מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

בשם כל חתוליי – מונולוגי

סבתא עפרה והנכדה איילה בחודש מרץ 2019.
מונולוגי האמצעית וגוריה.
סיפור על חתולה

בעשור למדינת ישראל עמלו אנשים קשה להביא מזון לבני ביתם. משטר צנע חמור הונהג בארץ. וחיית מחמד (כמו חתול)  הייתה מותרות. בונזו וקאטלי טרם הומצאו, ובעלי החיים נאלצו להסתפק בשאריות, אך אצלנו בבית לא היו שאריות כי "אוכל לא זורקים" את החלב שתינו עד טיפתו האחרונה, הלחם נאכל עד תומו ופרוסות ישנות וקשות נטחנו במטחנת הבשר לפירורי שניצל, הגבינה והמרגרינה נמרחו עד תומם ונייר אריזתם נשטף ומוחזר לנייר עטיפה לכריך לבית ספר, הבשר והעוף ניתנו במשורה אז מה בכל זאת אכלה מונולוגי חתולתי האהובה? פה ושם הייתה נופלת ביצה על הרצפה ונשברת, מונולוגי הייתה מוזמנת כאחר כבוד ללקק ולנקות. מעת לעת מוצרי החלב בבית היו מתקלקלים – סימן תאריך לא היה עליהם, אך ריח עז של גבינה או חלב מקולקל לא מצריך שום תאריך. מונולוגי "לא בכתה על חלב שנשפך", נהפוך הוא היא הייתה מסתערת על הנוזל המסריח ומלקקת אותו עד תום.

כמו כן מצאה מונולוגי בעצמה שיטות נוספות להשביע את רעבונה ולא בחלה בשום אמצעים. אחד מהם היה הפיכתו של פח האשפה הביתי שעמד במטבח ונבירה ממושכת בתכולתו (בזבל תרתי משמע) דבר שהעמיד בסימן שאלה את שמה הטוב של משפחתנו. יום אחד אורחים מכובדים מחיפה הוזמנו לביתנו. אמי טרחה ועמלה, ניקתה ובישלה מאכלים טעימים. הכל כמעט היה נקי מוכן ומצוחצח לקראת האורחים אלא שאמי לא הספיקה לרוקן את פח הזבל ולפתע נשמע צלצול הפעמון בדלת. "שלום שלום כמה יפה שבאתם היכנסו בבקשה" אמרה אימי והאורחת המגונדרת אמרה "אוי כמה נקי ומסודר אצלכם" ובעלה החנוט בחליפה ועניבה "איזה ריח של אוכל טעים יש פה" וכולם פנו לכיוון המטבח שהגברת המגונדרת מדדה על עקבים ובעלה אחריה ואימי מתמוגגת מרוב נחת.

במטבח אוי לאותה בושה. כל תכולת פח האשפה מפוזרת על הרצפה! ומונולוגי בתוך פח האשפה וראשה תקוע בתוך קופסת שימורים ריקה (של תירס) נמלטת ברוורס כשהיא מטלטלת את ראשה מצד לצד כדי להשתחרר "מהמלכודת". בדרך היא קפצה על השיש ואחר כך על האורחים המכובדים שנמלטו בזעקה מביתנו יחד עם מונולוגי והקופסה. אמא שלי ספקה את כפיה עמדה מבוישת וכעסה מאוד מאוד ואמרה שתגרש את מונולוגי מהבית! אבל שום דבר מזה לא קרה כי מונולוגי הייתה חתולה חכמה שהבינה את רוע הגזרה ונעלמה בעצמה לכמה ימים מהבית עד שאמא שלי נרגעה וסלחה לה.

הזוית האישית

העבודה המשותפת היתה מהנה מתכוננת ומאורגנת יפה הודות למורות המסורות סיגלית וקרן כל הכבוד

מילון

במשורה
מעט

נבירה
חיפוש, לחטט

ציטוטים

”"אוכל לא זורקים"- התקופה נקראת תקופת הצנע האוכל היה במשורה והיו חייבים לגמור מהצלחת.“