מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

אסיר ציון במחנה האקסטפ ליד קהיר

אבי, חביב וידאל במצרים
חביב ומארי וידאל , קהיר 1920
העדות של רוזין לוי, בתו של חביב וידאל, אסיר-ציון במחנה 'האקסטפ' ליד קהיר

אבי חביב וידאל ז"ל נעצר ביום ששי ה- 14.5.48 בשעת חצות, שעות ספורות לאחר הכרזתו של דוד בן-גוריון על הקמת המדינה.באותו לילה, השלטונות במצרים עצרו כ-600 יהודים גברים ו-50 נשים, ועד חודש יוני נעצרו כ-700 יהודים נוספים. המעצרים נמשכו גם לאחר מכן.

בהיות אבי ראש הקהילה בעיר הגנים  חלואן שעל-יד קהיר בה התגוררנו, ובהיותו גבאי בית הכנסת של חלואן, אירחנו המון אנשים בביתנו, וביניהם נכבדי הקהילה בארץ ובחו"ל, ביניהם הרב הראשי של מצרים נחום אפנדי והרב הראשי הספרדי מרומניה כאעשר הגיע לביקור במצרים.

במהלך מלחמת העולם השנייה, נהגנו לארח בין השאר בערב חג השבועות, את אנשי הבריגאדה העברית ששהו במחנה הצבאי הבריטי שעל-יד חלואן. היו באים אלינו בכל פעם כ-20 בחורים בערך, שרנו איתם שירים עבריים, ורגעים אלה זכורים לי כמלאי שמחה ועליצות.

יתכן שביקורים אלה עוררו חשד בקרב השלטונות המצריים, שביתנו הוא כביכול מרכז ציוני , אך אולי לא ואין לדעת. למרות העובדה שאבי לא היה ציוני בכלל, וכך גם רוב רובם של יהודי מצרים. הם נהגו לשלוח תרומות רבות לישוב לפני קום המדינה, אך לא היה כלל בדעתם להגר לארץ-ישראל. כמה מאות נערים יהודים אמנם הושפעו מהשליחים שהגיעו מהארץ לפני קום המדינה, ונערים אלה היו פעילים בתנועות העבריות והציוניות השונות, אך זאת למורת רוחם של הוריהם כגבאי בית הכנסת אבי היה איש דת, אך גם היה בעל עסק  משגשג.  הוא  היה  שותף  עם  שני  אחיו – ויקטורואלי וידאל – בבית דפוס גדול בקהיר שעוקל למחרת יום המעצר, ועסק נוסף בתחום המתכות.כאמור, ב- 14.5.48 בחצות, פרצו קציני המשטרה המצרית לתוך ביתנו, הפכו לנו את הבית על מנת למצוא הוכחות לכך שאבי הוא ציוני, אך לא מצאו דבר. בכל זאת עצרו את אבא, לקחו אותו איתם ואמרו לנו שזה עניין של יומיים….

בסופו של דבר אבי נלקח למחנה הריכוז "האקסטפ" שליד קהיר, שם נכלא למשך כשנה וחצי ללא עוול בכפו, ובאשמת שווא של "ציונות"… אבי וכל חבריו לכלא, מעולם לא הובאו בפני בית משפט כלשהו. אבי סבל מאד בכלא. הלכנו לבקר אותו לאחר קשיים רבים לקבלת האישורים לכך, וליבנו נשבר לראות את סבלו.למעשה, כל עולמנו נחרב בן-לילה. החרימו את כל רכושו של אבי, ועיקלו את בית הדפוס שם היה שותף עם שני אחיו. על מנת להתקיים, אמי נאלצה למכור את תכולת הבית שהיה גדול ובעל ערך, תמורת פרוטות. אחותי הקטנה שלמדה בבית-ספר תיכון, הפסיקה את לימודיה כי לאימא כבר לא היו האמצעים לממן אותם… זה היה סיוט בל יתואר. חיינו אז במעמד בינוני גבוה, לא חסר לנו דבר וביתנו היה מלא כל טוב… אך הכל התנפץ ברגע אחד.

לבסוף, ולאחר 15 חודשי מאסר וללא עוול בכפו, אבי גורש במחצית אוגוסט 1949, הישר מבית הסוהר לאוניה כשידיו כפותות באזיקים. הרשויות הודיעו לאמי על הגירוש ועל מועד  הפלגתו  של  אבי  אל  מחוץ לאדמת מצרים, על מנת שנצטרף אליו. לפני עלותו לאוניה, הרשויות החתימו את אבי שהוא מוותר על כל זכויותיו במצרים. כל המשפחה הפליגה לאיטליה ורק לאחר שהאוניה עזבה את המים הטריטוריאליים של מצרים, הסירו את האזיקים מידיו של אבי. הוא נאלץ להותיר אחריו את כל הונו ורכושו, והורשה לקחת רק מזוודה אחת של חפצים אישיים עבור כל אחד מבני משפחתו.כל משפחתי גורשה למעשה עם אבי, ונותרנו במצרים אני ואחותי הבכורה, כי היינו נשואות. הצטרפנו להוריי ועלינו ארצה בשנת 1957, עם הגירוש המאסיבי של יהודים ממצרים בעקבות מבצע סיני.אחרי למעלה מ-60 שנה לא שכחנו כל פרט ופרט והכאב קיים ויישאר תמיד.אבי אף לא זכה בהכרה כאסיר-ציון, למרות שישב 15 חודשים בכלא של ארץ אויב. ההכרה באסירי-ציון של מצרים אושרה בכנסת באיחור של 26 שנה, ולאחר פטירתו של אבי.

 
אני עם בתי במצרים
 
  

הוריי, חביב ומארי וידאל, ביום נישואיהם בקהיר 1920

מילון

הבריגדה העברית
באנגלית בשמה הרשמי jewish brigade group, ובעברית ידועה גם בשמות חטיבה יהודית לוחמת, חַיִ"ל, הבריגדה העברית, ובפי רבים הבריגדה, היתה חטיבה בצבא הבריטי שהורכבה כולה מיהודים, בעיקר מקרב אנשי היישוב מארץ ישראל, כחלק מהתנדבות היישוב לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה. (ויקיפדיה)

ציטוטים

” משפחתי גורשה עם אבי. הצטרפתי ב1957, בגירוש של יהודים ממצרים בעקבות מבצע סיני“