מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ארץ מולדת

אני וארנולד
אבא בצבא הבריטי בארץ
בסיפור זה, אני מביאה את ראשית ההתישבות של משפחתי בהרצליה מתוך נקודת המבט שלי.

ארץ מולדת
בשנת 1906 נולד אברהם גלעדי (גנדלס), בליטא בעיר ששמה שבלי. אבא למד בחדר,ואח"כ בבית ספר.
בתחילת בגרותו הבין אבא שהמטרה של חייו היא לעלות לפלסטין (ישראל) בשנת 1932.                                
כדיי לשרת את המדינה כראוי,אבא הכין עצמו כחייל בצבא הליטאי וחקלאות למד בחווה בליטא ששמה קומר
החווה הייתה סמוכה לעיירה ששמה שדובה  ובה אמא שלי הייתה ראש קן של השומר הצעיר(תנועת נוער).
הנוער מהחווה באו לבקר את הנוער מהעיירה,המטרה הייתה להתיידד ולהחליף רעיונות.
שם הכיר אבא את אמא.
 
אבא עלה ארצה לגרעין ליד הרצליה שקראו לו אלומות-זה הגרעין שהקים את קיבוץ שפיים.
אמא עלתה ארצה לשכונת בורוכוב ליד תל-אביב,לבית תינוקות שהאמהות יצאו לעבודה ואמא הייתה אחראית
על עזרה ראשונה ובישול,ומאוד אהבה את התפקיד. ובינתיים ניהלו אמא ואבא רומן.
הרומן הזה ניגמר בחתונה בהרצליה.
אבא ואימא בנו את ביתם "בבסה " ( "בסה"- מילה בערבית שמשמעותה אדמה שלא עובדה שנים, ושקשה
יהיה לגדל בה תוצרת ) ליד פסי הרכבת של היום,יחד עם שרגא גלעדי אח של אבא , הם לקחו הלוואה וקנו
צריף דו-משפחתי, כשהשירותים היו מחוץ לצריף, אבא עבד אצל בראון בפרדס ועם הכסף שהרוויח רכש
תרנגולות ופרה, בזכות הרכישות האלו היו לנו חלב וביצים, אמא גידלה ערוגת ירקות ודאגה לפרה ולתרנגולות.
ב-1938 כשנולדתי, הרצליה הייתה בתחילת דרכה, והתשתיות היו מינימליות, לא היו כבישים, והתחבורה
הייתה באמצעות חמור ואחר-כך באמצעות כרכרה וחמור. 
בשלב מסויים הדוד ומשפחתו החליטו לעזוב.
 
אבי נאלץ להעדר מהבית בעקבות המלחמה שפרצה, אבא היה בנוטרות (תחת השלטון האנגלי),
לימים אבא העביר את המידע שלמד בנוטרות ל"הגנה".
עם השנים, הרצליה התפתחה, ועברנו לגור ברחוב הרב קוק בשכירות, הוריי הצליחו לחסוך מעט כסף ועל כן
לקחו גם הלוואה וקנו בית פרטי ממשפחת אברהמי אשר היה בו דייר (משפחת זינגר), בעלות של 400
לירות, הדייר סירב לפנות את הדירה והוריי נאלצו לפנות לבית המשפט שיוציאו בכוח.
לאחר כמה שנים, אמא החליטה להגדיל את הבית ואישרו לה לבנות עוד חדר, כשהבנאים הגיעו , היא בקשה
מהם שיוסיפו גם מרפסת אך הם סירבו, הם אמרו שאם היא רוצה שהם יוסיפו את המרפסת היא צריכה
לחפור עבור היסודות של הבנייה, אני זוכרת, שאמא הייתה בסוף ההריון של אחותי, והיא לקחה את המעדר
והתחילה לחפור!
בזכותה הייתה לנו מרפסת. כיום, בנו על שטח הבית בית משותף אשר נמצא בחלקו בבעלות המשפחה.
אחד הדברים הזכורים לי מילדותי הוא כשלפני גיל  שלוש, הייתה לי בת דודה בשם איילה, היא הייתה גדולה
ממני בשנה ולכן מטבע הדברים קיבלה יותר דברים ממה שאני, היא אפילו זכתה ללכת לגן שכל- כך רציתי
להיות בו, באחד הימים, איילה קיבלה שרשרת מחרוזי עץ צבעוניים ואני קנאתי בה כל-כך, עד שלא יכולתי
להתאפק וברגע  שהייתה לי הזדמנות, לקחתי את השרשרת ורצתי לשירותים אשר היו בחצר, החזקתי את
השרשרת חזק כל-כך, שהיא נקרעה ומרבית מהחרוזים נפלו לתוך האסלה.
לימים, במפגש משפחתי, העלנו זיכרונות מילדותינו  ובת דודתי איילה, פנתה אליי מול כולם, ובקשה שאני
אגיד לה מה עשיתי עם השרשרת, כמובן שלקחתי אחריות וסיפרתי לה בדיוק מה שקרה, באכזבה גדולה …
לאחר שנים של חוסר ידיעה היא "נרגעה"…
מאת אביבה ינאי. 
תשע"ד

מילון

"בסה"
מערבית- אדמה בוצית וקשה לעיבוד

ציטוטים

”"אמא לקחה את המעדר והתחילה לחפור! ובזכותה הייתה לנו מרפסת"“