מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

בתקווה שישוב הביתה – סבא שבוי מלחמה

סבתא ואני
המסיבה לאחר שחרור יהודה מהשבי
עדנה בשן מספרת על איך זה להיות אשת שבוי מלחמת יום הכיפורים

סבתא עדנה מספרת לאסיה נכדתה על סבא יהודה שבוי במלחמת יום הכיפורים:
כשפרצה מלחמת יום הכיפורים יהודה, סבא שלך נקרא למילואים ומאז ועד לסוף המלחמה והסכם להחלפת השבויים לא ידענו מה עלה בגורלו. אני הייתי אישה צעירה, אם טרייה למור (אמא שלי) שהייתה אז ילדה בת שנה ושלושה חודשים. בנוסף עבדתי כמורה לילדים בכיתה ד' שגם אבותיהם נשלחו למלואים . כולנו דאגנו מאד. דאגתי מאד ליהודה וגם לתלמידי שאבותיהם יצאו למלחמה.
חלפו מספר ימים ומכל החיילים הגיעו מכתבים או דרישות שלום ורק מיהודה לא קיבלנו כל אות חיים. כל יום הייתי הולכת לתיבת הדואר בתקווה למצוא מכתב, אך התא היה ריק והדאגה הלכה וגברה. אני כתבתי ליהודה מכתבים בהם ספרתי לו על הגעגועים אליו ועל מור הקטנה המילים שהיא כבר למדה להגיד ומה היא כבר יודעת לעשות. המכתבים חזרו אלי כי לא מצאו את יעדם ועל גביהם התנוססה מילה גדולה ומפחידה: "נעדר".
 
בינתיים חזרו חיילים לחופשה מהמלחמה והיו כאלה שמסרו לי דרישות שלום, אמרו שפגשו את יהודה במקום זה או אחר. אבל כל הדשים האלה התבררו כטעות אחת גדולה. איש לא ראה את יהודה ולא ידע מה קרה לו. הדאגה לשלומו הלכה וגברה. בקיבוץ נערכו לחיפושים אחריו. נסעו לבתי חולים עם תמונה שלו .עברו מפצוע לפצוע ושאלו האם מי מהם ראה את יהודה. באמת בסופו של דבר אחד הפצועים נזכר ואמר שפגש את יהודה והוא יודע שיהודה היה על הטנק של סא"ל אסף יגורי שנפל בשבי. הידיעה הזאת הפיחה בנו תקווה שהוא בין החיים והוא נפל בשבי עם אסף יגורי. עוד ימים חלפו, המלחמה הסתיימה ונחתם הסכם של שביתת נשק וחלופי שבויים. גם בשלב זה לא היה לי כל קשר עם הצבא ולא קיבלתי כל מיידע על מה שעומד לקרות.
 
יום אחד הודיעו בחדשות שבמהלך עשרים וארבע השעות הקרובות יעברו קציני העיר בין המשפחות ויבשרו להם האם בנם הנעדר נמצא ברשימת השבויים. כדי להקל על עצמי ולהיות פחות במתח החלטתי שאני לא יושבת בבית ומחכה. הייתי בבית חברים. צפינו בטלוויזיה. זאת הייתה תכנית עצובה של אחרי מלחמה. פתאום שמעתי צעקות מלמטה. היה נדמה לי שאני שומעת אנשים צועקים: "שריפה, שריפה" יצאתי החוצה מבוהלת בגרביים ולא ידעתי כיצד אוכל להימלט מהאש.
 
רצתי למטה במורד המדרגות והנה אני רואה מולי חבורה של אנשים והם אומרים משהו: "יהודה שבוי, יהודה שבוי!"  היום אני יודעת שזה היה קצין העיר ומזכירי הקיבוץ אבל אז לא התעכבתי לרגע לידם לשאול אולי עוד פרטים. רצתי ישר לאמא של יהודה (סבתא רבתא שלי). היא כבר ישנה. כמו שהדלקתי את האור היא קפצה מהמטה וחששה שאנחנו באים להודיע לה שיהודה נהרג במלחמה. מה רבה הייתה השמחה שלה כשבשרנו לה שהוא שבוי.
 
מיד השמועה עברה בכל הקיבוץ. נפתח שולחן , בקבוקי יין והרמנו כוסית לחיי יהודה. חלפו עוד מספר ימים. השבויים התחילו לחזור לבתיהם ויהודה לא חזר. אני התחלתי לדאוג וחשבתי שאולי ההודעה שהוא שבוי היא טעות. ואז יום אחד החלטתי שאני בעצמי אסע לשדה התעופה לראות האם יהודה בין השבים. ובאמת באותו יום יהודה חזר מהשבי.
 
הפגישה הייתה מאד מרגשת הוא אמר לי בהתרגשות: "אני בסדר, אני שפוי" אני חיבקתי אותו בשמחה. השמועה על חזרתו של יהודה עברה במהרה גם לקיבוץ ושוב נערכו לחגוג את המאורע. תלמידי וילדי בית הספר כולם נעמדו בשער הקיבוץ כשבידיהם פרחים ומעליהם שלט גדול עליו כתוב: "יהודה'לה ברוך שובך הביתה". אנחנו לא נעצרנו בשער להודות להם על קבלת הפנים המיוחדת הזאת. מהרנו מאד לפגישה עם אמא של יהודה ולחיבוק עם מור הקטנה. אכן הייתה זאת פגישה מרגשת מאין כמוה. בערב התכנס כל הקיבוץ בחדר האוכל הגדול ויהודה ספר להם את קורותיו בימים בהם היה בשבי. האירוע הזה נחקק בדברי ימי הקיבוץ ואין איש שהיה בו שלא זוכר אותו עד עצם היום הזה.
 
יהודה שחזר קירח כי המצרים  גילחו את שערותיו גידל שער במשך שנה . בתום השנה עשינו לו תספורת חגיגית לציון שנה לחזרתו מהשבי. מאז ועד היום מקפיד יהודה לצום ביום כיפור, (דבר שלא נהג בו לפני המלחמה) . יום זה ממשיך להיות עבורו ועבור כולנו יום מיוחד בו אנחנו נזכרים בימים הנוראים שעברו במלחמה על המשפחה שלנו.
במשך שנים נהגנו לערוך ארוחה חגיגית ביום חזרתו מהשבי כציון ללידתו מחדש עבורנו. מאז מידי פסח יהודה נוהג לקרוא את הפסוק בהגדה שלנו: "כי בכל דור ודור חייב לראות אדם כאילו הוא יצא ממצרים" עבורנו זה פסוק בעל משמעות מיוחדת.
 
במהלך המלחמה נדרתי נדר, נשבעתי  שאם יהודה יחזור בשלום יהיה לנו עוד ילד ובאמת כעבור כשנה נולדה לנו סיון (דודה שלי) אחות למור. 
 
העשרה
מלחמת יום כיפור: "מלחמת יום הכיפורים , מלחמת אוקטובר, פרצה ביום הכיפורים ה' תשל"ד, 6 באוקטובר 1973, בהתקפה של צבאות סוריה ומצרים על ישראל ונמשכה עד ל-24 באוקטובר 1973."
 
אסף יגור: שמו של המפקד שהציל את יהודה.  "מפקד גדוד שריון בצה"ל, בדרגת סגן אלוף, שנפל בשבי המצרי במלחמת יום הכיפורים. לאחר מכן כיהן כחבר כנסת מטעם התנועה הדמוקרטית לשינוי ולאחר מכן מטעם סיעת יעד. אסף יגורי נולד בשנת 1931 בקיבוץ יגור. למד בבית-הספר היסודי והתיכון בקיבוצו. התגייס לצה"ל ב-1950 והשתחרר בדרגת סגן-משנה."
 תשע"ה

מילון

אסף יגורי
"שמו של המפקד שהציל את יהודה. מפקד גדוד שריון בצה"ל, בדרגת סגן אלוף, שנפל בשבי המצרי במלחמת יום הכיפורים. לאחר מכן כיהן כחבר כנסת מטעם התנועה הדמוקרטית לשינוי ולאחר מכן מטעם סיעת יעד. אסף יגורי נולד בשנת 1931 בקיבוץ יגור. למד בבית-הספר היסודי והתיכון בקיבוצו. התגייס לצה"ל ב-1950 והשתחרר בדרגת סגן-משנה"

מלחמת יום כיפור
מלחמת יום הכיפורים , "מלחמת אוקטובר" , פרצה ביום הכיפורים ה' תשל"ד, 6 באוקטובר 1973, בהתקפה של צבאות סוריה ומצרים על ישראל, ונמשכה עד ל-24 באוקטובר 1973

ציטוטים

”באותו יום יהודה חזר מהשבי, "אני בסדר, אני שפוי" “

הקשר הרב דורי