מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

בן המשפחה שנעלם

סוניה וניר
שלמה פלדמן
לזכר שלמה בן הזקונים למשפחת פלדמן בן פייבל וססני שרה

במשך כל ששת שנות המלחמה (מלחמת העולם השנייה) לא היה לאבי כל קשר עם משפחתו. ולכן גם לא ידע מה עלה בגורלם. לאחר המלחמה בשנת 1948 פגש אבי במקרה בגרמניה את חברו הטוב של אחיו שלמה. אבי התעניין אצל החבר אם ידוע לו משהו על גורל משפחת פלדמן. וזה סיפורו של החבר: "הגרמנים הגיעו לגרווילין, הוציאו את היהודים מהבתים והוליכו אותם לכיוון הרכבת. מי שנפל בדרך ירו בו והוא מת במקום. עם חשכה הגענו לרכבת. הגרמנים התחילו להפריד בין גברים, נשים וילדים והעלו אותם לקרונות. פרצה מהומה, בכי וצעקות. את המהומה הזאת ניצלנו שלמה ואנוכי וקפצנו מהרכבת. חיינו ביערות, התחברנו לפרטיזנים ונדדנו ממקום למקום. באחד הימים שלמה חלה ונחלש מאד ומאחר והיינו רעבים מאד כי לא אכלנו כבר כמה ימים, אמרתי לשלמה שהוא יישאר במקום ואני אלך לחפש בשדות משהו לאכול. אני לא יודע ולא זוכר כמה זמן עבר מאז שעזבתי את שלמה. כשחזרתי שלמה לא היה במקום וכך נפרדו דרכנו.  היינו נערים כבני אחת עשרה כשקפצנו מהרכבת, שהתברר לאחר מכן שהיא נשלחה למחנה המוות טרבלינקה. נשארנו יחד בחיים כנגד כל הסיכויים כמעט עד גמר המלחמה וכואב לי מאד שאיני יודע מה עלה בגורלו של חברי הטוב שלמה".
ב-1954 אבי פנה לסוכנות היהודית במדור לחיפוש קרובים בירושלים. זאת הייתה  תשובתם – "הנדון: אחיך שלמה, הננו מצטערים להודיעך כי עד כה לא הצלחנו למצוא את הנ"ל. אולם ידוע לנו כי בשנת 1947 פנה אלינו שלמה פלדמן בן פייבל וססני שרה שנולד בשנת 1928 בגרוולין והוא חיפש את הכתובת של בת דודו פרל פלדמן שעלתה לפלשתינה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. בקשתו נשלחה ממחנה שישים בקפריסין". כך נודע למשפחה ששלמה היה ב-1947 בקפריסין. מכאן והלאה אין שום מידע על שלמה. המשטרה פנתה למשרד הביטחון וזאת הייתה תשובתם "שלמה פלדמן ניצול שואה. בשנת 1947 הגיע לקפריסין ומכאן אין יודעים עליו מה עלה בגורלו. האם הגיע לישראל ללא תעודות כמו רבים אחרים, התגייס ליחידה לוחמת ונפל ללא שם או בשם אחר? כל עוד לא הוכחה גרסה זאת  אי אפשר להכריז עליו כעל חלל צה"ל". עד היום המשפחה כואבת על אובדן החיים שהיו כלא היו.

מילון

פרטיזנים
לוחמים בתנועות מחתרת נגד הכיבוש הנאצי באירופה בתקופת מלחמת העולם השנייה (וויקיפדיה)

ציטוטים

”עד היום המשפחה כואבת על אובדן החיים שהיו כלא היו“