מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

בשנת 1951, בחג החנוכה באניה "נגבה" לארץ ישראל

סבא יהודה.
סבא יהודה (סבא שלי).
סבא יהודה עלה לארץ ישראל עם משפחתו שהיה בן 14 בשנת 1951 באנייה "נגבה"

תיעוד סיפור קשר רב דורי- העלייה לארץ
תיעוד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בביה"ס גנים, בגני תקווה
המתעד: קרן לביא, בית ספר גנים – כיתה ה'1, גני תקווה.
המספר:  יהודה בין ארוש, נולד ב- 17.6.1938 בעיר מקנס שבמרוקו, עלה לארץ בשנת 1951. 
סיפור העלייה לארץ ישראל מארץ מרוקו של סבא יהודה
היה זה יום שבת לאחר תפילת שחרית בבית הכנסת שבעיר מקנס שבמרוקו, לפתע נכנסו שני בחורים צעירים שהציגו את עצמם כסוכנים של הציונות הישראלית והחלו לנאום לפני הקהל של בית הכנסת. בנאומם תיארו בצורה מעוררת רגשות את הקמתה ובנייתה של מדינת ישראל. העיר ירושלים הוזכרה רבות בנאום זה, מה שעורר בי רגשות חזקים מאוד. צריך להבין שבאותה תקופה חונכנו על אהבת ירושלים ובכל תפילותינו ביקשנו להגיע לארץ הקודש, ביתו של העם היהודי. הסוכנים תיארו את הצורך באנשים שכמונו שיעלו לארץ ויעזרו בבנייה שלה.
אני זוכר שלאחר הנאום הזה התחלתי לקרוא על ארץ ישראל על הקמתה של המדינה והחיים בה. מאותו יום אני ואח שלי שמואל השתכנענו שאנחנו חייבים לעלות לארץ ישראל.
הסוכנים ציינו שקיימת עליית נוער שתהיה על חשבון הסוכנות ותצא תוך כמה חודשים. ההורים שלי סרבו לרעיון מכיוון שהם לא רצו להיפרד מאתנו ולפצל את המשפחה. זכורים לי הוויכוחים הרבים עם אבי ואמי בנושא העלייה לארץ ישראל ובגללם פספסנו אחי ואני את עליית הנוער.
גם ברחוב הייתה תעמולה בעד העלייה לארץ ישראל שהובילו הסוכנים מהציונות הישראלית. התעמולה נשמעה בכל רחוב ובכל בית כנסת. זכורים לי גם מספר כנסים שארגנו אנשי הסוכנות במטרה לגייס עולים לארץ ישראל. לאחר כשנה בערך של תעמולה ודיונים רבים בתוך משפחתי, ההורים שלי השתכנעו לבסוף שכל המשפחה יחד תעלה לארץ ישראל. 
ההחלטה הייתה לא פשוטה, אבי היה במעמד כלכלי מאוד גבוה במרוקו, הייתה לו חנות לחליפות (מתפרה)
שמאוד הצליחה וכתוצאה מההחלטה לעלות לארץ נאלץ אבי למכור את כל רכושו לפני שעלה לארץ.
בנוסף לכך נאלץ אבי לקנות כרטיסי נסיעה לכל משפחתנו בכסף מלא. 
בשנת 1951, בחג החנוכה עלתה כל משפחתי אני ואחי שמואל, שתי אחיותיי אסתר ויוכבד ושני הוריי אברהם ורובידה על האנייה "נגבה" ואני הייתי אז בגיל 14. על האנייה היו כאלפיים עולים בערך.לאנייה "נגבה" עלינו עם  מטען מועט ביותר, כמה מזוודות וארבעה מזרונים.
במשך כשלושה ימים הפלגנו לצרפת לחניית ביניים בעיר מרסיי שנמצאת על החוף שבצרפת מכיוון שלא היה קו ישיר בין מרוקו לישראל מסיבות מדיניות. בעיר מרסיי נשארנו כשבוע שזה הזמן שהיו זקוקים לו הסוכנים כדי לארגן את העלייה לארץ (דרכונים וכדומה…).
ההפלגה לארץ מצרפת הייתה מאוד קשה בגלל מזג האוויר הסוער של הים. אני זוכר היטב את הבחילות וההקאות שהיו במשך רוב ההפלגה שנגרמו מהחבטות של הים באונייה זה היה מפחיד.
כשהגענו לחיפה הייתה התרגשות עצומה בין כל העולים. רכבים של הסוכנות הסיעו אותנו למעברה "שער העלייה" שנמצאת בטירה שעל הכרמל. אבי קנה צריפון פח בגודל של שני חדרים במאה לירות ישראליות.
לא היו מים בצריפון ולכן לא הייתה מקלחת, שירותים ומטבח.התנאים במעברה היו מאוד גרועים ורוב העולים היו מאוכזבים מכיוון שעזבו מקום שבו היו מבוססים ובעלי רמת חיים גבוהה אל מקום כמו המעברה. הסוכנים העניקו לנו תלושים לאוכל, איתם רכשנו אבקת ביצים, קמח ומוצרי יסוד נוספים במנות קצובות.
למרות המצב הקשה אבי קיבל את הכל בהבנה ובשמחה מה שהקל עלינו את תהליך הקליטה בארץ.
כעבור זמן החל אבי לעבוד בקרן הקיימת לישראל (קק"ל) והשתתף בייעור ארץ ישראל. 
אני ואחי התחלנו גם לעבוד ותרמנו תרומה כלכלית לבניית המשפחה. כעבור כשבע שנים במעברה
הצלחנו לחסוך לדירה בשיכון אותה רכשנו מכספינו ללא עזרת הממשלה השאר כבר ידוע. 

מילון

תפילת שחרית
תפילה שאומרים אותה בבוקר

ציטוטים

”אני ואחי התחלנו גם לעבוד ותרמנו תרומה כלכלית לבניית המשפחה“