מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

בסוף כל ירידה יש עלייה

סבתא ואני בבת המצווה שלי
סבתא נעמי - תמונת מחזור סיום תיכון 1968
סיפור חייה של סבתא נעמי

שמי נעמי רוזנבאום, נולדתי בניו יורק בשנת 1951. אני הבת הרביעית מתוך חמש בנות.

חמש בנות במשפחה

ההורים שלי ברחו מגרמניה לפני תחילת המלחמה. אימא שלי, מרים, גרה בכפר קטן בגרמניה, בכפר היו חצי מהאנשים יהודים וחצי גרמנים והם חיו ביחד בשלום. בליל הבדולח השכן הלא יהודי שלהם, החביא את סבי בביתו.

אבא ואימא שלי

 

אבא שלי, יואל, גר בעיר גדולה ווירצבורג. משפחתו לא הייתה דתייה. אחרי שהגרמנים זרקו אותו מבית הספר הוא הלך לבית ספר יהודי והתחיל להתעניין בדת. בליל הבדולח חבר לא יהודי שגר מחוץ לעיר החביא גם את סבא רבא שלי, (אבא של אבא שלי).ושני האנשים שהחביאו אותם לקחו סיכון גדול.

כשהוריהם של אבי ואמי ראו שהמצב בגרמניה מתדרדר והמלחמה באופק, הם שלחו את ילדיהם לבד לאמריקה. אבי נסע לאמריקה בשנת 1936 ואמי בשנת 1937. לשניהם הייתה משפחה רחוקה ולא מוכרת בארצות הברית, בני המשפחה הבטיחו שהם יקחו אחרית עליהם.

כשאמי הגיעה לניו יורק, קיבלו את פניה דוד דודה לא דתיים. הדוד של אמי ניסה לשכנע אותה לא להיות דתייה ואמר לה, שאם היא לא תהיה דתייה, הוא ישלם בשביל שהיא תוכל ללמוד בבית הספר, אך אמי לא הסכימה בשום פנים ואופן והתחילה לחפש עבודה.

כיוון שהייתה בת 17 ולא ידעה את השפה האנגלית, העבודה היחידה שמצאה הייתה כמטפלת. היא מצאה עבודה במשפחה דתייה שניצלה אותה. היא עבדה מאוד קשה ופעם בשבועיים היה לה חצי יום חופשי. כך היא הצליחה לחסוך כסף כדי להביא את הוריה לארצות הברית. בספינה האחרונה הוריה הגיעו לארצות הברית. את כל מה שהיה להם, החפצים, הבית והחווה – הכל נשאר מאחור, הם פשוט עזבו הכל ושמחו שהצליחו לצאת בחיים.

כשאבי הגיע לניו יורק, היו לו דודים ודודות בארצות הברית, אבל אף אחד מהם לא היה דתי אז הוא לא היה יכול לגור שם. בכל מקרה הוא רצה ללמוד בישיבה. הוא הלך מישיבה לישיבה ובכל הישיבות אמרו לו שאין לו ידע, אז הם לא קיבלו אותו. בסופו של דבר הוא הגיע לישיבה "תורה ודעת" ושם ראש הישיבה הסכים לקבלו, בתנאי שהוא יצטרך להתחיל ללמוד עם הבנים הקטנים ואבי הסכים.

גם הוריו של אבי הגיעו ממש לפני פרוץ המלחמה. שתי המשפחות גרו בניו יורק ואחיה של אמי, הכיר לה את אבי וכשהסתיימה המלחמה הם התחתנו. שנה אחרי שהורי התחתנו נולדו אחיותי התאומות רחל ולאה. שנתיים אחרי כן נולדה אחותי אביבה, היא נולדה בקום המדינה. שלוש שנים אחריה, אני נולדתי וציפי אחותי הקטנה, נולדה שלוש שנים אחרי.

הייתה לי ילדות מאוד מאושרת. הבית היה תמיד מלא חברות ותמיד החברות היו רוצות לבוא אלינו, כי היה אצלנו הרבה אקשן.

אני ואחיותי למדנו בבית ספר יהודי. חצי יום למדנו לימודי קודש ועברית בעברית וחצי יום למדנו מקצועות חול. הורי היו מאוד ציונים וכך גם בבית היה תמיד שיח על ארץ ישראל.

מייד אחרי מלחמת ששת הימים שתי אחיותי נסעו לישראל והתנדבו לעבוד בקיבוץ עין צורים, אז כשאחיותי לאה ואביבה חזרו בחזרה לארצות הברית, הן החליטו שהן רוצות לעשות עלייה. אני גם רציתי לעלות לארץ ביחד איתן, אבל אני הייתי רק בת 17 בדיוק סיימתי לימודי בבית ספר תיכון, ואבי אמר לי שאני צריכה להיות בת 18, כדי שאוכל לנסוע. כך אחיותי חיכו לי וכשהגעתי לגיל 18 עלינו ארצה ביחד. השכרנו דירה בירושלים במרכז העיר. עבדנו ולמדנו וכיוון שגרנו במרכז העיר באו אלינו בנות ובנים שלמדו בישיבות והבית היה מאוד תוסס. בהתחלה מאוד התגעגעתי לבית אבל לאט לאט התאהבתי בירושלים.

כמה זמן אחרי זה, הכרתי את סבא שלך, הוא היה אז בצבא בקיבוץ. לא היה לנו טלפון בבית, אז הוא היה שולח לי גלויות, כדי לספר לי אם הוא בא לבקר או לא. כשסבא סיים את הצבא, הוא החליט שהוא רוצה לנסוע לארצות הברית ללמוד שם. באותו זמן מאוד אהבתי את הארץ ורציתי להישאר פה, אבל בסוף נסעתי איתו. אחרי כמה חודשים התחתנו ושניים מילדנו דני ונילי נולדו בארצות הברית. שבע שנים אחרי כן, החלטנו לעלות ארצה והגענו לנווה מיכאל. סבא היה רכז ואני פתחתי בבית גנון לדוברי אנגלית. גרנו בנווה מיכאל במשך עשר שנים ובזמן זה נולדו עמיקם ואביחי, אחרי זה עברנו לביתנו בפרדס חנה. הילדים למדו כולם בישיבה ובאולפנה. הבנים כולם שרתו בצבא והבת בשירות לאומי. יש לנו מזל שברוך ה' כל הילדים והנכדים וגם הנינה שלנו גרים בארץ ישראל.

הזוית האישית

אושרי בר: בזכות התכניתהכרתי את סבתא יותר. כתיבת הסיפור אפשרה לנו זמן איכות ביחד. נהנתי מאוד.

מילון

ליל הבדולח
ויקיפדיה ליל הבדולח - הוא הכינוי ללילה שבין 9 ל-10 בנובמבר 1938 (ט"ז בחשוון תרצ"ט), שבו נערך בכל רחבי הרייך השלישי (גרמניה ואוסטריה) פוגרום ביהודים. האירוע כונה כך בשל רסיסי הזכוכית הרבים שהצטברו על הארץ כתוצאה מניפוץ הזגוגיות של בתי מגורים, מוסדות ציבור ובתי עסק רבים של יהודים תושבי גרמניה.

ציטוטים

”בליל הבדולח השכן הלא יהודי החביא את סבי בביתו.“