מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

בובת סמרטוטי ובובה אמיתית

סבתא מזל והנכדה יולי
אני עם בובת הסמרטוטים שלי
ביקור בחנות הסדקית ובובה אחת שאהבתי

שמי מזל לוי, שם נעורי גם לוי. נולדתי למשפחה שמחה, זוג הורים עולים חדשים ולהם שלושה ילדים. אחי הגדול חיים כבן 12 שנים, אחותי זלדה קטנה ממנו בשנה ואחי הקטן יעקב בן שבע.

כשאימא שלי הייתה כבת 40 פנתה לרופא, ד"ר סולומון. שהיה רופא משפחה, רופא ילדים וגם רופא נשים. הרופא אמר לאימא שלי שבגיל 40 התחילה את גיל הבלות, כי היא לא קיבלה מחזור כי… נגמר. אמי הלכה הביתה לצריף, עצובה על כך שבגיל כזה התחילה את גיל המעבר. יום אחד בזמן שעמדה ובישלה קיבלה בעיטה בבטן מבפנים והבינה שנולדים בה חיים חדשים: אני נולדתי צברית עוקצנית, סברס בשפת העולים. נולדתי בעיצומה של תקופת הצנע, הורי היו מאושרים על ההחלטה לעלות לישראל מאיסטנבול שבתורכיה. נולדתי כחודש לפני חג הפורים.

משפחתי

כשהייתי כבת שנתיים עברנו לגור בקרית חיים המזרחית ברחוב כ"ח, שם גדלתי והתחנכתי. לכל הרחובות היו שמות של אותיות: כ"ו, כ"ז, כ"ח, כ"ט, רחוב א', ב' וכולי. אחרי שנים שינו את שמות הרחובות לשמות של מקימי המדינה.

כשהייתי בגיל ארבע וחצי, אולי חמש בערך, אחותי הגדולה, אימא שלי ואני הלכנו יחד לגלנטריה. גלנטריה הייתה חנות לסדקית, מכרו בחנות משרוך נעל ועד מחט. הלכנו בכדי לקנות אביזרי תפירה מחטים חוטים וסרטים ועוד. שם בחנות היה מין שולחן ארון, מעל השולחן הייתה זכוכית ומתחת לזכוכית הייתה תצוגה של כל מיני אביזרים שרצו לקדם את מכירתם. אני, שרציתי לראות מה יש שם מתחת לזכוכית, עליתי על סרגל צר שהיה מותקן בתחתית הארון על קצה האצבעות עליתי, ולעיני התגלתה בובה – בובה נהדרת, בובה אמיתית. אני מיד רציתי את הבובה וביקשתי מאימא שלי שתקנה לי את הבובה, אבל אימא שלי ממש לא הסכימה בטענה שיש לי בובה ובובה אחת זה מספיק. נכון הייתה לי בובה, בובת סמרטוטי.

אני עם בובת הסמרטוטי שלי

זו הייתה בובה שדודה שרה, אחות של אבא שלי, הכינה אותה במו ידיה: העיניים היו מכפתורים, פה ואף רקומים בחוט רקמה אדום, עבודה יפה ומושקעת שהיה לזה ערך אחר, אבל אני רציתי בובה אמיתית. מה גם שאת בובת הסמרטוטי היה לי הרבה זמן ורציתי להתחדש.

כשאימא שלי ואחותי פנו ללכת הביתה, אני ישבתי על המדרגה בכניסה לגלנטריה ובכיתי ובכיתי ובכיתי, אבל זה לא עזר לי. את הבובה לא קיבלתי, אימא שלי אמרה "לא" וזהו. לא אצל אימא היה תמיד לא, ולא השתמע לשתי פנים. נזכור שזו הייתה עדיין תקופת הצנע, למרות שכבר לא חולקו תלושי מזון עדיין התקיימנו בדוחק.

אחרי מספר ימים, אחותי שהייתה כבת 15, קיבלה משכורת ראשונה שלה ומיד אחרי העבודה עברה בגלנטריה וקנתה לי את הבובה. אחותי בגיל 15 יצאה לעבוד לפרנסת המשפחה.

הזוית האישית

סיפורה של מזל לוי תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי. התכנית נערכה בבית הספר ויצמן בהרצליה, התש"ף, בהנחיית המורה המובילה יערה בדרק-ברק, ותועד על ידי הנכדה יולי מנור

מילון

גלנטריה
סִדְקִית או גָּלַנְטֶרְיָה (מצרפתית: Galanterie) הם מוצרי עזר קטנים לתפירה ורקמה כגון חוטים, מחטים, מסרגות, כפתורים, טלאים, אצבעונים וכדומה. מוצרים אלה נמכרים בחנויות קטנות המתמחות בכך ("חנויות סדקית") ולעיתים על ידי רוכלים. לעיתים נמכרים בחנויות הסדקית (בעיקר בגדולות שבהן) גם חוטי סריגה מצמר ובדים. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”צריך ללמוד להסתפק במה שיש“

”בובה אחת זה מספיק (אימא שלי)“