מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

בגלל התולעת

תמונה זו בעת שיחה עם אריה
אריה בילדותו עם אמו בפולין
סיפור חייו של אריה יאס

הזיכרון הראשון שלי

שמי אריה יאס  ונולדתי בפולין ב-10 לאוגוסט 1946 בעיר ניימץ.

הזכרון הראשון שלי הוא כמו תמונה: אונייה בים, ואני יושב עם ילדה נוספת על ספסל עץ בסיפון, ושתי גברות, האמהות שלנו, מאכילות אותנו פירה תפ"א ולבן. מאז, אין מאכל שאהוב עליי יותר מאשר פירה תפ"א ולבן. הכי אהוב עליי גם לאכול בים, ליהנות מנופים, רוח וריח ים.

דרך אגב, הילדה אתה ישבתי על הסיפון היא הזמרת חוה אלברשטיין. עלינו ארצה באותה אנייה.

הילדות בישראל

כשעלינו לישראל בעצם ברחנו מפולין. ליהודים אסור היה אז להוציא רכוש מהמדינה, וכיוון שלהוריי לא היה מקום להחביא את התכשיטים הם בנו לי אצל נגר מכונית צעצוע מעץ ובמגירה נסתרת במכונית החביאו את התכשיטים. בארץ הסתובבתי עם הצעצוע – המכונית הכחולה – בלי לדעת מה יש בתוכו. הוריי היו בטוחים שלא אאבד את המכונית, כי כל כך אהבתי אותה.

הדרך ארצה נמשכה כמעט שנה. היה צריך להגיע ברכבות לנמל באיטליה, וכך בדרכנו לארץ עצרנו בוונציה בהמתנה ארוכה לאנייה שתיקח אותנו ארצה, לישראל. בזמן ההמתנה שלחו אותי לגן ילדים בגטו העתיק של ונציה ומהר מאוד למדתי לדבר איטלקית עם הילדים בגן.

כשהגעתי לארץ לא ידעתי לדבר עברית, לכן דיברתי פולנית עם הוריי ואיטלקית עם הילדים בגן. מהר מאוד התחילו הוריי לדבר אידיש ואני בעקבותיהם למדתי את השפה. גרנו ברחוב חנה סנש בקריית מוצקין ובמשך שנים המשכתי לשחק במכונית הכחולה, עד שבגיל 14 מצאתי במכונית שלי כסף ותכשיטים שהוחבאו בפולין. בכל שנות צעירותי חייתי בקריית מוצקין, וגם לאחר כל הארצות והמקומות שבהם חייתי, חזרתי תמיד לקריית מוצקין, עד היום.

התחברתי מאוד לאומנות הקולנוע והתיאטרון. אהבתי לקרוא ספרים ולראות סרטים בקולנוע. עם הזמן, כשהתחלתי לעבוד, התפרנסתי כשחקן, במאי בטלוויזיה וגם שדרן רדיו.

הייתי מנהל מחלקת הדרמה של הטלוויזיה הישראלית ואחר כך מנהל קול המוזיקה ברשות השידור.

את המשך השיח עם התלמידים ניהלתי באמצעות תמונות. הילדים בחרו תמונות שהבאתי ושאלו אתי עליהן שאלות:

תמונה 1
בפולין עם אמא

 

אילן: האם השתמשתם בתבואה שבשדה?

סער: מה הלבוש המוזר הזה?

אריה: אני שמח שאתם שואלים. סקרנות היא, לדעתי, הדבר החשוב ביותר בחיים. אין לי מושג מה השדה הזה ולמי הוא שייך. אני לא חושב שהשדה שלנו. אני יודע שהוריי פתחו חנות קטנה בעיר בה נולדתי בפולין. לגבי הלבוש,  אני יודע שככה נהגו להתלבש ילדים קטנים בפולין – בבגדי מלח.

תמונה 2
בגן הילדים במוצקין

אילן: מה כתבת על הנייר?

סער: איפה זה היה?

אריה: אני לא בטוח שידעתי לכתוב, הייתי ילד מוכשר ונראה לי יותר שבתמונה הזו אני מצייר. תמונה זו צולמה בגן הילדים ברחוב הילדים. ודרך אגב הגן זה קיים עד היום (גן מלכה).

תמונה 3
התערוכה החקלאית הראשונה בישראל

אילן: כמה ילדים הייתם בכיתה?

סער: איך הגעתם ממוצקין לתערוכה בתל אביב?

אריה: לתל אביב נסענו כל הכיתה בטיול של בית הספר. נסענו באוטובוס ישן וחורק והצטלמנו ליד הפרות. יש לכם מושג איזה שיא זה היה בשביל ילד קרייתי לראות פרות בחיים האמתיים? נדמה לי שהיינו בכיתה כארבעים ילדים.

תמונה 4
תמונת מחזור בבית ספר אחדות

אילן: איפה אתה בתוך הילדים?

סער: האם מקום זה קיים היום?

אריה: אני השני משמאל למעלה. הפרט המעניין ביותר כאן הוא שהתמונה לא צולמה כלל וכלל בבית הספר היסודי של אחדות. אלא  צולמה בחטיבה' משום שבית הספר היה אז בבעיה מבחינת מקום. היינו מחזור גדול של ילדים, ולא היה מקום, אז העבירו אותנו למשך שנתיים לבניין החטיבה שרק נבנה אז.

תמונה 5
בקור הנוראי בבלגיה

אילן: האם התמונה צולמה על יד האוניברסיטה בבריסל?

סער: כמה מעלות היה באותו הזמן בבלגיה?

לדעתי היו כמה מעלות מתחת לאפס. המגרש היה מכוסה קרח. ובקרקע של אחד הבניינים באוניברסיטה (מקום מגורים לסטודנטים ומסעדה) היה קרח. אני כישראלי סבלתי מאוד מהקור משום שהייתי רגיל לחום ומאז אני שונא את החורף ושונא שלג.

תמונה 6
בעבודה בקריאת תסריט עם הבת של צרלי צפלין

אילן: האם יצא לך לשחק גם עם אבא שלה או לעבוד איתו על טקסט?

סער: איפה זה היה והאם זה היה בתיאטרון או בסרט?

אריה: שאלה מצחיקה. הלוואי והייתי משחק עם צ'רלי צ'אפלין. אבל היה לי העונג לפגוש אותו בפסטיבל ונציה שערך מחווה מיוחדת לסרטיו. בכל יום הקרינו בכיכר המרכזית של ונציה את אחד מסרטיו, בנוכחותו. במגוון הסרטים שבהם הופעתי והאמנים שעבדתי איתם, אני שמח שנפל בחלקי להופיע בסרט בלגי צרפתי, שנקרא סיפור אחד של אהבה, לצידה של ג'רלדין צפלין (הבת של צ'רלי צ'פלין). היה כיף לעבוד איתה והתחברנו מאוד במהלך הצילומים. קשר חברי שנמשך כמה שנים.

תמונה 7
עם משפחתי ברחוב הרצוג

אילן: למה לא היה שם כלום?

סער: איפה היה מגרש הכדורסל בזמנו?

אריה: כי מוצקין עדיין לא הייתה מפותחת כמו היום. השדה שבתמונה הוא היום אחד הרחובות היפים במוצקין. רחוב הרצוג. אחי הילד הגינגי הקטן משמאל עבד בבגרותו בבית החרושת פניציה, כמנהל השיווק . כבר בתמונה רואים שהוא עם כדורסל ביד. לימים הוא הפך להיות אחראי על פעילויות ספורטיביות בכל מפעלי אזור הצפון ועד היום הוא עוסק בפעילויות ספורטיביות של כל המפעלים. מדי שנה, הם נפגשים במחוזיאדה. שבוע של כיף  ומשחקי ספורט באילת.

תמונה 8
מתחת לביתי ברחוב רוקח עם חברי

אילן: מה זאת התספורת הזאת?

סער: איזה סוג מכונית זאת?

אריה: אני עדין גר ברחוב רוקח 11 מול מגרש הכדורסל הישן של קריית מוצקין, בתמונה אני נראה עם שני חברי הטובים תמר פישר ושמואל עפרון, יושבים על מכונית מסוג מיני קופר. בתשובה לשאלתך אילן, זאת הייתה בין אחת המכוניות הראשונות במוצקין והיא הייתה שייכת לשכן שלי אריה רייפלר שעבד בסוכנות לעליית הנוער.

תמונה 9
בלהקת פיקוד מרכז

אילן: כמה אנשים הייתם בלהקה?

סער: איפה צולמה התמונה?

אריה: להקת פיקוד מרכז. התמונה צולמה ברמלה ושם היתה מפקד, פיקוד מרכז ואני יושב ראשון משמאל, לידי אחי גדי עמרני, מעליו מוטי גלעדי, אני עדיין בקשר עם מוטי גלעדי ועם שולה מהבנות. בצד התמונה עומד דודו ירדן שהוא ואשתו מפיקי תכניות הריאלטי עד היום.

תמונה 10
עם שלמה ארצי

במסגרת עבודתי כבמאי ומפיק באירופה הוזמנתי לביים מופע ענק בהיכל הספורט בפריז עם אמנים ישראלים, בחרתי בשלמה ארצי שהכרתי עוד מהילדות בקריית ים. הוא כבר אז היה זמר מאוד ידוע (בשנות השמונים).

ומאז אנחנו חברים בלב ובנפש.

תמונה 11
עם משה גושן

משה גושן ראש העיר הראשון של קריית מוצקין, היה איש עממי ומקסים. למדתי ממנו את אחד הדברים הכי חשובים בחיים של איש ציבור. שאלתי אותו פעם, כשישבנו מול גן החיות במוצקין, על כוס וודקה ומלפפונים חמוצים, למה הוא צריך את כל העיר על הראש, למה הוא צריך לדאוג לעיר שלמה לתושביה?

משה גושן אמר בפשטות: בגלל התולעת.

חשבתי שלא שמעתי טוב, ושאלתי: "בגלל מה?" והוא הסתכל בי בחיוך ואמר: "התולעת – התולעת שיושבת לך בנשמה ומכרסמת ולא תיתן לך מנוחה. התולעת ששולחת אותך לשנות את העולם ולעשות אותו לעולם טוב יותר ויפה יותר." אני בהחלט תלמיד של משה גושן בעניין התולעת. אנשים עם תכונה של תולעת בנשמה חייבים לנסות לעשות את העולם טוב ויפה יותר.

 

אילן: מתוך המון הסרטים שאריה עשה (למעלה מאלף) בטלוויזיה הישראלית בחרתי בסרט שנקרא "להיות שחקן", על רועי אסף – שחקן צעיר שקיבל כבר שלוש פעמים את פרס השחקן הטוב ביותר של השנה.

בחרתי בסרט הזה כי הוא נראה הכי מעניין והכי התחברתי אליו. אהבתי את התעלולים והוא נגע לי בלב והייתי רוצה להיות כמוהו. ניתן לצפות בסרט: באתר יוטיוב, תחת הכותרת: אריה יאס, להיות שחקן.

 

לסיכום

והנה, בוקר אחד התקשרה אלי ישראלה שכטר, מביה"ס קורצ'אק בקריית מוצקין, אחראית לתכנית "הקשר הרב-דורי" –  בשיתוף בית התפוצות, לשימור מורשת בעידן הדיגיטאלי – וחיברה אותי לשני ילדים נהדרים, סער פיינשטיין ואילן קוזנצקי, שהם קצת לפני בר-מצווה, ופתאום הדור הבא הולך איתי. לא רק שהם יודעים לצטט לי את כל מה שנכתב עלי בויקיפדיה, ומה עשיתי, ואיפה, הם בעיקר שואלים. שאלות מסקרנות.

תמונות ישנות מתעוררות לחיים חדשים תחת מבטם ושאלותיהם. אילן, למשל, רצה לדעת איזה מכוניות היו בשנים הראשונות למדינה. ואני, שאין לי מושג במכוניות ומותגים, מצאתי תמונה ישנה באלבום נשכח, בה אני מצולם, ליד ביתי, עם שני בני כיתתי. תמר פישר ושמואל עפרון – ואנחנו צעירים ויפים. את תמר הושבנו על חזית המכונית השחורה, בין הבודדות שהיו אז בקריות.

המכונית היתה שייכת לשכני, אריה רייפלר, איש הסוכנות ועליית הנוער, שעלה ארצה מרומניה, נישא לאדית הנעימה בנשים, והולידו וגידלו, בדלת שממול, את אריה [שהיה לרופא] ואת אסתי [שהיתה לאחות] ואת לאה'לה, שזרקה פעם גרעיני מישמש מבעד לחלון האחורי, ומאז ועד היום צומח שם עץ מישמשים כתומים שאין כמותם למתיקות.

כמו גשר בין אז להיום.

נותן פרי מדי שנה, בחודש מאי, כמו שעון.

וכל זה – כולל טעם המישמש – מסתתר מאחורי תמונה קטנה של תמר ושמואל ואני עבדכם.

נכון, בגילי כבר כמעט אתה לא עושה לך חברים חדשים, אבל סער ואילן מתחברים אלי, ואני מתחבר ונקשר אליהם.

הם העדים של חיי ומעשי ומה  – אולי – הצלחתי להגשים….

תמונה 12

הזוית האישית

סער: לדעתי העבודה הייתה מהנה מאוד, אריה הוא איש מעניין ומלא סקרנות לא הייתי יכול לעשות את העבודה בלי עזרתו של אילן שותפי לעבודה אני חושב ששנינו ינקנו ממנו את הסקרנות ואת התולעת אשר העשירה אותנו בידע על מוצקין ואני מאחל לאריה המון שנים של עושר ובריאות ועשייה.

אילן: לדעתי העבודה הייתה מהנה ובמיוחד מסקרנת אני חושב שהקטע הכי מעניין מהעבודה הוא עם התמונות ששם הוא מסביר אולי את החיים שלו. וגם שותפי סער תמך ועזר תמיד שהיינו צריכים אותו.

** אריה השתתף בתכנית הקשר הרב-דורי גם בשנת תשע"ט והעלה את סיפורו אותה תמונה – אבל אחרת **

מילון

סקרנות
פתיחות, רצון לדעת

ציטוטים

”סקרנות זה הכול בחיים“

הקשר הרב דורי