מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

אני אוהב לחיות

דוד ורותם במועדונית "סמוכה" במגדל העמק
דוד בצעירותו בצילום לקראת אירוע משפחתי
סיפור עלייתו וקשיי חייו של דוד קרויטרו, שלמרות כל עברו הטעון הוא אוהב את החיים

שמי דוד. נולדתי ברומניה בעיר יאסי בשנת 1936.

סבלתי מהגרמנים שרדפו את היהודים וביניהם את משפחתי. למרות שהייתי רק בן ארבע בתחילת מלחמת העולם השנייה, אני זוכר את היטלר וזוכר ש"היה לו שפם". עד כמה שזכור לי לקחו את אבא שלי מהבית ולא ראיתי אותו עד היום הזה. ממה שאנחנו יודעים הרגו אותו באחת מהערים האלה ברוסיה: מוגילב, טריחטי, טרנסיסטריה ועיר נוספת שאיני זוכר את שמה.

כשלקחו את אבא מהבית בשנת 1941, אני נשארתי בבית עם אמא שלי ושלוש אחיותיי. אמא הייתה צריכה לעבוד קשה ולחפש לנו אוכל. בזמן המלחמה אנחנו סבלנו מהגרמנים והחיילים הרומנים. אסור היה לנו להעביר תמונות שכתוב עליהן איפה צולמו, זהב ופריטים שכתוב עליהם דברים. לפני שעלינו לארץ למדתי ארבע שנים ברומניה בבית ספר מקצועי. כשהגענו לארץ אני הייתי נשוי.

עלינו לארץ בשנת 1963. עשיתי פה מילואים 17 שנה. לאחר ארבע השנים של בית הספר המקצועי, בו למדתי מקצוע איש החזקה למכונות עיבוד שבבי (cnc), עבדתי במפעל סולתם בתיקון של המכונות האלה, שעליהן למדתי. אהבתי את המקצוע שלי.

יש לי שני ילדים, לבת שלי הגדולה קוראים מרים ולבן פנחס. פנחס גר במגדל העמק ומרים גרה בנצרת עילית, שם גם אני גרתי. יש לי חמישה נכדים ושני נינים, אני אוהב אותם ואני בקשר מאוד טוב איתם. כל הילדים שלי נולדו בארץ.

כיום אני בן 82 ואני אוהב לחיות!

הזוית האישית

סיפורו של דוד תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בבית הספר אורט במגדל העמק, בליווי והדרכת המורה סיני סוקולובסקי.

מילון

עיבוד שבבי (CNC)
תהליך ייצור תעשייתי בו מוסר חומר מגוש של חומר גלם (עֻבָּד) ליצירת עצם כלשהו (ויקיפדיה)

ציטוטים

”כיום אני בן 82 ואני אוהב לחיות !“