מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

במעגלי החיים של יוסף בארנס – חיים בזכות הפוליו

הסבא יוסף בארנס
הסבתא רוזה ונכדתה הילה
כשיוסף היה בן 11-12 הוא קנה ספר כיס קטן... והוא נדלק על היהדות.

סבתא רוזה מספרת לנכדתה הילה את סיפור חייו של בעלה, סבא יוסף בארנס.

סבא יוסף נולד באמסטרדם שבהולנד באמצע מלחמת עולם השנייה, הוריו, אלן סופיה והרמן בארנס, ברחו מגרמניה להולנד לפני שהולנד נכבשה על ידי הגרמנים, הוריו הכירו זה את זה בהולנד והתחתנו שם. בשנת 1938 נולדה אחותו לוט, והבן יוסף נולד כבר באמצע המלחמה, בשנת 1942.

בתחילת 1943אספו את משפחתו- אביו אמו אחותו ודודתו מאמסטרדם למחנה ווסטרבורק, לאחר כמה ימים אמו הועברה לסוביבור שם היא נרצחה. הילד יוסף לא זכה להכיר את אמו. לאחר זמן הוא הועבר עם משפחתו הנותרת לטרזינשטט ואביו קיבל תעודת מהנדס .

יוסף חלה במחלות רבות במחנה, הוא חלה שם במחלת הילדים – פוליו והיה משותק לתקופה ארוכה. בשלב מסוים הוא היה בין החיים למוות, וכמעט נפטר, בטרזינשטט היו מרכיבים רשימות של אנשים ומשפחות ושולחים אותם לאושוויץ, אך היות שהוא היה חולה מאוד, והגרמנים אהבו  לשלוח אנשים בריאים וחזקים ליעד, ולא אנשים חלשים וחולים. כך שמשפחתו לא נשלחה עד לסוף המלחמה. ובעצם בזכות מחלת הפוליו הוא ומשפחתו ניצלו.

אחרי השחרור ותקופת שיקום חזר האב עם שני ילדיו להולנד על מנת לקבל אזרחות. הוא התחתן עם אישה חדשה – הולנדית, לא יהודייה ולא רצה לקיים יותר קשר עם היהדות. יוסף גדל כגוי ולא ידע דבר על יהדותו. וכשיוסף היה בן 11-12 הוא קנה ספר כיס קטן בו היה מוסבר על 4 הדתות, הוא נדלק על היהדות ומאוד נהנה לקרוא עליה. הוא התחיל להתעניין ביהדות. אולם, אביו התנגד מאוד לנושא ולא הסכים לדבר על הנושא כלל. יוסף קנה לעצמו שרשרת עם מגן דוד והיה עונד אותה מתחת לבגדים, כשאביו גילה זאת הוא כעס מאוד.

בגיל 18 עשו לו חגיגה גדולה על כך שהוא הגיע לבגרות. אחרי החגיגה הוא ניגש לאביו הודה לו על כל המתנות וכל הדברים שהוא עשה בשבילו אך הודיע לו, שהוא רוצה להיות יהודי! זאת הייתה מכה קשה עבור אביו. יוסף חיפש דרך להכיר יהודים ולהתקשר עימם. הוא נעזר באחותו ויחד הם חיפשו בספר טלפונים איזו תנועות נוער יהודית, ומצאו את מספר הטלפון של דוד איזנמן שהיה המרכז של "בני עקיבא" בהולנד.

יום אחד באה אל דוד חניכה ואמרה לו שיש אצלה בבית הספר (בית ספר לא יהודי) בחור, שאומר שהוא יהודי אך הוא לא יודע כלום על יהודים ויהדות. זה היה ממש לפני חנוכה. דוד הציע לה להביא אותו להדלקת נר ראשון של חנוכה בבית הכנסת הגדול. זאת הייתה חוויה משמעותית ומכוננת עבור יוסף.

כשיוסף ודוד שוחחו בפעם הראשונה, יוסף אמר, שכל מה שהוא יודע על יהדות זה מהחוברת כיס הקטנה. דוד לימד אותו להתפלל והם התפללו יחד, ודוד הזמין אותו למועדון של "בני עקיבא". יוסף נכנס והצטרף לקבוצה של "בני עקיבא". בהתחלה הכול נראה לו זר, אך בהמשך הוא השתלב והפך לחלק מהתנועה. אחד הדברים הנחמדים ב"בני עקיבא" היו מחנות הקיץ. יוסף למרות שהיו לו בעיות בהליכה (בגלל הפוליו) הוא היה חזק מאוד בידיים שלו, והוא יכול היה לקפוץ ממיטת הקומתיים, ולעבור ממיטה למיטה בעזרת הידיים בלבד. כך הוא יכול היה לעזור למדריך להגיע לכל הילדים שהפריעו.

ל"בני עקיבא" הגיע שליח בשם משה פישר שהיה חבדני"ק, ונוצר ביניהם קשר חזק. הם היו מדברים ביניהם הרבה שיחות אישיות, עד שיוסף החליט ללכת בדרכו והפך לחבדני"ק. יוסף הכיר בשידוך את אשתו – רוזה שלמדה גם היא בחב"ד. יוסף ואשתו עלו לארץ ישראל והתיישבו בכפר חב"ד, יוסף הוא אופטיקאי ואופטומטריסט במקצועו.

סבא וסבתא יוסף ורוזה נשואים ב"ה כבר יותר מ-40 שנה ויש להם 6 ילדים ומשפחה ברוכה של נכדים ונינים.

הכנסת ספר תורה לעילוי נשמת סופיה

הזוית האישית

הנכדה הילה מתעדת את סיפור חייו המרתק של סבא יוסף, כפי ששמעה מסבתא רוזה.

מילון

סוביבור
היה מחנה ריכוז והשמדה בגליל לובלין בגנרלגוברנמן, פולין הכבושה, שפעל בשנים 1942–1943. המחנה שכן לצד מסילת הרכבת בקוחלם-ולודבה ונקרא על שם כפר סמוך. במחנה זה נרצחו לפחות 170,000 בני אדם[1]. למעט כמה מאות צוענים, כולם היו יהודים. סוביבור היה אחד משלושה מחנות המוות שפעלו במסגרת "מבצע ריינהרד", שמטרתו הייתה חיסול היהודים בשטחי הגנרלגוברנמן בפולין (שחולקו למחוזות ורשה, לובלין, קרקוב, ראדום ולבוב.

טרזינשטט
הוא מבצר במחוז לאבֶם שבצ'כיה, כ-60 ק"מ צפונית לפראג, שתיפקד ככלא צבאי במהלך מלחמת העולם הראשונה, וכמחנה ריכוז ליהודי הפרוטקטורט של בוהמיה ומורביה וליהודי מרכז אירופה ומערבה בזמן הכיבוש הנאצי במהלך מלחמת העולם השנייה. המקום כונה על ידי השלטונות הנאציים גטו, במסגרת ניסיונם לשוות למקום תדמית ייצוגית שונה. כ-90% מהאסירים היהודים בטרזיינשטט נרצחו על ידי הנאצים. מתוך 160,000 אסירים יהודים שנשלחו למחנה, נותרו במחנה בסוף המלחמה 19,000 בני אדם.

ציטוטים

”סבא גילה את אור היהדות ונדלק.“