מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

בראי הזמן, סיפורי האישי והמשפחתי 1777 – 2019

כאן מובא סיפורי האישי שהוא קורות משפחותיי, המתוארות בספרי

"בראי הזמן"

הקשר הרב דורי של נכדי בן לארץ ישראל ולמקורותינו משתקף בספרי "בראי הזמן"

מאת אורה עשהאל

נכדי בן מכיר אותי בשם המשפחה זילברשטיין וכמו כן הוא יודע ששמי הספרותי הוא עשהאל. כשתקראו את סיפור חיי תמצאו מענה למקור שם העט שלי.

השתלבותי במיזם הקשר הרב דורי, יחד עם נכדי בן, חלה בשלב הסופי של ההוצאה לאור של ספרי "בראי הזמן" בהוצאת "חדרים". זהו ספר המאפשר לקורא להכיר את שורשי משפחותינו בהסתמך על כתבי יד, תמונות ומכתבים עתיקים, המובאים במקורם כשהם עטופים במעטפת סיפורית. הכתבים מייצגים תשעה דורות של מתיישבים, חלוצים, מפתחים ובונים בארץ ישראל – בטבריה וצפת, בראשון-לציון, בתל אביב, בנתניה, וכיום גם בהרצליה. אנחנו תשעה דורות של כותבי עברית, ממשפחה אחת, החיה ברציפות של השתרשות בארצנו."בראי הזמן" הוא הספר השלישי בטרילוגיה של אהבה, ראה כאן:

סיפור חיי נובע משורשיי, ומהעובדה המצערת שאמי נפטרה, כשהיא בת עשרים ושתיים שנים, בעקבות הלידה, חודש לאחר שילדה אותי, בתה היחידה. אני התגלגלתי במשך תשע שנים באכסניות שונות – בבית היתומים של ויצ"ו בתל אביב, בבית סבותיי האדוקים הורי אבי, בקיבוץ כילדת חוץ, עד שלבסוף אסף אותי סבי עשהאל, אביה של אמי יונה, לבית משפחת פוחצ'בסקי בראשון-לציון. בבית זה שנבנה על ידי הוריו מיכל איש האילן ונחמה הסופרת העברייה הארצישראלית הראשונה, הוא גידל אותי יחד עם רעייתו, סבתי עידה,  עד לנשואי עם עמי זילברשטיין, סבא של בן, שאביו ישראל יצחק היה יזם ותעשיין. ביתנו הראשון היה בקומה הראשונה בבית הורי עמי בשדרות בן-ציון 25 בתל-אביב, כיום – 'הווילה הלבנה' בעיר הלבנה.

יתמותי הביאה ללבי את הצורך העז לאהבה ולמשפחה ובכיוון זה פעלתי. לכן אני מאושרת שזכיתי ואני חיה כיום לאחר שמלאו לי שמונים, עם עמי, אלוף נעוריי, מוקפת בארבעת ילדינו אלון, יונת, אלה ויואל, שבנו משפחות, כאן בישראל, ובאחד עשר נכדים. נכדנו בן נולד לבתי אלה ולמתן דוכנה. משפחתם גרה בדירה מעלינו, בבית גדול בהרצליה המוקף בגן פורח. אני רואה את בן כמעט מדי יום והדבר מסב לי שמחה רבה.

שיר ותמונות משפחתיות

ילדיי מימין לשמאל: אלון, אלה, יונת ויואל

משפחת בתי אלה ומתן דוכנה, בן משמאל למתן

הגורל המר שבו גדלתי בילדות ללא אם וכשאבי רחוק ממני, בחיים בהם אשתו של אבי, האם החורגת, לא רצתה בי, ואבי היה עסוק בעבודה, בתפילה, ובהתנדבות, הקיף אותי בבני משפחה מגדלים ואוהבים. בחיק סבותיי –  משפחות שור, פוחצ'בסקי ווילסון  ינקתי ערכי מוסר, יהדות, תרבות, אהבת הארץ, ואת האהבה ללשון ולספרות העברית. הערכים האלו היו משולבים בנאמנות לקשרים המשפחתיים, למסורת ולחגי ישראל.

אבי אברהם שור הוא צאצא של זאב קיציס, הקבור ליד הבעל שם טוב, כמי שהיה בתחילה מורו ולאחר מכן תלמידו. שמירת המצוות הייתה נר לרגלי אבי. משפחתו צמחה מהעלייה החסידית שהגיעה לטבריה בשנת 1777 ומסב-רב יואל שור הראשון שעלה עם משפחתו לצפת בשנת 1850. בן הוא דור תשיעי בארץ ישראל לשושלת זו, שלה עצי משפחה סדורים עד למאה ה-11 לספירה. במשפחה רבנים שהעמידו ספרים חשובים וניתן לקרוא אודותיה בספריית הרמב"ם בבית אריאלה. בית הורי אבי היה לי כבית בשנותיי הראשונות וגם בשנים מאוחרות יותר. אני ועמי מחזקים את הקשר של משפחתנו לגליל ולצפת באמצעות הבית שבנינו על הכנען. אנו ומשפחות הילדים והנכדים מבלים בצפת בחופשות ובחגים. בחזית בית שור, בעיר העתיקה בצפת, מוצב שלט המתעד את משפחת שור. את השלט הפיק אחי שמואל, הוא פעל גם להנצחת אבינו אברהם שור, שהיה איש רב פעלים. בנתניה, שהייתה ביתו של אבי שנים רבות, יש כיכר, עם פסל החבצלת, סמל העיר, על שם אבינו אברהם שור, יקיר העיר.

קבר סבא זאב קיציס מימין לקבר הבעל שם טוב
נתניה, הכיכר על שם אבי אברהם שור

מגיל תשע גרתי בבית משפחת אמי יונה. הבית נבנה על ידי מיכל פוחצ'בסקי איש האילן, ורעייתו הסופרת העברייה הראשונה נחמה פוחצ'בסקי. הם היו חלוצים, מבוני ראשון לציון שעלו לארץ ישראל בעלייה הראשונה. נכדי בן הוא דור שביעי למשפחה זו בארץ ישראל. סיימתי בראשון לציון את בית הספר העברי הראשון "חביב" בו למדו אמי יונה ואביה עשהאל. לאחרונה פרסמתי את יומני הסודי "בית נעוריי"(חדרים, 2017 )  שכתבתי בבית האיכרים הגדול, ואת "מפתח" (חדרים, 2017 ) ספר שיריי הראשונים שנכתבו בהיותי בת חמש עשרה. שני הספרים הנם חלק מה"טרילוגיה של אהבה", שהספר השלישי בה הוא "בראי הזמן".

סבתי עידה, אם אמי, היא ממשפחת וילסון. אביה שמואל, סם, וילסון 'הקבלן האמריקאי' בנה את בתיה היפים, הראשונים, של תל-אביב. הבית היפה שבנה למשפחתו נמצא ברחוב צבי קלישר 9 בתל אביב. שמואל וילסון היה איש ציבור, מבוני בית הכנסת הגדול בעיר.  בערוב ימיו חי בראשון לציון ובנה בה בית. את סב-רב מיכל פוחצ'בסקי הכרתי משך תקופה קצרה, אבל זכיתי להיות במחיצת סבא וילסון שנים לא מעטות ויש לי ממנו זיכרונות רבים. סבתא טובה וילסון הלכה לעולמה לפניו אבל זכיתי לטעום מהמאפים הטעימים שלה. נכדי בן הוא דור ששי לסבא שמואל וילסון.

המורשת עליה גדלתי הביאה אותי לבחור בחיי עבודה והתנדבות. בצה"ל עמדתי בראש פרסומי מטכ"ל אמ"ן. תוך כדי לימודיי האקדמיים עסקתי בהוראת המדעים ובחינוך. בחיי המקצועיים יישמתי הכנסת שיטות חדשות בהוראת המדעים במחוז הדרום, מגני הילדים ועד להכשרת צוותי המורים והגננות. שנים רבות פעלתי כרכזת המדעים בטלוויזיה החינוכית. בנוסף לכך עסקתי במחקר באוניברסיטת תל אביב, בהוראה, הדרכה ופיקוח בכל הרמות במערכת החינוך ובמכללות למורים. כחוקרת השתתפתי בכנסים ובגופים ציבוריים בינלאומיים העוסקים באוריינות חזותית ובמגדר. עם פרישתי התחלתי להתמסר לעבודתי הספרותית ולהתנדבות בגופים האקדמיים בתחומיי התמחותי – אוריינות חזותית, ספרות ומגדר. עשיתי זאת בכנסים בארה"ב ובאירופה, בקהילתי  כתושבת הרצליה, בארגוני נשים ובאיגודיי הסופרים. הקמתי את עמותת נשים יוצרות אנ"י ופעלתי בה ובאגודת הסופרים העבריים, בתפקידי מפתח, שנים רבות.

לאחר פרישתי המוקדמת חזרתי לאהבתי הגדולה ולהמשך המורשת המשפחתית שלנו – הכתיבה, בעיקר הספרותית. אני סופרת רב דורית. פרסמתי ספרי שירה וסיפורים וכן את "הזכות", קורות חיי אבי ומשפחתו, שהוא עצמו כתב. הוצאתי מגניזתם, יחד עם בן דודי עצמון יניב, את "במדרון" הרומן העברי הארצישראלי הראשון, מאת נחמה פוחצ'בסקי , לאחר מכן חשפתי והוצאנו לאור את "גחלת" אסופת שיריו של סבי עשהאל פוחצ'בסקי, שהתגלה כמשורר הצבר העברי הראשון. המחויבות שלי לכתביי קודמיי נובעת מכך שמצאתי את צוואתה של סבתא רבה נחמה פוחצ'בסקי בה ביקשה לטפל בכתביה שלא ראו אור. בנה עשהאל הרי אסף אותי לבית פוחצ'בסקי ובכך שינה את חיי. כאות תודה בחרתי בשמו הפרטי כשם העט שלי, עוד בטרם שידעתי אודות כתביו הרבים ושירתו. 

המשפחה המורחבת

עמי ואני מצאנו לנכון לטפח את הקשרים המשפחתיים. לאחר פטירת סבתי עידה, אנו נוהגים, מדי שנה, בפורים, לארח את בני המשפחה הקרובים ב"פורימון" מסורתי. כולם מתחפשים, יש מצעד תחפושות וכך זוכה בן להכיר את בני משפחתו. כמובן שנאלצנו לצמצם את הקהל במסורת בת קרוב לארבעים שנה. לכן המיזם הזה והספרים שאני מוציאה לאור כל כך חשובים עבור הדורות הצעירים.

בשנה הנוכחית ימלאו 60 שנים לנשואי עם עמי. בשנים אלו הוא נעדר מהבית, כחיל מילואים, חודש בשנה, עד שחרורו מהשירות. במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים. נעדר מהבית תקופות ארוכות. הדבר שעודד אותנו באותם ימים קשים הייתה התכתבותנו. שמרתי את הגלויות, המכתבים והציורים ששלחנו זה לזה. הם מכונסים בשני אוגדנים עבי כרס. בספרי "בראי הזמן" אני מביאה טעימה קטנה ממשלוחים אלה. במלחמת יום הכיפורים הייתה אלה, אמו של בן, ילדה קטנה ולכן שלח אליה אביה מכתבי ציורים.

שלושת הספרים ב"טרילוגיה של אהבה"  מתעדים את העבר המשפחתי שלנו ואת ההיסטוריה של הישוב בארץ ישראל ומדינתנו הצעירה באמצעות כתבים שמורים. אני שומרת על הארכיון המשפחתי שבידיי. תקוותי היא שגם בעתיד אוכל לחשוף מכתבים וכתבים המביאים את סיפור חיי ומשפחותיי שהוא הסיפור של הישוב היהודי בארץ ישראל מההווה שלנו ולאורך עוד שמונה דורות בעבר. אני מקווה שבין צאצאינו יהיו ממשיכים לשימור הכתבים ולשימוש בהם כמקורות לזיכרון האישי והציבורי.

הסדנה האחרונה בספריית בית הספר ברנדייס הפגישה אותי ואת בן נכדי עם ספרי "בראי הזמן" שהוא סיפורי וסיפור משפחותיי. הספר יצא לאור ביום שישי ה- 1.3.2019 ובידינו העותק הראשון שאינו ארוז. אני אוחזת בשני הספרים הראשונים 'בטרילוגיה של אהבה' (מרץ 2017 – מרץ 2019, "חדרים" הוצאה לאור, המו"ל יאיר בן-חיים). בן אוחז בספר השלישי. בעת התהליך של הקשר הרב דורי עיצב בן את שערי הספר ואפשר את הוצאתו לאור במועד.

הזוית האישית

בן: אני מאוד נהניתי לעבוד עם סבתי במקום אחר מביתנו או מחדר עבודתה וזו הייתה חוויה בלתי נשכחת בהחלט.

אורה: כחוקרת וסופרת הקוראת לעצמה "סופרת רב-דורית", מיזם "הקשר הרב-דורי", יחד עם נכדי בן, מהווה מתנה. ספרי "בראי הזמן" הוא הביוגרפיה שלי ושל משפחותי. הוא מובא באמצעות זיכרונות העבר, המוצגים בכתבי יד ותמונות. בן השתלב בהכנת הספר ביכולותיו הגרפיות. הוא השלים וזרז את ההוצאה לאור של "בראי הזמן", רומן בדיוני-ביוגרפי ורב דורי המתקשר בצורה מופלאה למיזם "הקשר הרב דורי" ולסיפורי האישי.

מילון

קשר רב דורי
החיבור בין דורות רבים, כפי שקיים בין בן נכדי לבין דורותינו הקודמים המתועדים עד למאה האחת עשרה.

ציטוטים

”"כשהיינו קטנים היו לנו שתי משמרות בבית הספר."“