מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ביאטריז (בתיה) פוקסמן

עם נכדתי
משפחתנו המורחבת
בתיה פוקסמן מספרת לנכדתה מילי פוקסמן, על קורות המשפחה המפוארת

מקורות המשפחה

שמי ביאטריז פוקסמן (בתיה) שם המשפחה לפני הנישואין, מרדר. איך נולד שם המשפחה, מרדר?

קורות חיים של אבי יהושע יצחק מרדר

בשנת 1820, אבא של סבא רבא העביר את סבא רבא שלי, ילד בן שלוש  מהאימפריה הרוסית לאימפריה האוסטרו-הונגרית, למחוז גליציה, לכפר בשם סקאלאט, כדי להרחיק אותו מידי שלטונות הצאר וגיוסו לגדודים מרוחקים בסיביר לתקופות של עד שלושים שנה, כפי שהיה נהוג. הוא מסר אותו לידי בעל טחנת קמח בצד השני של הגבול. אשת הטוחן הלכה עם הילד לביתו של רב הכפר. הרב אמר לאשה לגשת למרשם הלידות של הקהילה היהודית ולרשום אותו כבן שלה. השם הפרטי שהעניקו לילד היה שמו האמיתי: וולף ושם המשפחה מרדר – כשם משפחת הטוחנים בסקאלאט. מרגע זה היה ידוע כוולף מרדר. עם השנים המרדרים התפזרו לא רק בגליציה אלא גם ברחבי חמש היבשות. וולוול חי במשך מספר חודשים בביתו של הרב של סקאלאט.

מפת האמפריה אוסטרו הונגרי

יום אחד הופיע יהודי בעל פונדק בכפר בשם סקוריק. לאיש לא היו בנים, היו לו רק בנות. הוא התחייב לשאת בהוצאות של וולוול ושל בית הכנסת שהקים ליד ביתו. כך עבר וולוול מרדר לכפר סקוריק. תודות לפעילותו של וולוול, סקוריק הפך למרכז דתי ותרבותי ליהודי האזור כולו. זה היה המקום היחיד שבו בימי השבת קיימו מניין. אליו הגיעו ברגל יהודים מכל כפרי הסביבה כדי ליטול חלק בתפילות השבת ולהאזין לקריאת התורה. מצב זה החזיר לחיים את יהודי המחוז. וולוול נישא והקים משפחת מרדר המכוננת את השושלת שלנו. לוולוול נולדו שלושה בנים. הבכור היה מוטי.

מספר שנים אחרי מלחמת העולם הראשונה נפטר וולוול. מותו היה סימן לתמורות הגדולות שקרו לא רק בגליציה אלא גם באירופה ובעולם כולו. היה זה סיום תקופה ופתיחתה של תקופה חדשה.

כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה, בחודש אוגוסט 1914, היה סבי גבר בן שלושים ושבע שנים, נשוי עם ארבעה ילדים – שלוש בנות ובן אחד יהושע יצחק (אבא שלי), שגילם נע בין שש לבין ארבע-עשרה שנים. המשפחה התגוררה בכפר סקוריק וסבי ניהל את הפונדק שירש מידי הסבא וולוול. בנוסף לכך הוא התמסר למסחר בדגנים ובטחינתם בטחנת האזור שקיבל בשכירות; הוא עסק ברכישת שדות מחקלאים אוקראיניים ובמכירתם. זו הייתה תקופה שלפני המלחמה, מצב כלכלי וחברתי קשה, הגירתם של יהודים הייתה בשיאה. יעדם העיקרי הייתה היבשת האמריקאית: ארצות הברית, קנדה, ובמידה פחותה ארגנטינה וברזיל. בכל המדינות האלה, כדי לעודד התיישבות חקלאית, מסרו הממשלות למהגרים חלקות קרקע פוריות לעיבוד. הכפריים האוקראיניים, בעיקר היהודים, ארזו חפציהם ונסעו למדינות אחרות מעבר לים. מעטים, הודות לעיסוקם במסחר זעיר הצליחו לצבור חסכונות כדי להתחיל חיים חדשים בהמגזר האוקראיני.

אבא שלי  (יהושע יצחק) נולד בסקוריק בשנת 1907. גדל בחיק משפחה דתית.

בקיץ 1914, פרוץ המלחמה נראה כבלתי נמנע, גייס סבי את כל כספו במזומנים, ויצא עם משפחתו מסקוריק לכיוון וינה. סבי קיווה לסיום המלחמה תוך מספר חודשים בניצחון מוחלט של הכוחות האוסטרו-גרמניים. כל זאת כדי לחזור לסקוריק ולחדש את אורח החיים הרגיל שהיה מקובל על יהודי גליציה מזה מאות שנים. מספר החודשים הפך לארבע שנים. בשנת 1918 החל שמשון מרדר ומשפחתו את דרכם לסקוריק. כאשר  הגיע למקום, החזיק סבא את מפתחות הבית והפונדק, אך שניהם לא נמצאו עוד.

אחרי ההתאוששות מן ההלם הבין סבי כי לא נותר לו מה לעשות בסקוריק, והחליט לעבור עם משפחתו לעיירה הסמוכה, פודוולוצ'יסקה (Podvolochyska) כדי לשקם בה את חייהם. יהושע יצחק, אבא שלי למד שנים ספורות בבית ספר עברי וב"חיידר" בו העמיק בלימודי קודש. כאשר מלאו לו שלוש שנים, התחיל ללמוד בחיידר את האלף-בית.

כאן נכנס לפעולה השוט. כאשר אי-הסדר היה מגיע לשיאו, התרומם הרעבע ממושבו, עשה סדר והחל להלך לאיטו ולהצליף בכתפי הנערים ימינה ושמאלה – ללא אבחנה. לאמיתו של דבר, אלה לא היו מכות חזקות מדי, אך השפעתן על המשמעת הייתה בלתי רגילה. במשך מחצית השעה לפחות, שרר שקט בחיידר. לאט, לאט, שוב עלתה המהומה והרעבע היה חוזר על טיפולו במשך מחזור הבוקר ואחר הצהרים כאחד. מאחר שאבי ונמשך מאוד לקריאת ספרים ביידיש, הלך והרחיב תחומי ידיעותיו. הוא דקלם בעל פה קטעים שלמים מהתנ"ך ומהתלמוד. בביתנו, כאשר ישבנו לקיים סדר פסח, אבי נהג לקרוא באגדה כפי שלמד – כלומר בהברה אשכנזית. אני הייתי מעירה לו :"אבא תקרא בעברית".

סדר פסח במשפחה

 

בחודשים שלאחר המלחמה סבלה אירופה, במיוחד בחלקה המזרחי, ממגפה חמורה של שפעת שגרמה למותם של מאות אלפים בני אדם. בין קורבנות המגיפה הייתה גם סבתא שלי ביילע או בטי (שאת שמה אני נושאת). סבי נותר אלמן עם ארבעה ילדים. בראשית שנת 1919 סבי נישא פעם שנייה. מהנישואין האלה נולדו עוד שני בנים: מרדכי ולייביק.

אבי עזב את פודוולוצ'יסקה בשנת 1924 לווינה וזמן קצר אחרי כן, בהיותו עודנו נער בן 17, נסע לארגנטינה. מאז קשריו עם הבית היו רופפים למדי. הגירת יהודים צעירים בודדים מפודוולוצי'סקה היה אירוע נדיר – למעט אחדים שהיגרו לפלשתינה ועוד פחות מאלה ליעדים כה מרוחקים. ארגנטינה הייתה למעשה מקום בלתי ידוע, גם מיקומה הגיאוגרפי של המדינה היה עטוי בערפל. ידוע היה כי מקומה בדרום אמריקה, אך ללא פרטים מדויקים; והמעט הידוע לא היו מעודד במיוחד. רק אחות אחת שני אחים  ואבא שלי הגיעו לארגנטינה. שתי האחיות האחרות לא שרדו לשואה. אבי עבד בארגנטינה כמנהל אדמיניסטרטיבי בחברה לסלילת דרכים שביצעה עבודות באתרים שונים במדינה.

חיי אמי, אדלה אנדלמן

בסוף המאה ה-19 נעשה ניסיון חלוצי להקמת אוטונומיה יהודית בארגנטינה. סיפורה של ההתיישבות היהודית בארגנטינה מתחיל בעשור האחרון של המאה ה־19. בצדו האחד של העולם הייתה רוסיה הצארית. סוף המאה ה -18, נאסר על היהודים להתיישב בכפרים ולהחזיק אדמות, ותנאי חייהם נעשו קשים ככל שנה שחלפו השנים.

בצדו האחר של העולם הייתה ארגנטינה: ארץ בעלת שטח עצום, שבחלקים גדולים שלה הייתה כמעט ריקה מאדם. החלו להקים רשת מסילות ברזל ולפתח את החקלאות. שכלול השיטות לגידול בהמות, לעיבוד הובלת הבשר ולשימורו, לצד עלייה ניכרת בייצור החיטה והתירס, ובמקביל עלית הביקוש בעולם, אך כוח הייצור של ארגנטינה היה הרבה מעבר לצורכי תושביה המעטים.

שני התהליכים הנפרדים, שהתרחשו בשני קצוות רחוקים של העולם, נפגשו בבית המידות הפריזאי של הברון היהודי מוריס הירש. הברון, אדם עשיר ורב פעלים, עסק בניסיון לסייע ליהודי רוסיה הצארית. הוא מיקד את מאמציו בקידום רמת החינוך בקרב היהודים, כדי שיוכלו להיות יצרנים. השנים 1890 ו־1891, סימנו החמרה בולטת ברדיפות היהודים ברוסיה עם גירוש יהודי מוסקבה, הביאו את הברון הירש לשנות את תוכנית הסיוע שלו. כך עלתה תוכנית להתיישבות חקלאית של יהודי אירופה בארגנטינה. הברון ניגש להקמתה של חברה פילנתרופית, Jewish  Colonization Association או יק"א. באמצעותה רכש שטחים חקלאיים אשר חילק ליהודים שהביא מאירופה המזרחית. במסגרת התכנית של הבארון הגיעה משפחת פיינגולד, משפחת סבתי: רחל, הייתה אז בת חמש. היו לה 11 אחים. משפחות יהודיות רבות, ביניהן משפחת סבתי, התגוררו באזור כפרי בשם קרלוס קאסארס, במחוז בואנוס איירס. העיירה הפכה למרכז גדול באוכלוסייה היהודית. גם סבי אברהם אנדלמן הגיע לקרלוס קאסרס. הוא ברח מהצבא הרוסי בגיל שמונה עשרה, קיבל חלקת אדמה לעבוד בה, סוסים ופרות. מאחר ולא ידע לטפל בבעלי חיים החליט להשכיר אותם, אך הוא הצטיין בהבאת ילדים לעולם. לסבים שלי היו שישה בנים וחמש בנות (ביניהן אימא שלי). הם גרו בעיר שדה אז היה להם קשה להגיע למירשם הלידות בעיר, לכן כמה דודים שלי הופיעו כתאומים או היו רשומים בתאריכים יותר מאוחרים.

לאט, לאט האחים עברו לבואנוס איירס בשנת 1941 אמי הכירה את אבי דרך קרובי משפחה. שלושה חודשים אחרי מפגשם הראשון הם התחתנו.

נישואי אדלה ויהושע יצחק (Osias Isaac)

בשנת 1942 נולד אחי אליהו שלום (Eduardo Silvio).

אחי בן שש ואני תינוקת

אבי עבד כמנהל אדמיניסטרטיבי בחברה לסלילת כבישים שביצעה עבודות באתרים שונים במדינה, כל עוד חבקו ילד אחד המשפחה נסעה צמודה לאבי. כך התגלגלו ל"סן אנטוניו דה ארקו" SAN ANTONIO DE ARECO, כפר קטן במחוז בואנוס איירס. בו נולדתי בשלושים ביולי 1948.

אמי ואני בכפר בו נולדתי

בגיל שנתיים עברנו להתגורר לעיר הבירה של ארגנטינה: בואנוס איירס. משנת 1954 עד 1960 למדתי בבית ספר יסודי ממלכתי ובי"ס יהודי. בבוקר למדתי בבית ספר יסודי ממלכתי, בו נלמדו מקצועות כלליים.  ואחרי הצהריים פקדתי בית ספר יהודי בו נלמדו מקצועות יהודיים: עברית ,תנ"ך, היסטוריה יהודית, מחשבת ישראל ועוד… גם בימי לימודיי בבי"ס תיכון,  שעות הבוקר הוקדשו ללימודים כלליים במסגרת ממלכתית ושעות אחר הצהריים הוקדשו ללימודי יהדות במסגרת קהילתית. השלמתי את לימודי הבגרות בשנת 1965. בשנת 1966 התחלתי ללמוד במדרשה העברית "בית ספר גבוה למדעי היהדות"; בתום ארבע שנים קיבלתי הסמכה להוראה בבית ספר יסודי יהודי. הסמכה להוראה זו הינה בחסות משרד החינוך בישראל ומסמיכה לעבודה בארץ. משנת 1966 עד 1967, עבדתי בתור גננת בבית ספר "הרצל" בבואנוס איירס. בשנת 1968 עבדתי בתור גננת בבית ספר "ביאליק". משנת 1969 עד 1971 הייתי מחנכת בבית ספר יסודי "ביאליק". בחודשים דצמבר וינואר 1970 השתתפתי בקורס השתלמות למורים מאמריקה הלטינית לדרכי ההוראה של המקצועות העבריים שהתקיים בירושלים. שאורגן ע"י הסוכנות ומשרד החינוך.

בשנת 1970 הכרתי את בעלי איתן ריקרדו פוקסמן (Ernesto Ricardo). הכרנו דרך חבר משותף. ובשנת 1972 נישאנו.

טקס נישואין כדת משה וישראל בבית הכנסת

משנת 1972עד 1974 הצטרפתי אליו למכון להוראת השפה העברית למבוגרים במכון פרטי תחת השם "האלף". הוראה לפי שיטה אור קולית "הבט ושמע" שפותחה בטכניון בחיפה. בשנת 1974 עלינו ארצה לירושלים. מגורינו הראשוניים היו בשכונת קריית היובל. 1974 עד 1979 עבדתי כגננת במעונות "ויצו" בירושלים.

יאיר, בננו הבכור, נולד בשנת 1975 בבית חולים שערי צדק בירושלים. בחרנו שם זה כי הוא נולד בימי חג החנוכה. במחלקה היה מרגש המראה של היולדות, לבושות בכותונות לילה, מתכנסות להדלקת הנרות.

יאיר עם סבו יצחק מרדר, שיחה מעניינת בין סבא ונכד (קשר בין דורי)

בשנת 1976 וב-1977 השלמתי קורס עזרה ראשונה במגן דוד אדום, קורס דיון מחנכים הורים (קדמה) במשרד החינוך בירושלים.

בנובמבר 1977 נולד שי, בנינו השני. ביום ה 21 לחודש. חשוב להזכיר תאריך זה, בו התרחש אירוע היסטורי. אנואר סאדאת, נשיא מצריים הגיע לביקורו הראשון בארץ, מכאן השם: שי –  "שלום יבוא".

הולדת שי

בשנת 1979 בעלי נשלח לניו יורק מטעם מקום עבודתו: בנק הפועלים. בינואר 1980 נולד בניו יורק אילן (אבא של מילי) הקטן במשפחה, כך הושלמה משפחתנו הגרעינית.

טקס הברית של אילן

באותה שנה השתתפתי בקורס להנחלת הלשון העברית למבוגרים באולפן – מטעם הסוכנות היהודית בניו יורק. משנת 1980 עד 1982 עסקתי בהוראת השפה העברית למבוגרים באולפני הסוכנות היהודית בניו יורק. בשנת 1982 חזרנו ארצה – שוב לירושלים, הפעם לשכונת נווה יעקוב. עבדתי כמחנכת בבית ספר ממלכתי בשכונה.

בשנת 1985 שוב יצאנו לשליחות מטעם בנק הפועלים, הפעם למקסיקו. הבנים הגדולים (כיתות ג' וד') למדו בבית ספר בריטי ואילן למד בבית ספר יהודי. בשלוש השנים שגרנו במקסיקו עבדתי בתור מורה לעברית ותנ"ך בבית ספר "יבנה" בעל אופי דתי ליברלי. תקופה מאוד מעניינת לכל המשפחה, התחברנו עם הרבה ישראלים ומקומיים. חברים שעד היום שומרים על קשר. בשנת 1988 עקב עבודתו של בעלי, עברנו לגור לקארקס ונצואלה. יאיר ושי חגגו את הבר מצווה בבית הכנסת של הקהילה היהודית בקראקס, יאיר בשנת  1988 ושי בשנת 1990.

כאשר בננו "הצעיר" אילן, אבא של מילי, הגיע למצוות, החלטנו לערוך את הטכס ברחבת הכותל בירושלים. והמסיבה במלון דן אכדיה בהרצליה בשנת 1993.

טקס בר מצווה של יאיר, ושי בקראקס, ואילן בכותל

יאיר ושי למדו בבית ספר אמריקאי ואילן בבית ספר יהודי, בו עבדתי כמחנכת. יאיר ושי הצטיינו בלימודיהם ונבחרו להשתתף בחברת כבוד (honor society) בבית הספר האמריקאי. גם נבחרו להשתתף בתוכנית של "דגם האומות המאוחדות (האוּ"ם)" MODEL UNITED NATIONS. התלמידים חולקו לזוגות ודנו על בעיות בין לאומיות. כל זוג ייצג מדינה אחרת והציג עמדותיה בנושאים שנדונו. בשלב ראשון הדיונים התנהלו בבית הספר. בשלב שני התלמידים יצאו במשלחת לדיונים שהתקיימו בהאג, הולנד, בחסות ארגון האו"ם. יאיר נאם בפני 300 תלמידים מארצות שונות על הנושא: הפרוק הגרעיני. שנה לאחר מכן, שי השתתף באותו פרויקט בהאג, הולנד.

ב-1995 יאיר נסע ללמוד באוניברסיטה בראון ברוד איילנד שבארצות הברית. הוא סיים תואר ראשון  בביולוגיה כימית. כמה שנים לאחר מכן סיים תואר שני: יחסים בינלאומיים, באוניברסיטה ברנדייס אשר בבוסטון. בשנת 1996שי נסע ללמוד באוניברסיטה ברנדייס בבוסטון, ארה"ב. הוא סיים תואר ראשון בפסיכולוגיה וסוציולוגיה. בתואר השני הוא סיים בפסיכולוגיה חינוכית והדוקטורט בחינוך, שני התארים האחרונים קיבל בהרווארד.

בהיותנו בקראקס השתתפתי בכמה קורסים מעניינים: עברית כחוויה יהודית – הנחלת הקריאה והכתיבה בעברית. תכנית ירושלים – מתודולוגיה בהוראת השפה העברית. תנ"ך ומחשבת ישראל. מיקרו – הוראה של הלשון העברית, הוראת החומש. קורס אקדמי להוראת עברית כשפה שניה בבית הספר היהודי בתפוצות. המחלקה לחינוך לתרבות בגולה ההסתדרות הציונית העולמית. מ.ב.ע – מורים בכירים לעברית- בחסות היחידה לחינוך היהודי של בית ספר לחינוך – אוניברסיטת תל-אביב, הוראת החומש, הוראת התפילה, הוראת סיפורי התורה, הוראת ספר מדרגות, סיפורי התורה ואגדה. הוראת סיפורי המקרא, סף מדרגות, הוראת השפה עברית, דקדוק וניקוד. הנחלת הקריאה והכתיבה " אני קורא עברית" הוראת התנ"ך, ספרות עברית, עבודה בקבוצות ושיטות הערכה, לשון ודקדוק. משנת 1988 עד 1996 הייתי מורה לעברית, תורה ותפילה ורכזת שכבה. בשנת 1990 קיבלתי פרס הצטיינות בבית הספר הבראיקה.

ב- 1992 בעלי עבר לעבוד בתור מנהל של הנציגות של בנק לאומי בקראקס. בשנת 1996 חזרנו לארץ עם אילן. אילן למד בבית ספר אוסטרובסקי ברעננה, כיתות י"א וי"ב.

ב-1996 הייתי מחנכת כיתה בבתי ספר ברעננה, הוד השרון ופתח תקוה. משנת 1998 עד 2001 עבדתי בבית ספר האזורי בתל מונד. לימדתי זה"ב ומחשבים בחטיבה הצעירה ובכיתות א' עד ג'. ב-1998 השתתפתי בהשתלמויות: משוב בית ספרי – מאגר המשימות – משרד החינוך, התרבות והספורט חרדת סוף המאה – משרד החינוך התרבות והספורט, החינוך במבחן הזמן, 1998 משוב בית ספרי, ב-1999 השתתפתי בהשתלמות זה"ב זהירות בדרכים, פסיכולוגיה רגשית- בקתדרה עממית רעננה, מחשבים בקתדרה עממית רעננה, כתיבה יוצרת דורית סלברמן קתדרה עממית רעננה., 2000 -2001 השתלמות תלב"ס חטיבה  צעירה א' במכללת בית ברל.,  עקרונות החטיבה הצעירה, עקרונות בתכנון לימודים, אוריינות מחשב,

בשנת 1998 חגגו לי את היום הולדת 50 בהפלגה אל מול העיר תל-אביב

אילן אחרי סיום התיכון, טייל בוונצואלה ובארצות הברית. הוא חזר לארץ וב-1999 השתתף בקד"צ, אחרי כן התגייס  לצבא, בתור חמש בחיל אוויר. מעניין שאילן, יליד ארה"ב, ששרת בצבא בשונה מאחיו שנולדו בארץ. כאשר השתחרר למד במכללת אפקה וסיים תואר ראשון לתכנות. כבר יותר מ-10 שנים הוא עובד באמדוקס בצומת רעננה.

בשנת 2001  חזרנו למקסיקו. שם בעלי שימש כנציג בנק לאומי. שוב עבדתי בבית ספר "יבנה" בתור מחנכת ובמרכז למידה בו התלמידים עבדו במשימות שונות בכתב ובמחשב, משנת 2001 עד 2006. ב- 2003 עברתי כמה  השתלמויות מורים שליחים אזורית בעיר מקסיקו. פרשנות התורה – ערך החיים בתרבות היהודית. פרשנות התורה – מעמד האישה. פרשנות התורה – מנהיגים ומנהיגות בתנ"ך.

בשנת 2005 שי התחתן עם גילה, בחורה אמריקאית שהכיר בבוסטון, שם גרים עד היום. שי עובד 20 שנה במרכז פיתוח חינוך. גילה היא קלינאית תקשורת. עובדת בבית ספר לחרשים ובנוסף יש לה מטופלים פרטיים.

נישואין משל שי וגילה

בשנת 2006 נולד להם את הבן הבכור, נכדנו הראשון: נדב שמואל. ברית המילה של נדב שמואל נכדנו הראשון

באותה שנה עברנו לגור בארגנטינה. הפעם בעלי ייצג את בנק דיסקונט. חזרנו לארץ מולדתנו אחרי 32 שנים של היעדרות.

אילן ועינב התחתנו בשנת 2007 – נישואי אילן ועינב אילן

ב-2007 עברתי קורס למחשבים ורפלקסולוגיה. בארגנטינה עבדתי כמורה לעברית בתנועת נוער "ישראל הצעירה". משנת מ-2010 עד 2012 עבדתי כמורה פרטית לשפה העברית למבוגרים. ב- 2011- מורה לעברית לקבוצות מבוגרים במרכז קהילתי "ליברטד". מורה לעברית לקבוצת מורים ב"במה" בית מחנך היהודי, הסוכנות היהודית.

בשנת 2008 נולדה מילי, הבת הבכורה של אילן ועינב. אחרי 60 שנה נולדה בת פוקסמן מקורית. כיוון שיש לי שלושה בנים, כאשר אילן היה קטן, תמיד אמר לי שהוא יוליד לנו נכדה. הוא הבטיח וקיים.

מילי עם באבע בתיה

באותה שנה חגגתי את יום הולדתי ה-60. חגגתי עם מספר חברים בבואנוס איירס, רחוק מהמשפחה. החגיגה עם המשפחה הייתה וירטואלית. הבנים שלי הכינו סרטון, בו היו אגדות וברכות מהמשפחה ומחברים. היה מאוד מרגש. בנוסף הדפיסו כל החומר בספר למזכרת.

בשנת 2010 נולדה אליענה, הבת של שי וגילה, היא משתתפת בחוגים שונים: שחיה, בלט, התעמלות.

הולדת אליענה בוסטון, הבת של שי וגילה

ב-2011 נולד יונתן, הבן השני של אילן ועינב – הולדת יונתן. ברית מילה של הבן השני של אילן ועינב

ב-2012 התחתן יאיר עם סול, ילידת ארגנטינה, שהכיר  דרך אינטרנט. הוא היה בישראל והיא הייתה בארגנטינה. טקס החתונה התקיים בארגנטינה. הם גרו שנתיים בארץ, אחרי כן החליטו לעבור לבוסטון . סול למדה תואר שני בהנדסה. הם גרים בבוסטון. סול עובדת בחברת שמייצרת חשמל  וגז דרך פרות ויאיר עובד בחברה ישראלית שמטפלת בבעיות שינה. ב-2012 חזרה הביתה.

נישואי יאיר וסול במרשם האזרחי

בשנת 2013 עבדתי בהוראת פרשת השבוע, תנ"ך ואקטואליה בספרדית לקבוצת "חוליות" קבוצת נשים דרום אמריקאיות  במכללה העירונית רעננה.

בשנת 2014  נולד עילאי הבן השלישי של אילן ועינב – עילאי הבן השלישי של אילן ועינב

מ-2014 עד 2015 לימדתי ספרדית במכללת עירונית ברעננה. מ-2015 עד 2019 לימדתי עברית וספרדית לתלמידים פרטיים, אצלי בבית.

ביולי 2018 מלאו לי 70 שנה. חגיגה נהדרת. מבוסטון באו הבנים שלי עם המשפחות וביחד טסנו כולנו לאי היווני כרתים. בילינו חמישה ימים נהדרים. ונוסף הכינו לי מסגרת עם תמונות של כל המשפחה.

ביולי 2019 חגגנו את היום הולדת 100 של חמותי אלבירה פוקסמן. הלוואי שנגיע לגילה במצבה. היא צלולה לגמרי ומתפקדת בהתאם לגילה. שתהיה בבריאה עד 120 שנה.

באוגוסט 2019 חגגנו את הבר מצווה של הנכד הבכור שלנו בבוסטון. שוב התאספה כל המשפחה. כולל אחי וגיסתי ואחות בעלי.  בשולי החגיגה טיילנו באזור.

כל משפחת פוקסמן: הורים, סבים, דודים, בני דודים, דודה גרסיאלה פוקסמן, דוד אליהו מרדר ודודה יהודית מרדר

בעלי ואני השתפנו בכמה קורסים באוניברסיטה העברית. שני קורסים במרכז למורשת היהדות ע"ש צ'ימבליסטה: "יהדות, עם יהודי ומדינת ישראל (על פי שם  ספרו של פרופ' ישיעהו לייבוביץ)  והשני " הרעיון הציוני לגווניו, 1897-2017" בעריכתו ובהנחיתו של ד"ר דן לאור, כראש המרכז למורשת היהדות ע"ש צ'ימבליסטה. בראשון נהנו לשמוע הרצאות מקסימות, בין היתר היה לנו העונג לשמוע  את ההרצאה האחרונה של עמוס עוז ז"ל, מספר חודשים לפני שהלך לעולמו.  כותרת הרצאתו "כל החשבון עוד לא נגמר". רצה הגורל, באותה מסגרת, גם אורי אבנרי ז"ל הרצה מספר חודשים לפני מותו על "ברית שלום".  כמו כן השתתפנו בהרצאות שונות של מאיר שלו. באולם גילמן השתתפנו בקורס: "המחלוקות הגדולות שפילגו אותנו על מחלוקות כואבות לאורך ההיסטוריה היהודית "בעריכתה ובהנחיתה של פרופ' ורד נעם, ראש בית הספר למדעי היהדות וארכאולוגיה. זוכה פרס ישראל לשנת 2020.

במסגרת זמן אשכול וביד לבנים ברעננה השתתפנו בקורסים על תנ"ך מפי יוסי נינוה: אמונה ודעות התנ"ך" גם השתתפנו בשני קורסים של דר' עודד ציון: "תולדות האסלם", ו"בין פילוסופים ליהדות"

המשך יבוא…

 

הזוית האישית

סבתא בתיה: תענוג גדול זה להשתתף בתכנית "הקשר הרב דורי". תודה ענת שמואלי מנחת התכנית בבית ספר "רעות" בהוד  השרון.

קודם כל רוצה להודות לך ענת מקרב לב על עזרתך, על תמיכתך ובמיוחד על העידוד בכל שלב ושלב. לדעתי התכנית מיועדת לשני דורות, אבל הסבים וסבתות נהנו יותר מהנכדים. היה נחמד לחלוק את הזמן עם אנשים שאפילו שלא חווינו אותם הזיכרונות, המשותף היה שכולנו באותו דור.

לכתוב את הסיפור ולחפש תמונות מתאימות הביאו אותי לנוסטלגיה. מי שגם נהנו מאוד במיוחד מהתמונות היו הבנים שלי. שלחתי להם את התמונות .גם הם חזרו לחוויות מזמנים עברו. אפילו עינב (אימא של מילי) הציעה להכין ספר בלופה ושכל אחד מאיתנו יהנה מזה.

נהניתי להשתתף בתכנית, זאת הייתה דרך נאותה להציג את אבות אבותי לנכדה שלי. הפכתי לצומת בו הסבים וההורים שלי נפגשו עם הנכדה שלי. שמחתי להציג בפניה את קורות המשפחה. אני חושבת שהתכנית בנויה על רעיון יפה: ניסיון חוויתי של הילדים בהיסטוריה של משפחתם. בשבילי, דרך הסיפור והחיפוש של התמונות העלה זכרונות  בלתי נשכחים.

מילון

בואנוס איירס
בואנוס איירס (בספרדית: Buenos Aires או Ciudad Autónoma de Buenos Aires) היא בירתה של ארגנטינה והעיר הגדולה ביותר בה. העיר היא חלק מהמטרופולין השנייה בגודלה בדרום אמריקה, גראן בואנוס איירס (בואנוס איירס רבתי). בואנוס איירס שוכנת לחופי נהר ריו דה לה פלטה. נמל העיר הוא מהגדולים בעולם, ומשרת גם את פרגוואי ואורוגוואי שכנותיה של ארגנטינה.

ציטוטים

”תענוג גדול להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי“