מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

אני כגשר בין הגולה לבין החיים החדשים בארץ

סיפור חייו של סבא חנן גפן

נולדתי  בסלובקיה לזוג הורים צעירים ניצולי שואה.
מיד לאחר שהסתיימה מלחמת השחרור הם קמו , עזבו הכל מאחוריהם  ועלו למדינת ישראל שרק אז סיימה
את מלחמת העצמאות שלה. זיכרונותיי הראשונים הם ממושב בצרה בישראל. הדבר שאני זוכר היטב הוא כי
כילד חייתי בשני עולמות. העולם של חוץ לארץ, עליו דיברו ההורים שלי ומכריהם, דבר שהתבטא גם בשפה
שדיברנו בבית, ההונגרית.העולם השני, היה העולם בחוץ של מדינת ישראל . בית הספר , היה מקום מפגש של
ילדים שבאו מארצות שונות וצברים.  האזור שבו גדלתי,  חובב (בצרה , בני ציון, חרוצים) היה דוגמא לקיבוץ
גלויות אמיתי.
 
 
מול החברים הצברים והאחרים, התביישנו קצת, אני והילדים העולים האחרים,  בשפה "המוזרה" שהורינו
דיברו איתנו,  וגם בלבוש הגלותי קצת, כמו עניבות  שלא היו מוכרות לילדים האחרים בארץ. להורים היה משק
חקלאי במושב. כמו כל הילדים במושב גם אני עזרתי בעבודות המשק. להורי היה לול  תרנגולות גדול. כל יום,
לאחר הלימודים הייתי מאכיל את התרנגולות ואוסף ביצים, רק אז יכולתי להתפנות לשיעורים ולמשחקים עם
החברים.
 
זו הייתה ילדות מאושרת, של חברים, ומרחבים, בתים פתוחים, ובאופן חופשי הסתובבנו בין הבתים של החברים.כשלמדתי בבית ספר תיכון, בחרתי ללמוד את השפה הערבית. בחירה שעיצבה את כל מסלול 
חיי לאחר מכן. התגייסתי לצבא ושירתתי בתפקידים הדורשים ידיעת השפה הערבית.
 
מלחמת ששת הימים התרחשה   לקראת סוף שירות החובה שלי.  שירתתי בתפקיד של קצין מילואים בחטיבת מילואים. התפקיד שלי היה להזעיק בזמן קצר את אנשי המילואים להצטרף ליחידה. רוח ההתנדבות לקראת המלחמה הייתה מאד גבוהה היה מרגש לראות איך האנשים עוזבים הכל מאחוריהם ובאים מיד.  
 
מיד לאחר המלחמה, השתחררתי והלכתי ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים. הבחירה המקורית שלי
הייתה ללמוד משפטים, ואפילו התקבלתי לפקולטה למשפטים בירושלים, הישג יפה כשלעצמו, אולם בעקבות המלחמה החלטתי להמשיך ולפתח את ידיעת השפה הערבית. ולכן נרשמתי ללימודי מזרח תיכון באוניברסיטה, והתמחיתי בהיסטוריה של המזרח התיכון , בשפה ובתרבות הערבית.
 
לאחר מלחמת יום הכיפורים חזרתי לשירות צבאי בחיל המודיעין .  רוב השירות הצבאי  שלי מכאן ואילך היה
ביחידת המודיעין 8200 ,  שהיא יחידת האזנה.  התפקידים שמילאתי היו של קצין מודיעין. התפקיד היה לקרוא
ידיעות שונות , לנתח אותן, ולהעבירן למי שהיה אמור להשתמש  בהן.התפקיד האחרון שלי ביחידה היה מפקד
יחידה 8200. במהלך התקופה כמפקד הייתי מעורב בהיערכות של מדינת ישראל לתקופה שלאחר הסכם אוסלו. לצערנו באותה תקופה היו הרבה פיגועים ופעילויות טרור.ליחידה עליה פיקדתי היה חלק חשוב במניעת הפיגועים ופעילויות הטרור.  בעקבות הפיגועים ופעילויות הטרור ערך ראש הממשלה דאז, יצחק רבין , ביקור לימודים
ביחידה. זכיתי לארחו ולהציג לו את הפעילויות שעשינו. לאחר מכן נשלחתי לשנתיים לסין לשרת כנספח הצבאי
בבייג'ינג.
לאחר לימודי נישאתי לדליה ,אותה הכרתי במהלך לימודי בירושלים. נולדו לנו שני ילדים, גלי ועידו. לצערנו עידו
נפטר כשהגיע לגיל 18. עידו נשאר חלק מאיתנו, ודאגנו לספר עליו ולהזכירו לכל  המצטרפים החדשים למשפחה .
גלי נישאה ונולדו לה ארבע בנות מקסימות. עופרי היא הבכורה.  כשאני מסתכל אחורה על מסלול חיי, אני מרגיש
כמו גשר בין הגולה לבין החיים החדשים בארץ. אני מרגיש זכות  להנחיל  לנכדתי הבכורה את התחושה
שהדברים אינם מובנים או נעשים מעליהם, וכל אחד צריך לתרום לכדי לשמור ולבנות פה חברה לתפארת

מילון

קיבוץ גלויות
: שילוב היהודים מל העולם במדינת ישראל הצעירה.

ציטוטים

”הדברים אינם מובנים או נעשים מעליהם, כל אחד צריך לתרום ולבנות פה חברה לתפארת."“

”אני מרגיש כמו גשר בין הגולה לבין החיים החדשים בארץ“