מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

בית הכנסת בביוף-יששרכוף

בית הכנסת מהווה מקום מרכזי לקהילה מאז יסודו ב- 1898 בשכונת הבוכרים בירושלים

 
 
הורי, משה וחנה בביוף, עלו לארץ בצעירותם מבוכרה שבאסיה התיכונה במזרח אוזבקיסטן. אני גדלתי בשכונת הבוכרים בירושלים ברחוב שלמה אליאסוף  3, בסמיכות לבית הכנסת בביוף-יששכרוף. 
 
בית הכנסת נוסד בשנת 1898 על ידי שני גיסים – בביוף ויששכרוף. בת משפחת בביוף הייתה נשואה לבן ממשפחת יששכרוף וכמנהג אותם ימים ומפאת הכבוד נתנו לבני בביוף להיות הראשונים בהרכב השם של בית הכנסת. את בית הכנסת הקימו מכספים שתרמו המשפחות  באותו דור. סבא  שלי מצד אבי, סבא שלמה בביוף, הקים ביחד עם אחיו ובני משפחתו את בית הכנסת. המשפחה עסקה במסחר בשהותה בבוכרה. את הכספים לבניית בית הכנסת קבלו מהקהילה היהודית בבוכרה.
 
מעבר לשליחת כספים ארצה הייתה עוד שיטה לתחזוקת בית הכנסת ולימוד התורה בו –  כל האנשים הזקנים מעל גיל ארבעים גרו דרך קבע בישראל ועסקו בלימוד תורה. בני הזקנים עבדו בבוכרה ומידי חג היו באים ארצה כדי לעזור בתחזוקת בית הכנסת.  בניהם הצעירים היו נשלחים ארצה כדי ללמוד תורה יחד עם סביהם וכאשר הילדים הגיעו לגיל מצוות הם חזרו לבוכרה ושם התחילו לעבוד.
 
בית הכנסת מעוצב בסגנון בוכרי וארון הקודש הובא מאיטליה. המתפללים יכלו לראות את כל היושבים סביבו וגם את התיבה אשר באמצע האולם.
     
 
 
התיבה נמצאת במרכז אולם בית הכנסת. מעל התיבה יש נברשת דמשקאית שהביא אחד מהמקובלים מהעיר העתיקה בירושלים.    
 
 
בבית הכנסת קיימת עזרת נשים בקומה העליונה, שהייתה מופרדת בסככת עץ. המשפחה הקדישה את בית הכנסת לתפילה של קהילת מקובלים שהתפללו  "בכוונה". היו מכנים אותם "המכוונים" שכן תפילתם נמשכה  כ-3-4  שעות רצופות, במקום תפילה בת שעה. המקובלים האלו התפללו בבית הכנסת הייחודי הזה מאז הקמתו ועד לאמצע שנות החמישים, עת נוסדה ישיבת פורת יוסף בירושלים. המכוונים – המקובלים בלשון ימינו, עברו לישיבה ובית הכנסת עבר לניהול המשפחה. באמצע שנות ה-50 משפחות בביוף ויששכרוף חזרו לנהל את בית הכנסת. הטילו על אבי משה בביוף ז"ל שהיה גבאי בית הכנסת ומשפחתו את עניין  שיפוץ בית הכנסת , ואז נעשו בו ציורי הקיר המרשימים של 12 השבטים שרואים כיום.

                                     
       ציורי קיר של 12 השבטים מעטרים את קירות בית הכנסת      
 
  
 
כשאבי נפטר בשנת 1965 בהיותו בן 62, הפך אחיו מרדכי לגבאי בית הכנסת. עם פטירתו עבר ניהול בית הכנסת לבנו פינחס. בני משפחה נוספים נרתמים לעזרה לפי הצורך. כיום בית הכנסת פעיל, עם שלוש תפילות ביום, גם בשבתות וחגים, ויש בו בית מדרש עם אברכים שמתפללים בו, אולם רובם אינם בני הקהילה הבוכרית. בארון הקודש  נמצאים ספרי תורה של סבי, סבתי- אמו של אבי שסבי הקדיש ספר תורה לזכרה לאחר עלייתו לארץ בשנת 1912, ולזכרם של אנשים נוספים מבני משפחתנו שנתרמו על ידי משפחות בביוף ויששכרוף. בנוסף, המשפחות מקדישות כלי קודש, פרוכות, רימונים, כתרי תורה ואביזרי קודש נוספים בכל הזדמנות.     
 
פרוכת משפחתית על ארון הקודש 
 
               
 ספר תורה שהוקדש לסבתא שלי, בתיה ז"ל 
 
 
                                                   מראה כללי של פנים בית הכנסת בביוף יששכרוף
 
 
 
אנו עורכים בבית הכנסת את אזכרות כל יקירינו שנפטרו, ואת כל השמחות במשפחה כמו עליה לתורה להולדת בן או בת והכרזת השם, בר מצווה, חתונות, חגים ומועדים.
 
עיצוב ארון הקודש
 
     
 לוח זכרון עולם לנפטרים                                             
 
 
     פרוכת פנימית בארון הקודש לזכר אמי חנה בביוף ז"ל                 
 
 פרוכת חיצונית לזכר אבי משה בביוף ז"ל
בכל בקור בבית הכנסת אנו נוהגים לתרום כספים לבית הכנסת כדי להמשיך לשמר ולתחזק את תפעול המקום. בשבוע הפטירה ובאזכרות נהוג לתלות פרוכת שנתרמה על ידי המשפחה לזכר הנפטר ובסיום לאחר אכילת ארוחת המצווה (בדרך כלל דגים מטוגנים הטבולים במי שום וכוסברה) והשמעת  דברי ההספד לזכר הנפטר  נגשת כל משפחה להיכל ולארון הקודש הבנוי מעץ בסגנון איטלקי, לברך את הצאצאים ולהתייחד עם זכר הנפטר ולהראות לדור הצעיר את ספרי הקודש העתיקים. המפגשים בבית הכנסת באזכרות ובשמחות מאד חשובים לכל בני המשפחה ובמיוחד לדור הצעיר. הם נועדו לשמר את המורשת המשפחתית ובעצם הפכו למעין מפגשים חברתיים של המשפחה המורחבת שלנו. 

מילון

גבאי
אדם המנהל את סדרי בית הכנסת. אחראי על זמני התפילות, מינוי שליחי ציבור וקוראים בתורה, חלוקת עליות וניהול שוטף של התפילה.

ציטוטים

”הצעירים נשלחו ארצה כדי ללמוד תורה עם סביהם. כשהגיעו לגיל מצוות חזרו לבוכרה והתחילו לעבוד“