מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

את הנשק המוחבא הם לא מצאו

מיכאל ואסתי מתעדים סיפור
קשר רב דורי ביעדים, כפר ביאליק
אסתר מספרת על ילדותה משפחתה בעיראק, על ההשתלבות ובניית בית ומשפחה בישראל

שמי אסתי אליעזר נולדתי בעירק (בגדאד) לאימא ליאה ולאבא אליהו ותשעה אחים ואחיות. היינו משפחה עמידה ומאושרת עד שהתחילו הבעיות.

שבת בצהריים כולם ישנים ואני בחוץ משחקת בחצר, פתאום ראיתי מעבר לכביש משטרה לכיוון הבית מיד הבנתי שהם מגיעים אלינו. נכנסתי הביתה, נעלתי את הדלת והערתי את כולם. בינתיים נשמעו דפיקות חזקות בדלת. אחותי, שהיה לה קשר מכתבים עם חברה בישראל, הצליחה להעלים את כל המכתבים ולהחביא אותם. רק מכתב אחד, האחרון, נשכח מתחת לכרית השינה שלה. הם מצאו את המכתב הזה, לאחר שהרסו את כל הבית בחיפושים אלימים. לנו היה נשק בבית, שהיה בתוך בור בריצפה, מתחת לספה. למזלנו מצאו רק את המכתב מישראל, אבל  לא הצליחו לגלות את הנשק המוחבא. אחי היו פעילים ציוניים ובביתנו היו עורכים התכנסויות ואימונים.

בגלל המכתב  מהחברה בישראל, רחל, אחותי, נכנסה לכלא לשלושה חודשים. רק בעזרת קשרים של אבי ובכסף שוחד הצליחו לשחררה. אחריי שעברה תקופה מאירוע זה, ההורים שלי קיבלו הודעה שאנו טסים לישראל, אני כמובן מאוד שמחתי בגלל הטראומה שעברתי בגן.

הגענו לישראל במטוס וקיבלו אותנו אנשים שמיד העמידו אותנו בשורה וריססו את כולנו בחומר חיטוי, זה היה נורא. רשמו את הגילאים בלי התעודה, השנת לידה לא הייתה נכונה הגדילו את כולנו בארבע שנים (לא חשוב) הגענו למעברת עמישב, כעבור כמה שבועות עברתי לקיבוץ שריד. בהתחלה היה לי קשה אך מיד הסתגלתי והייתי ארבע שנים בשריד, אלו היו שנים יפות ביותר וטובות בהם סיימתי את לימודי בתיכון. הייתי ספורטאית הצטיינתי בכל ענפי הספורט. והשתתפתי בהרבה תחרויות. בחלק מהם זכיתי במקום הראשון או השני.

לאחר מכן עברתי לגור בעיר לפתח תקווה, שם התגוררתי עם ההורים. רציתי מאוד ללמוד לימודי "אחות מוסמכת", אך בנתיים התחלתי לעבוד כי הייתי צריכה לעזור להורים בפרנסת המשפחה וראיתי שהמצב היה קשה. בהמשך, למדתי קורס לפקידות ולכתבנות וסיימתי את הלימודים בקורס בהצלחה והתחלתי לעבוד במשרד עורכי דין בתל-אביב.  כך נשארתי לעבוד ולא הלכתי ללמוד את לימודי ההסמכה ל"אחות מוסמכת".

בתאריך 16.11.61 התחתנתי בית כנסת אוהל מועד. עברתי לצפון, לקריית חיים. היה לי קשה בהתחלה הסיכום ביני לבין בעלי היה שהוא יסיים ללמוד ואחריי חמש שנים נחזור למרכז. אחריי החתונה שלנו, כל שבת נסעתי למרכז לבקר את המשפחה, היה לי מאד חשוב לשמור על קשר עם המשפחה והחברים בפתח תקווה והסביבה. עד היום אנחנו בקשר. בינתיים ילדתי את הבת הראשונה והתחברתי לשכנה שהייתה חברה טובה.יצרתי קשר טוב בחברתם  של כמה זוגות חברים חדשים והתרגלתי לחיים שהיו טובים ונוחים ומאושרים.

עברנו לקריית ביאליק בשנת 1970 ומאז אנחנו גרים פה. לא חזרתי למרכז, היה לנו טוב פה עם שתי בנות והבן שלנו. כעבור כמה שנים התחלתי לעבוד. זה קרה בלי כוונה, בלי לרצות ולתכנן, פשוט התחלתי לעבוד בגן ילדים. עבדתי כשנה בגן הילדים ורציתי ללכת ללמוד את המקצוע להיות גננת מוסמכת, כך גם המליצה המפקחת של הגן, שאמרה לי שאני מאוד מתאימה. לצערי, לא יכולתי לצאת ללימודים, כי לא הייתה לי אפשרות להעסיק מטפלת לבני הקטן, זה היה קשה מבחינה כספית. כך המשכתי לעבוד כסייעת בגן. כעבור 26 שנה, פרשתי מהעבודה בגן הילדים. כעבור שנה התחלתי להתנדב בתנועת של"מ – שרות לאומי למבוגר, בבית ספר נעורים ובמשרד הרווחה בקריית ביאליק.

התנדבתי גם בעזרה ללהקת "הורה איל"ן" חיפהבלהקת "הורה איל"ן" רוקדים עם כיסאות גלגלים, הם מופעים בכל רחבי הארץ. התנדבתי גם בנגישות ישראל. עם כל זאת לא הזנחתי את המשפחה, דאגנו לילדים והם השתתפו בחוגים ובטיולים, יצאנו לנופש בחופשות, בילינו עם חברים ותמיד נפגשנו בבתים, בטיולים, ובחגים והיה לנו טוב.

יש לי ילדים ונכדים ואני שמחה בחלקי. נמשיך להנות מהילדים ונכדים שלנו ונאחל שיהיו לנו עוד בעתיד הקרוב. ואני אמשיך לתרום בהתנדבויות שלי…

הזוית האישית

סיפורה של אסתי אליעזר, תועד ע"י מיכאל קייסק, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי.

מילון

תנועת של"מ - שירות לאומי למבוגר
תנועת של"מ הינה תנועה עממית להתנדבות בקהילה שהוקמה ביוזמה משותפת של משרד החינוך והחברה למתנ"סים בתחילת שנת 2000 . הוגה הרעיון ד"ר שלום קליין האמין שיעודה של התנועה הוא לממש את הפוטנציאל של ההון האנושי בחברה הישראלית ולהפוך את ערך ההתנדבות לאורח חיים. הטמעת ההתנדבות כנורמה חברתית בקרב ציבור הגמלאים תוך מימוש עצמי, מיצוי יכולות ורצף של עשייה חיונית. (אתר עמותת של"מ)

להקת הורה איל"ן
להקת הריקודים הראשונה מסוגה בארץ שבה בני זוג רוקדים ללא מוגבלויות המצטוותים לרקדנים עם מוגבלות היושבים על כיסאות גלגלים. להקת הייצוג של איל"ן חיפה (אתר הלהקה)

עמישב
עמישב הוקמה כמעברה ביוני 1951 והיא נקראה בראשיתה "מעברת פתח תקווה". ראשוני המתיישבים במעברה היו עולים חדשים מעיראק, שהיוו לאחר מכן כ-85% מהתושבים. אחר-כך באו עולים מפרס, מרומניה, מאפגניסטן ומתימן. עד סוף שנת 1952 הוחלפו כל האוהלים במקום בצריפים שהושכרו לתושבים על ידי עמידר. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”למרות כל התנדבויות לא הזנחתי את המשפחה ובעיקר את הילדים “