מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

אני הבת הקטנה של אסתר לוי ז"ל – אני דור שמיני בירושלים

סבתא מירי עם ששת הנכדים והנכדות
סבתא מירי עם ליאב , יהב וסבא רבא
זכרונות ילדות של סבתא מירי בריחות סלוניקי

ראיון עם סבתא מירי

שמי: מירי ריפולד שאלתיאל, קראו לי על שם דודתי מרים (שהייתה עקרה).

נולדתי בארץ בשנת 1951, אני הבת הקטנה לאסתר לוי ז"ל שהייתה דור שביעי בירושלים ולאבי יוסף שנולד בסלוניקי בשנת 1922, משמעות שם משפחתו שאלתי-אל.אחותי אורה הבכורה ממני בשלוש שנים. גדלנו בגבעתיים בסביבה מרכזית. זכור לי שהמרחק לבית הספר היה הליכה של רבע שעה ובדרך עברתי בשדות מלאים בפרחים שהיו אז מותרים לקטיפה.

סבתא מירי וליאב על רקע תמונת העיר סלוניקי עיר הולדתו של אבי יוסף

2

יהדות סלוניקי

"הקהילה היהודית בסלוניקי הייתה הקהילה היהודית הגדולה ביותר ביוון ערב מלחמת העולם השנייה ובתקופות מסוימות אחת הקהילות היהודיות הגדולות בעולם…. בסלוניקי, שנקראה בפי היהודים שאלוניקי או שלוניקא, התקיימה במשך מאות שנים קהילה יהודית גדולה. קהילה זו הייתה הגדולה בקהילות היהודיות ביוון. הקהילה הוקמה כבר בימי התקופה ההלניסטית, בשנת 140 לפנה"ס וישנם אזכורים להתיישבות יהודים במקום כבר בימים ההם". (ויקיפדיה)

לאחר גירוש ספרד, בסוף המאה ה-15, הגיעו אל סלוניקי עשרות אלפי יהודים, שהשתקעו בה והפכו אותה למרכז היהודי ספרדי המפואר והגדול ביותר

מדגימות מפת יוון ואזור הבלקן – סלוניקי עיר הולדתו של אבי יוסף סבא רבא של נכדי

1

נהניתי מאוד ממשחקי ילדות כמו: קלאס, קפיצה בחבל, קפיצה בגומי, חמש אבנים, גוגואים (הגלעין של המשמש) ומשחקים נוספים ששיחקנו בטבע. אהבנו להיפגש עם בני המשפחה (דודים, בני דודים) בבית הכנסת בראש השנה, ביום כיפור, שם ספגנו את המזמורים והפיוטים הספרדיים.

לפני החגים ראש השנה, פסח ביקרנו את קרובי המשפחה הקרובים והרחוקים וזכורים לי מנהגים של הגשת ריבה בכפית, שארופה (עיסה לבנה מתוקה) ולאחר מכן קיבלנו כוס עם מים להוריד את המתיקות. כילדות אחותי ואני היינו מאוד עצמאיות, זכור לי כשסבתא של אימא נפטרה בירושלים, הייתי בת עשר ונסענו לבדנו באוטובוס כמעט שלוש שעות.

אימא שלי הייתה מבשלת מעולה, היא הייתה מטגנת כמות ענקית של בצל מטוגן, אהבתי את המאכל מאוד היא אף פעם לא הבינה לאן נעלם חלק גדול מהבצל. אהבתי לקחת את הלשיקה (נשיקה) של הלחם לרוקן את החלק הרך מתוכו ולשים את הבצל המטוגן עם גבינה בולגרית ועגבנייה, לטפטף שמן זית ולסגור חזרה עם הרך. לסבא וסבתא שלי מצד אבא הייתי קוראת "נונה" ו"נונו", אהבתי לאכול אצל נונה מאכל שהיה מורכב ממים, שמן, גבינה בולגרית וביצה (דומה מאוד לשקשוקה), נונה גם הייתה מכינה מקמח ומים אטריות קטנות זה היה נקרא בלאדינו "פידיוס".

לסבתא וסבא שלי מצד אימא שלי הייתי קוראת "פאפו" ו"נונה". אצלם כבר כשעליתי במדרגות, הרחתי את ריח הבורקסים הנפלאים שעם רוחב ליבה, נונה הייתה מכינה לכל משפחה קופסת בורקסים ביום שישי, תמיד היו שם צנצנות של חמוצים וריבות על השיש הקטן במטבח הפיצפון אצל סבתא. פאפו אהב להכין טחינה עם הרבה סחוג, אנחנו הילדים כשהיינו מגיעים אליהם היינו אוכלים את הטחינה והלשון הייתה נשרפת לנו, עד שסבתא הכריחה אותו לרשום תווית על הקופסא, מה של הילדים ומה של המבוגרים.

 סבתא מירי עם הנכדות המתעדות את הסיפור ליאב ויהב – עם סבא רבא יוסף

7

הברכות והמאכלים מסורתיים ומיוחדים שזכורים לי מחג הפסח:

בומוואלוס (קציצות ממצה ועל זה רוטב של דבש), קציצות פרסה, קציצות תרד, פול. מאכלים  מסורתיים המאפיינים ומשמרים את טעמו וריחו של המטבח הסלוניקי המסורתי שלנו.

בחרתי להיות בקבוצת הלאדינו מאחר וחשוב לי מאוד שהסיפורים, השירים, המורשת והשפה יעברו מדור לדור. מאושרת אני לראות את הדור הצעיר ששותה בצמא את המידע על תרבות הלאדינו.

לי יש שלושה ילדים ושישה נכדים, אשמח לראות אותם בעתיד מדברים ביניהם בשפת הלאדינו וממשיכים את המורשת והמסורת של משפחתנו.

הזוית האישית

מירי: כשאני פוגשת את נכדותיי ליאב וליהי, אני קוראת להם ארמוזיקס יפות.

ליאב וליהי:  אנחנו למדנו מהסבתא את המילה "תבורכנה ידייך" – "בנדיצ'אס מאנוס".

ליאב לומדת בכתה ח' בחט"ב ראשונים, בגני תקווה וליהי לומדת בכתה ד' בבית ספר גנים, בגני תקווה

 סבתא מירי עם הנכדות המתעדות את הסיפור ליאב וליהי רמתי

%d7%9f%d7%9f

מילון

לאדינו
לאדינו היא שפה רומאנית יהודית המדוברת על ידי צאצאי מגורשי ספרד (בעיקר יהדות הבלקן), וידועה גם בשמות "ספאניולית" (בעברית), "ג'ודיזמו", "Judeoespañol", ספרדית־יהודית או רק אספאניול בשפת הלאדינו המדוברת. לאדינו הוא השם הנפוץ ביותר כיום ללשון "הספרדית-היהודית", בעבר המונח לאדינו היה לשפה המשמשת לתרגום כתבי קודש בלבד הכתובה באותיות רש"י, שפה שיוחדה לכתיבה והייתה שונה משפת הדיבור.

ציטוטים

”חשוב לי מאוד שהסיפורים, השירים, המורשת והשפה יעברו מדור לדור“