 1944 בקרב על העיר "ביאליסטוק" כשהייתי בת חודשיים. בן דוד של אמא שהיה איתנו כל הזמן שמע שאפשר להירשם כדי לחזור חזרה לפולין. בפולין היה קיבוץ ואני ואמא הצטרפנו. נודע לאמא שיוצאת אוניה שתגיע לחיפה תוך עשרה ימים. לאוניה קראו "אקסודוס". על הספינה העלו 4540 מעפילים כאשר הספינה הייתה יכולה להכיל רק 1000 איש. כמובן שהצפיפות הייתה נוראית. מיד עם יציאת אקסודוס מהנמל עקבו אחריה מפציץ בריטי ואניות סיור שליוו אותה עד חופי ישראל. הבריטים כמובן לא רצו שהמעפילים יגיעו וירדו לחוף ופרץ קרב בין הבריטים למעפילים, אקסודוס ניזוקה, חדרו הרבה מים לספינה וכמעט טבענו, כל זה קרה מול חופי הארץ כשכבר ראו את האורות של חיפה. האנגלים גררו את האנייה לנמל ושם העבירו את המעפילים לשלוש אניות מלחמה בריטיות, על כל אוניה- 1500 איש. היינו בים בערך חודשיים. אחרי הפלגה ארוכה הגענו לצרפת לנמל "פורט דה בוק" והביאו לנו אוכל ואז המצב היה יותר נסבל. כשעזבנו את צרפת הודיעו לנו שמחזירים אותנו לגרמניה. המעפילים החלו בשביתות רעב, לא הסכימו לחזור לגרמניה, ובכל זאת הורידו אותנו בגרמניה דרך גדרות טייל ושמירה של חיילים. התעורר בעולם רעש מאוד גדול ומחאות על כך שיהודים שעברו את השואה מוחזרים שוב לגרמניה. המשכנו והגענו ל"פפנדורף" בגרמניה למחנה צבאי. התנאים היו קשים מאוד אבל למזלנו לא שהינו שם זמן רב. משם עלינו על שלוש אניות והפלגנו לארץ. בזמן הזה הוכרזה הקמת המדינה אבל העליה עדיין הייתה בלתי חוקית. כשהגענו לארץ נפרדנו מהאחים של אמא ומהבן דוד שהיו על האנייה, נסענו לקיבוץ תל עמל (ניר דוד).

בקיבוץ נכנסתי לגן ילדים והקליטה שלי הייתה מוצלחת ומהירה מאוד, הילדים והמטפלות קיבלו אותי יפה מאוד. בהתחלה לא דיברתי, כי יידיש לא רציתי לדבר ועברית לא ידעתי. אבל מהר מאוד למדתי עברית. בקיבוץ, אמא הכירה חבר שהגיע לפנינו גם הוא ניצול שואה בשם יחזקאל. אמא ויחזקאל התחתנו והפכנו למשפחה.

יוסי חוקס ז"ל

נשארתי בקיבוץ עד אחרי הצבא, בצבא הכרתי קצין ששירתנו יחד באותה יחידה, קראו לו יוסי חוקס. יוסי ז"ל נולד בשנת 1940 בהולנד בעיירה בצפון בשם כרונינגן. כשהיה בן שנתיים, הגרמנים כבשו את הולנד. המחתרת היהודית בהולנד חילקה משפחות יהודיות בין משפחות נוצריות שהסכימו להסתיר יהודים. את המשפחה של יוסי חילקו לשלוש משפחות, את ההורים למשפחה אחת, את אחיו הגדול למשפחה אחת ואת יוסי למשפחה אחרת. המשפחה שהסתירה את יוסי (משפחת ון דר האר) הייתה פעילה נגד הגרמנים. יוסי היה אצל המשפחה עד השחרור של הולנד. שלוש שנים היה יוסי אצל המשפחה. כשאבא שלו בא לקחת אותו הביתה אמרו לו אבא בא לקחת אותך הביתה אבל יוסי בכה ולא רצה ללכת, הוא כבר לא זכר את אבא שלו ואמר לו, אתה לא אבא שלי, הם ההורים שלי. בסופו של דבר אבא של יוסי הצליח לשכנע אותו בזכות זה שבא עם מכונית. המשפחה של יוסי עלתה לארץ והתיישבו במושב הדר. המשפחה שהסתירה את יוסי היגרה לאוסטרליה, משפחת "ון דר האר" הוכרה על ידי יד ושם כחסידי אומות העולם."

הזוית האישית

שפרה: החוויה הייתה מאוד מהנה ומאוד מעניינת אני שפרה נהניתי מאוד לעבוד עם הילדים שהראו התעניינות וסקרנות שמחתי להשתתף בחוויה המעניינת והחשובה הזאת.

דניאל וגל: נהנינו לעבוד ללמוד ולשמוע משפרה. נהנינו מאוד והתעניינו מאוד בעבודה ושמחנו להשתתף ולחלוק עם שפרה את הסיפור שלה הרגשנו ששפרה היא כמו סבתא שלנו.

מילון

פרטיזנים
פרטיזן הוא כינוי ללוחם בצבא לא-סדיר (ראו גם גרילה) שפועל נגד כוחות כיבוש. הכינוי מתייחס בדרך כלל ללוחמים בתנועות מחתרת נגד הכיבוש הנאצי באירופה בתקופת מלחמת העולם השנייה. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”אני שפרה חוקס, בתם של חיה לבית שרייבר וירחמיאל מורדכוביץ'“