מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

אני יהודי גאה

סבא אמיל ואופיר הנכד
בשיעורי הספורט
סבא אמיל, ספורטאי, איש עשייה אשר עלה לארץ מרומניה.

בית ספר יסודי שמי אמיל. נולדתי ברומניה, בשנת 1955 בעיר בוקרשט וגדלתי שם. למדתי בבית ספר מספר 70 כי פעם בתי הספר היו נקראים לפי מספרים וללא שמות. הבית ספר היה ממוקם כעשר דקות הליכה מבית מגורי ותמיד עשר דקות אלה היו נהיים כמו חצי שעה. הייתי לומד ביחד עם אחי הגדול שהוא כיתה אחת מעליי,ובדרך לבית ספר היינו משחקים משחקי ילדים שהיו בזמנים אלו כגון: תופסת תחרויות ריצה. ובהפסקות אני ואחי היינו משחקים חמישה אבנים.

בימי החורף היינו משחקים ביחד בדרך לבית ספר עם השלג והיינו עושים מלחמות כדורי שלג. והיינו מחליקים בשלוליות שהיו קופאות והופכות לקרח עם נעליי הליכה רגילות. בית הספר שלמדתי בו היה בית ספר גדול שהיו בו כ-200 תלמידים שהיו לומדים בוקר וצהריים. בבית ספר היו מקרינים סרטים פעם בשבוע. היו מקרינים אותו במקום מיוחד שהיה בבית ספר כמו מתנס פרטי של בית ספר בו היו מקרינים סרטים והצגות לכל בית ספר והכניסה חינם☺!!!

גלגולו של חפץ – שעון חול

בין השיעורים והמשחקים של הילדים היינו צריכים להכין שיעורים בהדרכת ההורים לאחר בית הספר. כילדים היינו שוכחים את זמן השיעורים. פה נכנס לתמונה החפץ שעון החול. בזמנים ההם לא לכל אחד היה שעון יד ואז ההורים המציאו את החפץ כמדידת זמן לסיום המשחקים ותחילת הכנת השיעורים היות ואנחנו היינו משחקים בחצר מול חלון הבית החפץ היה מונח על חלון הבית ותוך כדי משחק היינו צרכים לשים לב מתי נגמר הזמן של המשחקים וצריך להכנס ולעשות שיעורים. מדי פעם כשההורים לא היו שמים לב לשעון שמונח, אז היינו מתפלחים ולוקחים את השעון כדי לשחק עוד.

ספורט

במרוצת השנים שהגעתי לכיתה 5 (ה') הגיעו אלינו לבית ספר מאמני ספורט מכל הענפים. הם היו מגייסים ילדים שברצונם להשתתף בפעילות הספורט ומשם התפתחה הקריירה שלי בכדורגל. הספורט הראשון שהשתתפתי היה כמובן כדורגל ולאחר כשנה עברתי לענף האתלטיקה והשתתפתי גם בענפים אחרים ג'ודו וקייקנואה והוקי קרח וחזרה לכדורגל. התאמנתי ושיחקתי במועדונים בליגה ראשונה.

סיום בית ספר

בגלל המצב הכלכלי והמשפחתי, נאלצתי לצאת לעבוד בגיל 16 לאחר סיום 8 כיתות ולכן לא יכולתי להמשיך ללמוד בתיכון ואת זה עשיתי במקביל לעבודה. זאת אומרת בבוקר הייתי עובד ובערב הייתי לומד על מנת לסיים את לימודיי בתיכון שנמשכו כשנתיים עד לגיוס. ופה זה הזמן לגלות שזה המקום שהכרתי את אשתי.

צבא

שירות צבאי ברומניה: התגייסתי בחודשי החורף בלשכת הגיוס בבוקרשט ומשם לקחו אותנו לבסיס קבע. המקום בו שירתתי במשך שנתיים היה בסיס מרוחק מבוקרשט כשמונה שעות נסיעה. תוך כדי נסיעה ברכבת לבסיס הכרתי חברים שהתגייסו ביחד איתי. בהגיענו לבסיס החברים שלי ברכבת נבחרו לתפקידים חיונים בבסיס בגלל הכתב יד היפה שהיה להם (פעם לא היו מחשבים לרשום שם את הפקודות אז כותבים על דף). תוך כדי טירונות שנמשכה כשמונה חודשים, שני החברים שהכרתי ברכבת שקיבלו תפקידים חיוניים המליצו לפני המפקדים שלהם שאני יישלח לקורס תקשורת בבסיס על מנת לתחזק את קווי התקשורת (טלפונית) בין העמדות שמירה בבסיס וכך מצאתי את עצמי בתפקיד חיוני ומאתגר במשך השירות הצבאי.

יש לציין שתוך כדי התחברות גיליתי לשני החברים שאני יהודי. באחד הימים לקראת סוף השירות התקיים משחק כדורגל בין החברים ואחד החברים אמר לי תמסור את הכדור יהודי היות שבמשחק היה נוכח איש מסקוריטטה (Securitate–איש מוסד) הוא שמע את המילה יהודי ומאותו רגע הוא הפסיק את המשחק וזימן אותי אליו ושאל אם אני באמת יהודי ועניתי לו כן בגאווה וזה גרם לו להזמין אותי לשיחה אישית ולאחר השיחה הוא החליט להשאיר אותי באותו תפקיד שהיה לי היות שהייתי בסוף השירות הצבאי.

החיים האזרחיים ברומניה

לאחר שחרורי מהצבא חזרתי לעבוד באותו מקום שעבדתי לפני הצבא: מכון לחקר ופיתוח מערכות ביטחון בתפקיד אלקטרונאי, כאחראי על בניית מעגלים אלקטרוניים והרכבת מערכות הביטחון.

במקביל נרשמתי להשלמת 12 שנות לימוד בלימודי ערב במכללת "מכאי ויטאזו". במקום לימודים. הכרתי את מוניקה. לאחר היכרות של כשנה וחצי הצעתי לה נישואין. בתאריך 1.7.1977 התחתנו והפכנו לזוג נשוי ומאושר. לאחר שנה, ליתר דיוק בתאריך 24.7.1978 נולדה לנו ילדה בשם רמונה שהיא כיום האמא של הנכד שאיתו אני כותב, אופיר.

ההחלטה לעלות לארץ ישראל

איך עלתה לנו ההחלטה לעלות לישראל?

בשנת 1977 בחודש מרץ הייתה רעידת אדמה חזקה שמרכז הרעידה היה בעיר בוקרשט, בה אנחנו גרנו. בעקבות ההתמוטטות במרכז בוקרשט נגרמו שיבושים בשגרת החיים והחלטנו לנסות לעלות לישראל. היות שהמון יהודים הגישו בקשה לעלות לישראל הם היו נאלצים לחכות זמן ממושך עד שהשלטונות היו מסכימים לשחרר אותם.זמן ההמתנה לעלות לארץ ישראל היה בין חמש לחמש עשרה שנה כך שציפינו שיקח המון זמן עד שיאשרו לנו את היציאה ולכן הגשנו בקשה לאחר לידת הילדה.

אבל להפתעתנו הגמורה התהליך לעזיבת רומניה היה קל וזריז ולאחר שנה מהתאריך בו ביקשנו את בקשת היציאה מרומניה, קיבלנו אישור ובתאריך 28.10.1978 בשעה 5:30 בבוקר יצאנו בטיסה ישירה לישראל.

הגעה לארץ ישראל

היות והגענו לישראל עם כל המשפחה: ההורים והאח הגדול שנראה שחרחר בצבעו, איך שירדנו מהמטוס, כוחות ביטחון לקחו אותו לצד כדי לתחקר אותו ולוודא שאכן לא נפלה איזו טעות בזיהוי. דבר זה הכעיס אותי והתפתח ביני לבין כוחות הביטחון וויכוח והוכחתי להם שאכן הוא אחי ולאחר מכן שחררו אותו והמשכנו בדרכנו בבניין שדה התעופה. לאחר שהגענו למחלקת הסוכנות היהודית בשדה התעופה הם הציגו בפנינו מקומות מגורים בארץ ובחרנו בעיר קריית גת שהיא נמצאת במרכז הארץ על המפה ליד הים. לאחר שקיבלנו הפניה לקריית קרית גת, הגענו לעיר. ראינו את הבית, לאחר זמן קצר חתמנו על חוזה ונכנסנו לבית. אני קורא לזה "קליטה מהירה" יצאנו מהבית מרומניה בשעה 5:30 בבוקר והתחלנו לגור בבית בישראל בשעה 19:30. כך התחילו החיים החדשים שלנו בארץ חדשה. לאחר למידת השפה או תוך כדי לימודיה נקלטתי למעגל העבודה.

שירותי הצבאי בצה"ל

בשנת 1981 גויסתי לצה"ל בשירות צבאי מקוצר המיועד לעולים חדשים ואני הייתי בחיל ההנדסה בגוש עציון. שירותי נמשך כ-4 חודשים במהלכם עברתי טירונות והתמקצעות במקצועי כחבלן. לאחר שחרורי משירות סדיר, כל שנה שירתתי במילואים עד גיל 41. היות שכל המגויסים היו עולים חדשים בגיל מתקדם לצבא, בגיל 25 השירות היה קשה. בין המגויסים היו גם קבוצה של עולים חדשים מארגנטינה ואחד מהקבוצה של הארגנטינאים, היות והוא היה בן 41, הוא נבחר כשליח והוא עבר מהבסיס לעבודה משרדית במקום אחר וכולם היו מקנאים בו שהוא ניצל מטירונות ומהחיים הקשים. לאחר כחודש המפקד אסף את כל החיילים שהתגייסו ביחד כדי למסור לנו הודעה. ההודעה היתה מצערת היות ואותו חייל שנבחר ואנו היינו מקנאים בו – נהרג מפליטת כדור.

הזוית האישית

סבא אמיל מספר את סיפורו לנכדו אופיר, במסגרת מפגשי תכנית הקשר הרב דורי.

מילון

שעון חול
מכשיר למדידת זמן. הוא בנוי משתי שפופרות העשויות מחומר שקוף המוצבות אחת מעל השנייה ומחוברות זו לזו כך שביניהן מעבר צר. אחת מהשפופרות מלאה בדרך כלל בחול דק, אשר זורם באמצעות כח הכבידה בקצב קבוע דרך המעבר אל השפופרת התחתונה. מאחר שכמות גרגירי החול קבועה וקצב הזרימה אחיד, פרק הזמן הדרוש עד לריקון השפופרת העליונה - קבוע.

ציטוטים

”להפתעתנו התהליך לעזיבת רומניה היה קל וזריז ולאחר שנה, קיבלנו אישור!“