מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

אנו באנו ארצה – חנה קדוש

אני והנכד שלי בזמן העבודה בקשר הרב דורי
חג פורים במצרים
העלייה במסווה ממצרים לארץ ישראל

שמי חנה קדוש, נולדתי בקהיר שבמצרים בשנת 1940 למשפחה אמידה: אבא מאיר, אימא אינס ושני אחים: סימה הבכורה ושמואל הצעיר. כיום אני גרה בהרצליה, נשואה, אימא לשלוש בנות וסבתא לשמונה נכדים.

במצרים למדתי בבית הספר צרפתית, שפת האם שלי היא צרפתית. בשעה שבקומה התחתונה בביתנו בקהיר התגוררה סבתא מצד אימא שלי, ואיתה דיברנו לאדינו.

אבי היה יהודי וציוני, ואת האהבה לישראל ואת הציונות שלו העביר גם אליי. בשנת 1948, כשקמה המדינה, אסף את כל המשפחה: את עצמו, את אמי, אותי ואת שני אחי – ועלינו לישראל. זה לא היה פשוט. יצאנו ממצרים כתיירים לאיטליה, שבה בילינו חודש ימים. על מנת לצאת ממצרים באותה תקופה כתיירים נאלצה אימא לפזר אבקת טלק על הבגדים כדי שיראו כמשומשים. אנחנו (הילדים) נהנינו מהטיול. עלינו להפליג על אונייה בדרך לישראל. במהלך השהייה בספינה "אספרייה" אימא הייתה מאוד חולה, נאלצנו לעזור ולטפל בה. עד שלבסוף ירדנו בנמל יפו, ושם לקחו אותנו בסירות לחוף.

תעודת העולה של אבא מאיר

זה היה בחודש ספטמב והיה קריר, למזלנו באו לקבל אותנו משפחת מגריזו שגרו בלוינסקי שבתל אביב. התארחנו אצלם שבועיים, עד שאבי רכש דירה בסוקולוב 18 בתל אביב. בהתחלה לא היה קל אבל קיבלו אותנו מאוד יפה. עד שנכנסנו לדירה גרנו בבית מלון בתל אביב, ואני זוכרת את אימא מכינה לנו ארוחות על גזיות קטנות. אותנו מיד רשמו לבית ספר במרכז בתל אביב. עבור אמי הפרידה מאמה שבמצרים הייתה מאוד קשה והיא רוב הזמן בכתה, ניסינו להקל עליה. למדנו מעט עברית, וזה הקל על קליטתנו, לאימא היה יותר קשה, לכן הלכתי בעבורה לצרכניה הקרובה לקניות. הייתי כבר ילדה בת עשר, וכולנו (הילדים) נקלטנו יפה.

המשפחה במרפסת הבית

אני זוכרת אירוע בבית הספר שקרה בימים הראשונים שלי שם: בכיתי מעט וקראתי לאחותי, ובמקום זה הביאו אותי לאחות בית הספר, במקום לאחותי שלמדה בכיתה ו'. כיתה ה' הייתה נעימה עבורי והיינו העולות החדשות היחידות בבית הספר. כל יום צעדנו ברגל מרחוב סוקולוב לכיכר דיזנגוף, שם היה בית הספר.

הזוית האישית

סבתא חנה: כמו אצל הרבה עולים חדשים שעולים לארץ חדשה עם שפה שונה, לעיתים אנחנו, הילדים, צריכים לתמוך בהורים- זה היה המצב כשהגענו לארץ. ביום אחד הפכנו לבוגרים.

הנכד עוז: אני ידעתי שסבתא נולדה במצרים ועלתה לישראל, אבל לא הכרתי את פרטי הסיפור. הבחירה לעלות לארץ ולהסתכן, גרמה לי להרגיש תחושת גאווה.

מילון

גזייה
כלי קטן לחימום עם גז.

לאדינו
לאדינו היא שפה רומאנית יהודית המדוברת על ידי צאצאי מגורשי ספרד (בעיקר יהדות הבלקן). לאדינו הוא השם הנפוץ ביותר כיום ללשון "הספרדית-היהודית", בעבר המונח לאדינו היה לשפה המשמשת לתרגום כתבי קודש בלבד הכתובה באותיות רש"י, שפה שיוחדה לכתיבה והייתה שונה משפת הדיבור. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”אבי היה יהודי וציוני, ואת האהבה לישראל ואת הציונות שלו העביר גם אליי“