מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

המשפחה שלי בשואה

מירה ליכטנהולץ אניאלה מירה רינגל
לאון (לונק) רינגל ומירה (אניאלה) רינגל
בשואה

זה התחיל עם שני הורים עליזים וצעירים, שהולידו בשבילי את המשפחה שלי….

שמה של סבתא רבתא שלי מירה ליכטנהולץ רינגל. שמות הוריה: אמא רוז'ה ואבא משה. היא נולדה בתאריך 27.6.1927 בפולין בכפר קטן, שנקרא "מולשביצקי", שנמצא באזור גליציה לבוב, יתכן שהיום הכפר אינו קיים. המשפחה מנתה 10 נפשות.

סבתא רבתא, מירה מאוד אהבה לעזור בעבודות הבית. הייתה להם פרה, שרק היא היחידה ידעה לחלוב. היה להם גם לול, והיא האכילה את התרנגולות, אספה את הביצים ודאגה לניקיון הלול. בגינה עדרה וניקתה את האדמה, ושתלה ירקות ופירות למחייה היום יומית. אחרי המטלות האלה עזרה לאפות, לבשל, להכין גבינות וחמאה מהחלב שחלבה וגם לצאת לשוק למכורם.

לעיתים רחוקות הצליחה ללמוד אצל הרבי השכונתי, שהיה מחדיר להם את השפה ואת התורה. המשפחה הייתה מאוד ענייה, לכן לא היה באפשרותם לשלוח את הילדים ללמוד, לכן הרבי לימד  בתמורה לארוחת צהרים חמה.

בסביבות גיל 10 פרצה מלחמת העולם השנייה. ההורים לא האמינו שהמלחמה תגיע לכפר שלהם. אבל לילה אחד זה קרה הגרמנים פלשו לכפר. אביה של סבתא רבתא פקד עליה: "תברחי מהחלון, ורוצי לשכן הגוי  לידינו, ותבקשי ממנו שיחביא אותך". האח הקטן רצה להצטרף אבל האבא אסר עליו היות והיה קטן בגיל. הוא צעק: "רוצי מהר ותצילי את עצמך, כי אני סומך עליך, שאת תצליחי להישאר בחיים, ולהקים שושלת". השכן החביא את סבתא בתוך הארון. יומיים שהתה שם. והשכן הבין, שהוא חייב להעביר אותה למקום מבטחים, וכך עשה. נתן לה בגדים אוכל ומעט כסף, ושלח אותה לכפר הקרוב. "שם סדרתי לך מקום אצל חבר במנזר" אמר. במנזר קבלו אותה והחביאו אותה. האמינו שהיא גוייה כי היו לה עיניים כחולות בהירות ושער ארוך בהיר ,דיברה פולנית, רוסית ואוקראינית ולכן האמינו שהיא לא יהודייה.

ההורים והאחים הועברו לגטאות ושם נהרגו. סבתי נשארה תקופה קצרה במנזר, ואז הגרמנים פלשו למנזר, אז סבתי שוב ברחה לעיירה סמוכה. שם מצאה עבודה בביתו של קצין אס. אס. היא עזרה לאשתו בטיפול הילדים ובעבודות הבית. לאחר כחצי שנה גילו שסבתי יהודייה, לכן אשת האס אס בקשה מסבתי לעזוב מפחד, שיהרגו אותה. הגברת הכינה לה ילקוט מלא באוכל בבגדים וגם כסף, ובקשה "רוצי ותברחי מהמקום". הפרידה הייתה קשה, הילדים בכו מאוד, כי רצו ללכת אתה.

משם ברחה ליערות ופגשה כמה חברים, שברחו מהגרמנים כמוה. הם התחברו כולם ובנו לעצמם בונקר מתחת לאדמה וחיו שם. שלג ירד מעליהם ובקושי היה מה ללבוש ומה לאכול. הם מצאו קופסאות שימורים ריקים, וזה היה עבורם סירים או כוסות. את השלג המיסו ובישלו אוכל ושתיה. מדי פעם קפצו לאחד הכפרים, וגנבו תרנגולות וביצים וירק ומזה התקיימו. בלילות עשו פעולות חבלה והרסו כפרים ודרכים, שגרמנים לא יוכלו להגיע אליהם, ואז ברחו מהאזור. בלילות היו מגיעים הגרמנים, שחיפשו אחר יהודים שהסתתרו ביער, לכן הם ברחו ליער אחר .

אמי הייתה בת יחידה בין שישה בנים והם שמרו עליה ועזרו לה בהכל. נספר על השם שהציל אותה מהגרמנים. היא נולדה בשם מירה ליכטנהולץ. הייתה לה חברה גויה שנקראה אניאלה.

בביקור הראשון בביתה ניגשה סבתי לארון המסמכים של חברתה מצאה את תעודת הזהות, וכל שאר התעודות לקחה אותם וברחה חזרה ליער ומאז ועד יום מותה בשנת 2016 קראו לה כולם אניאלה וככה הכירו אותה.

באחד הפעמים תפסו אותה האס.אס והעלו אותה למשאית למחנות ההשמדה, היא התחננה והסבירה לחייל ששמר עליהם במשאית בפולנית רהוטה שהיא פולניה ולא יהודייה. שאלה: למה לקחו אותה? הראתה להם את התעודות של החברה שלה ואז החייל הגרמני אמר לה: "תרדי מהמשאית, רוצי מהר, ותצילי את עצמך. היא לא חשבה פעמיים וברחה מהמקום, לאן שרגליה סחבו אותה.

באחת הפעמים חלתה בטיפוס, והחברים החליטו להציל אותה. לקחו אותה לכפר הקרוב ליער. נכנסו לאחד הבתים והסבירו לבעל הבית, שהילדה חולה וחייבים להציל אותה, במידה ולא יעשה כך יהרסו את כל הכפר. הגוי הסכים לקח אותה לטיפול, והציל אותה מהמחלה, לאחר מכן החזיר אותה בריאה ליער.

ממה שידוע וזכור לה ולי היו גם אנשים נחמדים שעזרו לה, לכן אמי הבטיחה לעצמה שהיא תמיד תעזור לאנשים בכל עזרה וכך היה. היא אכן קיימה את הבטחתה.

הזוית האישית

סיפוריה של מיקי גולדברג תועדו במסגרת תכנית הקשר הרב דורי יחד עם הנכדה רותם סלע.

מיקי תיעדה באתר סיפורים נוספים:

מילון

אשיין מידלה
ילדה יפה

ציטוטים

”היא אכן קיימה את הבטחתה.  “