מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

אסיר ציון מספר על העלייה תחת השלטון האיראני

דוד ג'הנגיר אספהני, ואושר יוספיאן
דוד ג'הנגיר אספהני, בצעירותו
סיפור עלייה, מלחמה ומשפחה

פרטים ורקע

שמי דוד ג'הנגיר אספהני, נולדתי בטהרן שבאיראן בשנת 1938. עליתי עם משפחתי, שתי ילדותיי ואשתי, לארץ ישראל בשנת 1986.

עבדתי בשגרירות ישראל שבאיראן משנת 1970 עד 1977, בערך 7 שנים, בהם גם ביקרתי מפעם לפעם בישראל, מה שעזר לי מאוד להכיר אותה גאוגרפית ותרבותית.

בצעירותי

לאחר המהפכה באיראן, והחלפת השלטון, נסגרו השגרירויות ונאלצתי לעזוב את עבודתי. לאחר כמה חודשים, עקב עזיבתי והחלפת השלטון, המשטר תפס אותי והתחיל לחקור אותי ואת העובדים הנוספים, בגלל שנאת היהודים המוסלמית בה דגל השלטון והמשטר החדש(הרפובליקה האסלאמית). הוחזקתי בכלא מספר שבועות, אבל הצלחתי להימלט לאחר חקירה ממושכת, בה הבין המשטר והשלטון שאני חף מפשע.

בהגיעי לארץ ישראל קיבלתי תעודת הוקרה על עבודתי בשגרירות ועל היותי אסיר ציון. כיום אני מוכר כאסיר ציון ע"י מדינת ישראל.

סיפור העלייה

העלייה הייתה קשה מאוד בעבורנו מאחר והיה קשה לעבור למדינות אחרות כאשר האכיפה והשמירה הייתה מוגברת בתקופה זו באיראן. לא יכולנו לעלות ישירות לישראל ולכן היה עלינו לפצל את עלייתנו לשתי דרכים: מאיראן לטורקיה ומטורקיה לישראל.

מלחמת איראן-עירק

התקופה בה עלינו לארץ ישראל הייתה לאחר המלחמה בין איראן לעיראק, מלחמת איראן-עיראק. תקופה זו הייתה אחת התקופות הקשות באיראן, משום שהמלחמה עצמה נמשכה כ 7 שנים. חיינו במקלטים שהיו בעיר. את רוב היום ואפילו כולו בילינו בתוך המקלט בפחד וחשש לגבי גורלנו. ניקרו בנו שאלות כמו: מה יהיה אתנו? מה יקרה באיראן לאחר המלחמה? והאם נצליח לצאת מהמצב הנורא?

בגלל המצב הנורא החלטנו אני ומשפחתי שאין לנו ברירה אלא לעלות לארץ ישראל, מקום מבטחים באותה תקופה. זה היה המניע המרכזי לעלות לארץ ישראל, כמו כן, היו מניעים נוספים שנוצרו עקב המלחמה עצמה, כמו גיוס בני למלחמה בתקופה המסוכנת במלחמה. החלטנו לעלות לאחר שהמצב קצת יירגע ויהיה מתון יותר, ויהיה מתאים על מנת שנוכל לטוס לטורקיה ומשם לישראל.

לרוע המזל, לאחר שאיראן החלה בסדרת התקפות נגד עירק המצב הלך והידרדר. עירק החלה להשתמש בנשק כימי מה שגרם לאנשים רבים, כולל אותנו, להישאר במקלטים תוך חבישת מסכות אב"כ. היה מסוכן מאוד לנסות ולהימלט מאיראן עקב המלחמה ולכן עלייתנו התעכבה בהרבה, לעומת זאת, בני היה צריך לעלות לארץ לפנינו על מנת שלא יילקח לצבא על ידי השלטון. לכן דאגנו לו מאוד, מפני שבתקופה זו היה מאוד מסוכן להשתמט מהצבא ולעלות לא"י.

למזלנו הרב, לאחר כמה שבועות קיבלנו ממנו הודעה שהוא הצליח להגיע לארץ ישראל בשלום. אנחנו, לעומתו, עלינו ארצה לפני סוף המלחמה, בערך 5 שנים לאחר תחילתה, כאשר היה המצב מתון.

לבסוף לאחר שהגענו לטורקיה היה לנו גם מעט קשיים, כמו קניית הכרטיסים והגעה לשגרירות ומשם לישראל. אך, לבסוף הצלחנו והגענו סוף סוף למקום המבטחים, לארץ המובטחת לארץ ישראל. זה הרגיש לי כמו מאין סגירת מעגל בה התחלתי את חיי בישראל כשהגעתי לכאן מטעם השגרירות, ולאחר מכן התחלתי אותם שוב עם משפחתי כשהעליתי ארצה.

כיום אני גר בישראל, יש לי 3 ילדים ו 5 נכדים.

הזוית האישית

הסיפור סופר במסגרת תכנית הקשר הרב דורי באורט חולון, בהנחיתה של  המורה זהבה גור.

מילון

אסיר ציון
אדם שהיה במאסר, או בהגליה בגלל פעילות ציונית, בארץ שבה פעילות זאת הייתה אסורה.

ציטוטים

”את רוב היום בילינו בתוך המקלט בפחד וחשש לגבי גורלנו. “

”ניקרו בנו שאלות כמו: מה יהיה אתנו?, מה יקרה באיראן לאחר המלחמה?, ו“

”האם נצליח לצאת מהמצב הנורא?.“