מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ארץ ישראל היא שלנו תמיד

הסבתא דייז'י פרלה
סבתא דייז'י בחתונתה
יום לאחר חתונתם יצאו סבתא וסבא לירח דבש בארץ ישראל.

בית ההורים

 הנכדה רבקה אלטין מתעדת את סיפורה של סבתא דיי'זי פרלה פיליבה כפי ששמעה מסבתא.

סבתי דיי'זי פרלה נולדה ב-28 לינואר 1957 באיסטנבול שבטורקיה, להוריה פני ויוסף בנבאסה, היא נקראה בשם זה על שם סבתא שלה מצד אביה- פרלה, וכשסבתא פרלה חלתה הוסיפו לה את השם מרגרית,  שפירושו באנגלית -דיי'זי.

סבתי גרה בשכונה שברובה גרו יהודים ומעט מוסלמים. בדירה שלהם היו ארבעה חדרים ומטבח עם כריי'ם ותנור הם בישלו תבשילים רגילים: בשר, עוף, דגים, פסטה, אורז, סלטים ופשטידות. להוריה הייתה כובסת קבועה שכיבסה להם את הבגדים. היא מילאה את הגיגית במים עם אבקת כביסה והייתה משפשפת את הכבסים בידיה. כשסבתא הייתה בערך בגיל 12 הוריה קנו מכונת כביסה.

בחורף  הוריה שכרו דירה קרובה לחוף ים בו שטו אוניות. בקיץ הם שכרו דירה בקרבת מקום לים שהיה פתוח לשחיי'ה. באחת הפעמים כשסבתי נכנסה למים, היא התחילה לצלול והגיעה עד למים עמוקים מאוד וכשניסתה לעלות חזרה, היא לא הצליחה. רק לאחר נסיונות רבים ופחדים נוראים היא הצליחה ב"ה לעלות לחוף מבטחים. לא רחוק משתי הדירות היה בית כנסת שסבתא הייתה הולכת להתפלל שם בראש השנה ויום כיפור. והגברים היו הולכים להתפלל גם בשאר החגים.

אימא שלה, סבתא פני, הייתה עקרת בית ואביה, סבא יוסף, עבד בבית חרושת ליצור כפפות גומי. המצב הכלכלי בבית היה סביר, ולאט לאט הם התבססו כלכלית. בתחילה הם גרו בבית שכור ומאוחר יותר הם קנו אותו. בתחילה הם הכניסו עוזרת בית פעם אחת בשבוע, אחר כך פעמיים בשבוע ולבסוף העוזרת הייתה גרה אצלם במשך כל השבוע.

היהודים נפגשו באירועים תרבותיים כמו: במסיבות, בהרצאות, בתיאטרון, בהצגות, ריקודי עם ובקונצרטים יהודיי'ם, סבתי שרה במקהלה והשתתפה בדואטים.

את מצרכי היסוד הם קנו במכולת, ופעם בשבוע או שבועיים הם ערכו קניות בשוק. שם קנו פירות, ירקות, דגים ובשר.

אחת החוויות שסבתא זוכרת במיוחד היא, שבילדותה היא  הלכה לבקר את קרובי משפחתה ולפתע הבית שלהם שהיה עשוי מעץ החל לרעוד וכל התמונות שתלו בקיר גם הם רעדו, וחלק מהם נפלו. ובכל פעם שמתרחשת רעידת אדמה היא נזכרת באותו אירוע מפחיד וכל התמונות עולות וצפות מול עייניה.

בכל שבת לאחר הביקור שלה בבית הספר היא  הייתה הולכת לסבתא וסבא שלה לאכול איתם את סעודת השבת. במהלך הסעודה סבא שלה היה מספר סיפורי תנ"ך. סבתי פרלה אהבה לשוחח איתם ולשהות בביתם עד לצאת השבת. לעיתים בצאת השבת סבתא הייתה יוצאת עם סבתא שלה לסרטים ומשחקים.

                                                                       סבתא פרלה וסבתה                                      

זכרונות ילדות

בשעות הפנאי של סבתא היא אהבה ללכת לים, לקרוא ספרים, לשמוע שירים ולהאזין לרדיו. משחקי הילדות שבהם שיחקה עם חברותיה ובני המשפחה היו: מחבואים, קוף באמצע,קלאס ומונופול.

בכיתות א'-ה' סבתא פרלה למדה בבית ספר ששמו כשם הרחוב בו שכן בית הספר. אותה מחנכת חינכה אותה מכיתה א' עד ה'. סבתי הייתה תלמידה מצטיינת בלימודים וגם בחברה. התלבושת לבנות הייתה שמלה שחורה עם צווארון לבן, ולבנים מכנסיים שחורות, חולצה שחורה עם צווארון לבן. בבית ספר הייתה משמעת חזקה. את האוכל שהביאו מהבית, לא אכלו בכיתה, אלא רק בחדר אוכל. פעמיים בשנה יצאו התלמידים לטיול עם המורים.

לאחר סיום הלימודים בבית הספר היסודי סבתא הלכה ל"מכינה", שם היא למדה שנתיים. לאחר לימודיה ב"מכינה" היא התקבלה לבית הספר האמריקאי, שם היא למדה שלוש שנים את המקצועות: אנגלית, מתמטיקה, גאוגרפיה, התעמלות, ביולוגיה, היסטוריה, טורקית, דקדוק, ספרות, אומנות, כימיה, מוזיקה ופיזיקה. אחד הזיכרונות הנעימים שלה הוא, שבאחד משיעורי המוזיקה המורה הגיעה עם גיטרה ושרה שירים על השם של סבתא. המורים בבית הספר היו אמריקאים. היו להם הרבה מסיבות עם ריקודים ומוזיקה.

הקמת בית יהודי

כשסבתי הגיעה לגיל עשרים הדוד של סבתה הציעה לה שידוך  עם בחור בשם רוברט פיליבה, הוא היה בן עשרים ושש וחצי. ב-21 לאוקטובר שנת  1976 התחתנו סבא עם סבתא.

בחתונה השתתפו מוזמנים רבים. החופה נערכה בבית הכנסת. לאחר החופה היו ריקודים שמחים. לאחר הריקודים הסעודה התחילה עם המשפחה המורחבת בלבד. בסיום הסעודה הגישו עוגה, החתן והכלה פרסו אותה יחד והניחו בצלחות. החתן הגיש לפה של הכלה את העוגה, וגם הכלה נתנה לו.

אחרי החתונה סבתא ובעלה לנו בבית מלון ויום אחר החתונה הם יצאו לירח דבש בישראל. הייתה זאת  עבורם הזדמנות ראשונה  להכיר מעט את הארץ. הם טיילו לאורכה ולרוחבה של הארץ. הם הגיעו לירושלים, תל אביב, חיפה, רמת הגולן ולאילת. הם התאהבו בארץ. ולאחר שש שנים שגרו באיסטנבול הם החליטו לעלות לארץ. היה זה בשנת 1980. הם הגיעו למרכז הקליטה ברחובות. שם סבא הסתדר בעבודה טובה. ממרכז הקליטה הם עברו לתל אביב וגרו בה ארבע שנים. בתקופה הזאת סבתא למדה את השפה העברית באולפן, במסגרת הלימודים באולפן הם נסעו  לטיולים למקומות מעניינים בארץ. אחד המקומות המעניינים בטיול היה בטבריה ובכנרת. סבתא כל כך אהבה את ים כנרת עד שבכל הזדמנות היא הייתה יוצאת לבלות עם כל המשפחה שם.

אולם לאחר ארבע שנים הם מחליטים לעבור לבולוניה שבאיטליה, לאחר עשר שנים שגרו באטליה הם עברו לסן דיאגו, שם הם גרו שנה אחת ועברו ללוס אנג'לס למשך שבע שנים. בבולוניה סבתא עבדה במסירת שיעורים פרטיים, ובאמריקה היא עבדה כספרנית. סבא עבד במפעל ליצור בדים. לאחר כתשע שנים באמריקה, הגיעו סבא וסבתא לאיסטנבול לשנתיים.

לאחר שנתיים מגורים באיסטנבול הם מחליטים לחזור לישראל והפעם לצמיתות.

%d7%92

העליי'ה לארץ ישראל

בשנת 2005 לאחר מסע סביב העולם הם מחליטים לעלות ולתמיד לארץ ישראל. הם עלו לארץ בפעם השנייה וגרו בירושלים. היא וסבא הגיעו לבד כי הבן הגדול שלהם כבר עלה לארץ קודם לכן וגר בה. והבת שלהם התחתנה וגרה בישראל. בתחילה הם נתקלו בקשיי שפה, מכיוון שהם לא היו בישראל תקופה ארוכה, ולא השתמשו בשפה העברית בארצות הניכר, אבל עם הזמן הם רכשו שוב את השפה וכיום הם מדברים בעברית מצוין.

עכשיו סבתא  מאוד שמחה לגור פה בארץ הנהדרת, קרוב לילדים ולנכדים ולרוות נחת מהם ומקדושת ארץ ישראל .

%d7%95
תמונה משפחתית

הזוית האישית

סבתא: נהניתי לחלוק עם נכדתי רבקה את חוויות הילדות והמסעות אותם עברנו עד שהגעתי לארץ ישראל, שעות המפגש היו בשלי חוויה מיוחדת של חיבור והעצמת הקשר עם נכדתי האהובה. רבקה: למדתי מסבתא ושמעתי דברים שלא הכרתי, סבתא שלי מיוחדת במינה!

מילון

יֶרַח דְבַשׁ
הוא פרק זמן קצר (ימים אחדים או שבועות מעטים) לאחר טקס הנישואים, אותו נוהגים בני הזוג לחגוג בנסיעה לאתר מרוחק כדי לבלות ביחד את החיים החדשים.

מרכז קליטה
הוא מוסד מגורים בו מתגוררים עולים חדשים מיד לאחר עלייתם לישראל. זו שיטת דיור ייחודית לישראל, שמטרתה לאפשר לעולים החדשים להתאקלם, בסביבה תומכת, בחברה הישראלית ברוב מרכזי הקליטה ניתן ללמוד את השפה העברית במסגרת

ציטוטים

”שמחתי לחזור ולגור בארץ שלי, בארץ ישראל, קרוב לילדיי ונכדיי המקסימים ולרוות מהם רק נחת..“