מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

בין עזזיאת ובנימינה

ספי אחרי צניחה בקורס צניחה
במהלך ניווט
על מרד פלוגתי וסיומו המוצלח

במהלך המסלול בפלוגה היינו נשלחים בין האימונים והסדרות למוצבים ולמארבים על הגבול. פעילות שנקראה "לעשות קו". אחת הפעילויות האלו, באביב שנת 1967, הייתה בקו צפון. המחלקה שלי תפסה מוצבים ושכבה מארבים בגזרת קיבוץ דן. איתרע גורלי ושובצתי עם עוד כמה חבר'ה לעמדה שנחפרה במדרון אחורי על דופן של בריכת דגים יבשה מול המוצב הסורי שבתל עזזיאת. המוצב האימתני התנשא בשולי רמת הגולן ושלט על כל העמק הירוק שבצד שלנו. היה לנו מק"כ 0.5 בעמדה ושכבנו פחות או יותר בלי לעשות כלום (למזלנו… אם כי כחיילים צעירים תאבי אקשן קיווינו שהעסק יתחמם). מרוב שעמום ועודף זמן פנוי הדלקנו מדורה קטנה בעמדה וטיגנו קצת לוף, מה שהעיד כמובן על הרמה הקולינרית הירודה של ארוחות הגורמה במוצב. פתאום אנחנו שומעים צלצול טלפון בקו נל"ן שנמתח על הקרקע מהעמדה שלנו אל חורשה שהייתה מאחורינו, שם התמקמה מפקדת הפלוגה שלנו.

איור: אריה טופור

אני מרים את המע"ד (מערכת דבור), לוחץ על ה"פרפר" כדי לדבר ושואל "מי זה?". מהצד השני עונה לי קול סמכותי מוכר "זה איוון המ"פ, מי אתה?". "קרביץ, המפקד!" אני עונה בדחילו ורחימו. אומר לי איוון בנימה חסרת סבלנות, "מה זה העשן שעולה מהעמדה שלכם?". אני מרוב בהלה ממשיך ללחוץ על ה"פרפר" במקום לשחררו, כלומר, הקו נשאר פתוח ובצד השני המ"פ שומע כל מה שקורה בעמדה! ואז אני קורא בקול לחבר'ה "תכבו מהר את האש. איוון רואה את העשן" וכמובן שאני ברוב חכמתי מחזיק את הפרפר לחוץ כל הזמן הזה. אני חוזר לדבר עם איוון. "אני לא יודע על מה אתה מדבר המפקד, איזה עשן?" ואז הוא עונה לי "קרביץ, אנחנו רק יורדים מהקו ואתה עולה למשפט אצלי". המעיים שלי התהפכו. מינימום הלכה החופשה שלי אחרי הקו ועוד בגלל חתיכת לוף עלובה שאני כל כך שונא. משפט לא היה והחופשה  שלי ניצלה, הפעם לפחות.

ומהצפון לדרום גם בעניין חופשה. באותה שנה, בסדרה חטיבתית במצפה רמון, הקמנו חיילי הפלוגה במו ידינו במהלך כשבוע מסלול מכשולים כמעט תקני והיינו צריכים, בפקודה של נפתלי הרס"פ, לעבור אותו כל יום בדרך לארוחת הצהרים. תרצו תקראו לזה עוד אימון, אנחנו קראנו לזה טרטור. זו הייתה המנה הראשונה של ארוחות הצהריים הצבאיות שאכלנו בסדרה. יום אחד לא עמדנו בזמנים שקצבו לנו למעבר המכשולים ונפתלי הוציא את כל הפלוגה אחרי ארוחת הצהרים ל"זובור". "60 שניות אתם בעמוד החשמל" פוקד עלינו נפתלי. עמוד החשמל היה עמוד מתח גבוה שניצב במרחק של כמה מאות מטרים מהמאהל. בלי לתאם בינינו, כל הפלוגה הולכת לאט לעמוד החשמל.

אף אחד לא רץ, אף אחד לא מדבר, הולכים בניחותא כמו בטיול שבת ברחוב הרצל בהדר. אחרי כמה דקות הגענו לעמוד החשמל המדובר ואז פוקד עלינו נפתלי "60 שניות לעמוד חשמל הבא" ושוב אנחנו הולכים לאט ורגוע. גם העמוד הבא נמצא במרחק כמה מאות מטרים מקודמו. כשמגיעים לעמוד הבא, הסיפור חוזר על עצמו לעמוד הבא ולאלה שאחריו… לבסוף אנחנו חוזרים למאהל ואז אומר לנו נפתלי בקולו השקט והמאיים: "ברגילה הבאה אתם נשארים שישי-שבת מהתחלת הרגילה, תהיו בכוננות בבסיס".

ספי קרביץ בעת קבלת צל"ש

לאחר מספר חודשים הגיע מועד היציאה לרגילה. כרגיל נערך מסדר המפקד ולאחריו הסתדרנו נרגשים על מגרש המסדרים לקבלת "פסים" ליציאה לחופשה. נפתלי מגיע, נעמד לפני הפלוגה המסודרת בשלשות לפי מחלקות ואומר בקול שקט עם חיוך דק על שפתיו, "זוכרים שאתם חייבים לי שישי שבת מסדרה חטיבתית במצפה רמון? אז זהו, אתם נשארים בבסיס". חשבנו שאנחנו מתים, היינו בשוק מוחלט, שקט! לא האמנו שזה קורה לנו. מילה של נפתלי הייתה מילה ואנחנו נשארנו בכוננות בבסיס במקום לצאת הביתה לחברה. כשהגיע יום ראשון נקראנו למגרש המסדרים. כולנו על מדי א' עם התרמילים מוכנים ליציאה, עומדים בשלשות לפי המחלקות ונפתלי מגיע, נעמד מולנו בפיסוק. פחדנו שהוא הולך להאריך לנו את הריתוק אבל הוא פקד עלינו לעלות במהירות על המשאיות שהגיעו באותו רגע. המשאיות לקחו את כל הפלוגה לשדה התעופה בתל נוף, חלקו לנו מצנחים ואנו עולים על הנורדים והמראנו צפונה.

כעבור אולי 20 דקות צנחנו על מדי א' בצומת בנימינה. באותה תקופה בנו את המחלף של כביש החוף החדש דאז, הלוא הוא כביש 2 ונוצר במחלף משטח גדול שטוח, כאילו מוכן במיוחד לנחיתה של צנחנים במדי א'.. המשטח היה קטן מעט אז צנחנו בדבוקות של ארבעה. כשהגענו ל T – קבלנו את ה"פסים" המיוחלים ויצאנו, או יותר נכון טסנו, לחופשה הביתה.

שמעון בר סבר הגיע הביתה ראשון. לא בגלל שהוא רץ הכי מהר בפלוגה, אלא כי הוא גר בבנימינה.

איור: אריה טופור

הזוית האישית

הסיפור לקוח מהספר ״על עכברים וצנחנים 1: מספרים לוחמי פלוגה א' 1966״ שערך צביקה ויסברוד ואייר אריה טופור, ומועלה למאגר המורשת בשיתוף עם תכנית הקשר הרב דורי.

ספי קרביץ תרם שני סיפורים נוספים למאגר המורשת:

שני ספלים מפח

צניחה חופשית

מילון

זוּבּוּר
זוּבּוּר היא מילת סלנג שמקורה בערבית, המציינת טקס-חניכה משפיל או השפלה גופנית הנעשים למצטרפים חדשים למסגרת נוקשה, כמו פנימייה, חבורה סגורה או יחידה צבאית וכדומה. בנוסף, המילה משמשת לציון השפלה פומבית הנעשית לאדם, שהקהילה רואה בעין רעה את התנהגותו. מקורה של המילה בערבית פלסטינית, שם היא מציינת כינוי ילדותי לאיבר מין זכרי. המניע המרכזי של הטקס הוא, ככל הנראה, לייצב את מעמדם העליון של הבוגרים, כנגד מעמדם של החדשים המאיימים עליהם. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”קרביץ, אנחנו רק יורדים מהקו ואתה עולה למשפט אצלי“