מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

בריחת החיות בלילות

סיפורי החפצים במסגרת תכנית הקשר הרב דורי
משפחת ברקן
סבתא ניצה נזכרת בלינה המשותפת ובילדות בקיבוץ

שמי ניצה, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי, להלן סיפורי:

אימא של סבתא שלי אהבה את השם ניצה ולכן כך ההורים שלי קראו לי. שם המשפחה שלי מהבית הוא גזית וכאשר התחתנתי בפעם הראשונה עם נפתלי, שם משפחתי שונה ל'טל'. כאשר התחתנתי בפעם השנייה שונה שם משפחתי ל'ברקן'. שם המשפחה גזית מתורגם מהשם הלועזי שטיין.

נולדתי במנזר בחיפה  ליד בית החולים רמב"ם בתאריך 8.11.1949 נולדתי שם כי חברי קיבוץ גשר פונו למנזר שהיה ריק לאחר שכל הישוב נהרס. אני הבת הבכורה. הרגשתי טוב עד שאחי עומר נולד, כי הוא תפס את מקומי ואז כל תשומת הלב הגיעה אליו. אבל הייתי חולה במשך שלוש שנים בפוליו, כך שקיבלתי תשומת לב. שלושת אחיי היו מצחיקים, שקטים ומתוקים.

גדלתי בקיבוץ 'גשר' בלינה משותפתבבתי הילדים לא היו מזגנים ומאווררים ומאחר שהיה בגשר חם מאוד, הוציאו את המיטות החוצה וישנו בלילות מחוץ לבית הילדים עם כילות נגד היתושים. בלילות הסתובבו פרות, חמורים וסוסים שברחו מאזור גידולם, ואני פחדתי אז רצתי הביתה לבית הוריי. בית הורי היה חדר אחד שעשוי מבלוקים ומספר הנפשות בבית היה שש. חדר האוכל היה מרחב ציבורי והייתה לנו גם מרפאה.

חפץ הילדות והחפץ החשוב שלי הוא טבעת הנישואים של אמי, קיבלתי אותה כשהיא נפטרה. תחביביי היו נגינה בקלרינט וחליל וכן אהבתי לרקום ולסרוג. לקראת החגים שרנו במקלה ואני כילדה שרתי סולו. המאכלים שאהבתי היו חצילים ומרק עגבניות. המשחקים שאהבתי בילדות היו מחניים ומשחקי קלפים. השירים שאהבתי לשיר היו שירי ארץ ישראל סביב למדורה בחגים, ולפעמים שרתי לעצמי.

הזוית האישית

הנכדה שירי: גיליתי המון סיפורים שלא ידעתי קודם על סבתא.

מילון

לינה משותפת
לינה משותפת הייתה שיטת חינוך וגידול ילדים, שהייתה נהוגה ברוב הקיבוצים עד שנות ה-80. בלינה המשותפת, ילדי הקיבוץ היו לנים בלילות יחדיו במבנים ייעודיים, שנקראו בתי ילדים, במנותק מהוריהם. בתי הילדים היוו מעון קבע לילדים, בו גם אכלו, התרחצו ולמדו בשנות בית הספר היסודי. ברוב הקיבוצים המשיכו ללון במשותף עד ההתגייסות לצבא. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”נולדתי במנזר בחיפה ליד בית החולים רמב"ם“