מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

אסיר ציון ברוך ליפשיץ ז"ל

סבתא פנינה והנכדה ליב
סבתא פנינה בת 8 בטקס חג הפסח
ילדות ונערות

סבתא שלי, פנינה ליפשיץ נולדה ב- 1946 בתל אביב לברוך ורבקה ליפשיץ. היא גרה בילדותה ולאחר מכן בנעוריה בצפון תל אביב ולמדה בבית הספר "לדוגמא" על שם הנרייטה סולד בין השנים 1952-1960.

סיום גן עירוני אסתר, סבתא ומני פאר לצד הגננת אסתר

 

סבתא הייתה פעילה מאוד בתנועה המאוחדת, “קן ימייה” בצפון תל אביב ובשלב מאוחר יותר גם הדריכה שכבות נמוכות.

בית הספר היה מרוחק ממקום מגוריה, אליו הגיעה יום יום רגלית עם כמה מחברותיה. סבתא למדה בלט קלאסי ומודרני אצל הרקדנית המפורסמת גרטרוד קראוס, ולכן בבית הספר שימשה ככוראוגרפית של הופעות בית הספר. כמו כן סבתא שלי הייתה מתעמלת קרקע מצטיינת וזכתה בתחרויות רבות.

סבתא זוכרת לטובה את כל מוריה מבית ספר יסודי ובעיקר את מורתה בכיתות א' ב', רמה סמסונוב שהייתה זמרת אופרה ידועה וליוותה את הוראתה בהרבה שירים ומזמורים.

סבתא ויגאל שילון מעניקים מתנה למורה בסוף כיתה ג'.

ריקוד האנופלס, בכוריאוגרפיה של סבתא – כיתה ג'.

 

ריקוד משה בתיבה – סולו של סבתא – כיתה ג'.

 

סבתא למדה בתיכון עירוני ד', לשם הגיעה באוטובוס יום יום. היא למדה במגמה סוציולוגית ואהבה בעיקר ספרות, היסטוריה וצרפתית. המורים שהטילו חותמם עלייה היו המורה לאנגלית והמורים לתנ"ך והיסטוריה.

לסבתא הייתה אחות אחת, נירה ז"ל, המבוגרת ממנה בעשר שנים. סבתא נעשתה לדודה בגיל 12 לאחיינית מתוקה בשם טלי, ולאחר מספר שנים לאחיינית נוספת בשם גלי.

משפחה

סבא רבא ברוך וסבתא רבא רבקה.

סבא רבא ברוך (אבא של סבתא).

 

סבתא רבא רבקה (אמא של סבתא).

 

אביה של סבתי (סבא רבא שלי), ברוך ליפשיץ, נולד ב- 1905 בעיר סלוצק ברוסיה הלבנה, ועלה לבדו בגיל-18 לארץ ישראל. לאחר המהפכה הרוסית שהייתה ב- 1918 ישב ברוך בבית סוהר יחד עם מספר מחבריו, אחרי שנאשמו בפעילות ציונית.

חברי קדימה

 

 

 

סבא רבא ברוך עלה בעלייה השלישית (ב-1924) בחברת מספר צעירים ציונים ועלייתם פורסמה בעיתון עברי. אחיו הצעיר בילו עלה בעקבותיו בגיל 16.

הוריו ואחיותיו התאומות עלו ב- 1925. ברוך ראה לראשונה את אחיותיו עם עלייתן לארץ כתינוקות בנות שנה.

סבתא רבא רבקה, סבא רבא ברוך, אחות של סבתא נירה, ודודה אהובה.

הוריו של סבא רבא ברוך היו חנה ומשה. בן דודה של סבתא חנה היה יהודה גרזובסקי (גור) שהיה מורה ומחנך ידוע וחיבר את המילון העברי הראשון "מילון גור." יהודה גרזובסקי היה המנהל הראשון של בנק אנגלו-פלסטין ורצה מאוד לעזור לסבא רבא ברוך להשתלב בעבודת הבנק.

סבא רבא ברוך העדיף לעבוד ביבוש ביצות בצפון הארץ וכן בעבודות בנייה קשות.

בתו של יהודה גרזובסקי הדסה התחתנה עם אדווין סמואל, בנו של הרברט סמואל שהיה הנציב האנגלי העליון של ארץ ישראל. לימים אדווין סמואל הקים את תחנת הרדיו העברית הראשונה "קול ירושלים" שהפכה לימים "לקול ישראל"; ובתם של הדסה ואדווין סמואל, עפרה, הייתה אחת מהשדרניות הראשונות של "קול ישראל".

משפחתו של ברוך גרה בעיר תל אביב. בגיל 24 סבא רבא נסע לצרפת לעיר רואן, ללמוד הנדסה כימית בטכניון מאחר ולא ניתן היה ללמוד מקצוע זה בארץ ישראל. בשנת 1933 קיבל ברוך את התואר שלו כמהנדס כימי וחזר לארץ ישראל. במשך חמש שנות לימודיו הגיע ברוך לארץ ישראל לביקור משפחתי מידי שנה.

תמונת סיום התואר בהנדסה כימית של סבא רבא ברוך, בטכניון בצרפת

סבתא רבא רבקה נולדה ב- 1910 בעיירה ג'וסלי בליטא. מאוחר יותר עברה משפחתה לעיר הגדולה קובנה. היא עלתה לארץ ישראל בשנת 1935 כחברה במשלחת המכבייה, שהייתה אולימפיאדה של ספורטאים יהודים מכול רחבי אירופה. כל משפחתה של סבתא נשארה בליטא למעט אח אחד שהיגר לאמריקה בהיותו ילד ואח אחר שהיה ברוסיה. משפחתה של סבתא רבא רבקה נספתה בשואה כאשר הרגו את יהודי קובנה. לימים רבקה פגשה את אחיה רוברט, לראשונה בחייה, בשנת 1958 בארצות הברית. אחיה מייסה שהיה איתה בקשר מכתבים עד סוף מלחמת העולם השנייה פסק מלכתוב לה מחשש המשטר הקומוניסטי ברוסיה.

סבא רבא ברוך ליפשיץ

ברוך השפיע מאוד על חייה של סבתי פנינה, הוא היה אדם מאוד פעיל ובשנות הקמת המדינה עבד בתפקיד ניהולי במנגנון הממשלה שהפך לימים למשרד ראש הממשלה. הוא עבד בירושלים והיה מגיע רק בסוף השבוע לבקר את משפחתו. סבתא רבא רבקה לא רצתה לעבור לירושלים ולכן ברוך נאלץ לעזוב את עבודתו ועבר לעבוד בחברה גדולה בשם "המשביר המרכזי" בתפקיד מהנדס, ולימים היה מנהל כוח האדם של החברה. סבא רבא ברוך היה יושב ראש של ועד הורים המרכזי של תל אביב, יושב ראש אגודת המהנדסים והארכיטקטים בתל אביב, ופעיל מאוד ב"הסתדרות" ובמפלגת מפא"י. סבא רבא ברוך אהב לטייל בארץ ובחו"ל ונסע לחו"ל מספר פעמים, ככל שהתאפשר באותם ימים. סבא רבא ברוך היה דובר של מספר שפות: רוסית, צרפתית, אנגלית, גרמנית, יידיש, ועברית.

מזיכרונה של סבתי פנינה: "בהיותי בת ארבע עשרה וחצי בכיתה חמישית (כיתה ט') הייתה שביתה ארוכה בכול בתי הספר התיכוניים בארץ, שנמשכה למעלה מחודש וחצי. אבי ברוך, שהיה באותה תקופה יושב ראש ועד ההורים המרכזי של תל אביב, נשא נאום ארוך ומרגש בבית "ההסתדרות" ומחה נגד השביתה הארוכה ששיבשה מאוד את חיי הילדים במדינת ישראל. את הדרך הארוכה חזרה לביתו עשה ברגל. באותו זמן החל להרגיש ברע ונפל לידי. טלפון לא היה בביתנו באותם הימים ונאלצנו לפנות לשכנים מבית שכן כדי שיצלצלו למגן דוד לבוא ולטפל בו. העזרה הגיעה מאוחר והוא פונה במצב גרוע לבית החולים, כאשר הדיבור שלו נפגע מאוד וכן חלק מגופו נעשה משותק. אבא היה צעיר, באמצע שנות החמישים שלו. זוהי תמונה שלא אשכח בחיי, שהשתנו מרגע זה ואילך. אבא ברוך היה תמיד אדם בריא, מלא אנרגיה ופעיל ולפתע שכב בזרועותיי כאדם חסר ישע. באותו זמן לא יכולתי לעזור לו אלא רק להתפלל לשלומו. אבא נפטר כעבור שלושה שבועות,  בערב ל"ג בעומר ועם המדורות האור של חיי כבה".

ההספד שנכתב על סבא רבא ברוך, מתוך הספר "פנקס סלוצק ובנותיה", ספר על עיר הולדתו של ברוך:

 

 

 

 

 

הזוית האישית

סבתא פנינה: תכנית הקשר הרב דורי בחברת נכדתי האהובה ליב היה מרגש מאוד עבורי ובעל משמעות חשובה. שמחתי מאוד להעביר לליב, ולו במעט, את קורות ילדותי ואת חשיבותו של אבי ברוך ז"ל בחיי. אני מקווה שהצלחתי להנחיל לליב, דרך סיפורם של הוריי, קצת מן ההיסטוריה של ההתיישבות של דור ההורים שלנו בארץ ישראל וכן את השפעתו של אובדן אבי על המשך חיי.

ליב: אני מאוד נהניתי להיות עם סבתא שלי בקשר הרב דורי. למדתי ממנה רבות ולקחתי מסיפוריה השראה רבה. ההיכרות עם העבר של סבתא ועם הסיפורים שעיצבו אותה לימדו אותי דברים חדשים עליה ועזרו לי להבין טוב יותר את אישיותה. כמו כן שמחתי ללמוד דברים על סבא של אבא שלי, שכן אבא שלי תום ברוך, קרוי על שמו של סבא רבא ברוך. אני מקווה שיהיו לנו עוד הרבה הזדמנויות כאלו ושסבתא תספר לי עוד סיפורים רבים על חייה. לדעתי זו הייתה חוויה של פעם בחיים עם סבתא שלי ושמחתי עליה מאוד. אני שמחה שהשתתפתי בפרויקט הקשר הרב דורי.

מילון

אסיר ציון
אסיר ציון הוא אדם שהיה במאסר, או בהגליה בגלל פעילות ציונית, בארץ שבה פעילות זאת הייתה אסורה

ציטוטים

”כיבוד אב ואם“