מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

בהירה מורה לחיים

בהירה ביום חתונתה
תמונה מחתונה משפחתית
ילדותי ועלייתי לארץ ישראל

שמי בהירה אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי בשיתוף עם עמותת מחשבה טובה במסגרת פרויקט הפסיפס השכונתי.

השם בהירה  זה שם שפקיד  שהגענו לארץ נתן לי בגלל שדומה לשם המקורי שלי(בהרה).אמא שלי ספרה שנתנו לי את השם הזה בגלל שאבא שלי אהב.

עם הייתי שלמה מהשינוי? כרגיל כל התחלה קשת בהתחלה מאוד היה לי קשה ובלתי נתפס אבל לאט לאט התרגלתי עד שעכשיו שם המשפחה המקורי שלי נראה לי מוזרה!!

שם משפחתי מבית אבא כהן אסא וכפי שאפשר להבין ממשפחת כהנים, והרבה אנשים היו אומרים על  אבי שהוא כמו כהן גדול.

נולדתי בטהרן עיר הבירה של אירן ב19.8.45 ובדרך כלל חוגגים יום הולדת עם משפחה.

בעלייה לארץ אפשר להגיד שחוויתי  לידה מחדש, כי פתאום מבן אדם עם משפחה מורחבת ושורשית  נהפכתי לאדם בלי משפחה גדולה ואהובה בלי חברים בלי שום ידע ,בלי הבנת הנקרא דומה לבן אדם עיוור, חרש ואילם. אך לאט לאט למדתי את השפה והתרבות והשתלבתי בארץ ישראל, לא כמו הצברים אבל ישראלית גאה.

אני בחורה במשפחה עם שישה ילדים אחות אחת וארבעה אחים שלצערי הרב אח אחד נפטר. בטהרן גרנו בבית עם שתי קומות בקומה העליונה היו שלושה חדרים ובקומה הראשונה הייתה חצר עם גינה ועצי פרי. אני זוכרת שברחוב שלי באחד הבתים היה עובר בצד אחד של חצר נהר של מים נקיים שזורמים כל הזמן ובימי קיץ היינו  עושים פיקניק שם עם כל השכנים וילדיהם.

בכל העיר הגדולה הזאת היו ארבע בתי כנסת זכור לי יום  כיפורים שביום מיוחד זה היו מתאספים כל היהודים והיה מאוד מרגש לראות את  ברכת הכוהנים במיוחד שאבא שלי היה עולה.

מאוד אהבתי לרקוד ולשיר ולארגן הצגות עם כל ילדי השכונה, הייתי תופרת את בגדים להצגות, היה לי עונג רב מהעשייה. עוד דבר שמאוד אהבתי לעשות לשחק במורה, הייתי מושיבה את כל הילדים על מדרגות ומלמדת אותם היו לנו הרבה משחקי חברה שהינו משחקים בסמטה כמו: תופסת, חבלים, קלאס ,מחבואים חמשת אבנים, הזאב וכבשה, שימי מטפחת ……הייתי משחקת עם אחותי ואחים שלי וכל ילדי שכונה.

לא הייתי בגן ומגיל שש הלכתי לבית ספר "אטהד" ולמדתי שם שנתיים, זה היה בית ספר יהודי. אך בכיתה ג' שעברנו דירה הלכתי לבית ספר מוסלמי ובשיעורי דת הייתי יוצאת  מהכיתה עד כיתה ו. שסיימתי יסודי אבא שלי לקח אותי לשיחה ושאל אותי עם אני רוצה להמשיך ללמוד? אולי בגלל זה שזה היה בחירה שלי מאוד אהבתי ללמוד.

גמרתי 12 שנות לימוד עם בגרויות ואחר כך לימודי תפירה והוראה לגן ילדים וכיתה א'. דבר מעניין שקרה כשהייתי בכיתה יא, אחד המורים סיפר עלי בכיתה אחרת על איך שאני מקשיבה ותלמידה מתמידה ושזה גורם לו להעביר את כל הידע שלו ביותר חשק והנאה. אז בהפסקה כל ילדי אותו כיתה נכנסו לכיתתי וחיפשו אותי ,זה היה מאוד מרגש ואחרי זה בהפסקות תלמידים שהיו להם קשיים הייתי עוזר להם ומה שמעניין שאחרי כמה שנים אחר כך פגשתי אחת מהתלמידות, והיא אמרה לי שכל מה שאני עכשיו בזכותך!! שאלתי למה? אמרה עד אותו יום שאת לימדת אותי אף פעם לא קיבלתי ציון טוב אותו יום קבלתי ציון מצוין וזה היה כל כך מתוק שהתעורר בי רצון ללמוד אז תודה ענקית לך. מקרה זה גרם לי סיפוק רב.

אז הגשמתי את חלום ילדות שלי ונהייתי מורה ומאוד אהבתי את זה והכי חשוב שילדים אהבו אותי.

עליתי לארץ עם בעלי ובן הראשון שלי והגענו לירושלים. הייתי כמה פעמים בחוץ לארץ  לביקור משפחתי פעם אחרונה טסתי בלחץ של אחים שלי לאירוע בהכנסת ספר תורה שהיה ביוזמת בעלי שכבר נפטר, בני הביא לי מחברת עם משימות וזה מאוד עזר לי לחשוב, לכתוב ולהשתחרר עד כמה שאפשר מצער גדול של פטירת בעלי.

מחשבה על צער החזירה אותי לשנים שהייתי מתנדבת ביד שרה והייתי הולכת לקשישים שלא היו יכולים לצאת מהבית. הייתי מלמדת אותם עבודת-יד וזה היה גורם לי המון סיפוק ואושר, אהבתי אותם והתחברתי אליהם לאחד הימים שבאתי לאחד מהם לצערי הרב הוא כבר לא היה בין החיים ובמקום ישבו כל המשפחה וקיבלו אותי בכבוד והערכה. ועשו מסגרת מעבודת משי שאבא עשה ואמרו שלא ידעו ולא הכירו אבא שמסוגל ליצר יצירה כזאת, היו לי רגשות מעורבות, צער מזה שאבדתי אותו ,ושמחה מזה שגילו משהו חדש ואחר על אבא שלהם, מעניין שהגלגל מסתובב ועכשיו אני במעמד שמלמדים אותי !!

אני מצרפת מתכון לקציצות ירק שנהוג אצלנו לאכול בוקר צהריים וערב.

 

הזוית האישית

הפרויקט היינו תוצר של שיתוף פעולה בין עמותת מחשבה טובה ובין תכנית הקשר הרב דורי

מילון

אטהר
בית ספר יסודי יהודי בטהרן

ציטוטים

” הגשמתי את חלום ילדות ונהייתי מורה ומאוד אהבתי את זה והכי חשוב שילדים אהבו אותי“