מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

בוקרשט מולדתי- מפליט לתייר

בביתו של קרול עם הבנות המתעדות ב2018
בגיל 18 בזמן העלייה עם הוריו ואחיו הצעיר
אחרי השואה קרול חוזר לביקור במולדתו יחד עם בתו

קרול רגשנטרייף חי כיום בשכונת גילה בירושלים והתחביב שלו לטייל בעולם. בסיפור שלנו אנו נספר על טיולו לרומניה בו חזר אליה עם בתו כדי להראות לה את מולדתו בתקופת מלחמת העולם הראשונה.

כאמור קרול נולד בבירת רומניה בוקרשט בשנה 1943 בעת המלחמה. לאחר שניצלו הוריו מעבודות הכפייה והוא ואחיו הצליחו לברוח ולהתחבא, הם מצאו אחד את השני ועלו ארצה בשנת 1961. העלייה התבצעה כאשר נסעו ברכבת מרומניה לאיטליה ובאיטליה עלו על אוניה שלקחה אותם לחופי ישראל. לאחר שלושה חודשים בישראל קרול התגייס לצבא ולאחר מכן הקים משפחה.

מאז תקופת ילדותו חזר קרול כמה פעמים לרומניה. קרול אדם מדהים, חזק ואחד שיודע להתמודד עם החיים,  החליט להפוך את המקום בו זכורות לו החוויות הכי קשות למקום אחר שאפילו כיף ונחמד בו.

דני קרול עם בתו מירי במפגש הקבוצה בכיתה

הטיול שהכי התרגשנו לשמוע עליו [התלמידות נועה ובר] והוא גם הכי משמעותי עבורו, הוא ללא ספק הטיול בו לקח את בתו מירי. כשמירי הייתה בערך בת 16 [לפני כ-20 שנה] נסעו היא ואביה קרול לחופשה בבוקרשט ובאזורים נוספים קרובים, לחופשה של שלושה שבועות. קרול מספר על תחילת הטיול וארגונו :"אני, מירי וחבר שלי עם אשתו שכרנו בית עם 3 חדרים וטלוויזיה במחיר ממש זול". ביקרנו בכמה מקומות וצברנו חוויות חדשות. ביקרנו בהרי קרפץ, מקום עם מזג אוויר נפלא ואוויר צח ומשם נסעו יחד לסיניאה . בסיניאה ראיתי נערה בת 17 שמכרה תותי בר והחלטתי לקנות ממנה את כל התותים כדי לסייע לה בפרנסתה ואת התותים אכלתי יחד עם מירי בתי. הם היו ממש טעימים. משם נסענו לפויאנה ברשוב, שם לקחנו רכבל שעולה להרים שבחורף עושים שם סקי. עם הרכבל הזה היינו במקומות עם טבע אירופאי עוצר נשימה ומרהיב ביופיו. לקחתי את מירי ליער וגם לפארק סמוך. בנוסף היה שם מקור מים לשתיית מים טבעיים, נקיים וקרים, וזה יותר טעים אפילו  ממים רגילים שבבקבוקים. לאחר כמה ימים לקחנו רכבת לכיוון הים השחור למקום שנקרא" טקרגיול, בו יש ים עם מים מלוחים אשר מזכיר את ים המלח שלנו. יש שם גם בוץ וגם מים מלוחים, ויש הרבה אנשים. הכניסה לא עולה כסף והבוץ  מרפא. לאחר הרחצה היינו גם בחוף הים השחור. המים היו מתוקים קצת ולא מלוחים, רק במקום של טקרגיול היה מלוח. היינו גם בעיר הנמל קונסטאנצה,  נסענו בטורלבוס (אוטובוס חשמלי) ונהנינו מאוד. היינו גם בקזינו עם שלל משחקים, אבל לא שיחקנו, רק אכלנו שם וקנינו מזכרות מבוקרשט, מהים השחור ומקונסטאנץ. היו בקזינו גם אולמות עם קונצרטים מיוחדים ומוזיקה נעימה ומיוחדת מכל השפות, מוזיקה עולמית וקסומה אשר חיבבתי במיוחד וגם מירי מאוד התלהבה ממנה. קניתי למירי בגד רומני מסורתי- חולצה, חצאית ומין מעטפת עם חגורה מיוחדת בצבע אדום. עד היום זוכרת מירי את המקום ההוא."

אחת מתחנות הטיול הכי משמעותיות, שמחברת בין עברו הקשה והעצוב של קרול לבין המשך חייו שהשתקמו, היא בית הכנסת הגדול בבוקרשט. קרול עוד זוכר שבילדותו התפללו יהודים רבים שם, וביניהם בני משפחתו. בחצר בית הכנסת היו דוכנים של בובות ואנשים שהפעילו אתן. שם סיפר קרול למירי על השכן שלו היהודי שהיה גם מפעיל בובות ולאחר המלחמה המשיך היהודי לעבוד ולהופיע בכל העולם ואפילו בירושלים בבנייני האומה. לקראת סיום הטיול אכלו קרול ומירי במסעדה יוקרתית יחד עם חברים.

את הטיול המדהים הזה מסכם קרול "הייתי רוצה לחזור לבוקרשט ,אפילו בשנה הבאה".

דני קרול עם הבנות המתעדות והמורה המובילה מיכל אסרף במפגש קבוצה 

אושר עם הבת והנכדות

הזוית האישית

המשפט שקרול חוזר על עצמו רבות "אני לעומת כל מה שחוויתי וכל הקושי ממשיך הלאה" תמיד הוא מעורר בנו הערצה ומודל לחיקוי הוא אדם מדהים עם כוח והמון תקווה. ואנחנו חושבות שטיול השורשים שעשה דני עם בתו מירי לרומניה הוא מהווה דוגמא נהדרת כיצד ניתן להמשיך בחיים למרות הצלקות.

מילון

מאמאליגה
מאכל רומני מקמח תירס וסוכר

ציטוטים

”אני לעומת כל מה שחוויתי וכל הקושי ממשיך הלאה“