מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

אמי הציונית

קשר הרב דורי בביה"ס חט"ב היובל
ישראל בצעירותו
הקליטה וההשתלבות בארץ ישראל

נולדתי ברומניה בעיר בקאו  ב-25/04/1947 ה' באייר תש"ז. הייתי הילד הראשון במשפחה הורי: ינקו  ופרלה. הורי התחתנו בזמן מלחמת העולם השנייה ומיד אבי נשלח למחנה עבודה. אמי נשארה עם משפחתה ובזמן כיבוש העיר ע"י הגרמנים סולקה משפחתה לרחוב. מחוסר בררה חפרו בור ושם חיו בכל תקופת המלחמה. סבי סטרול נפטר במלחמה עקב המכות שקיבל מהלגיונרים. אני ושני בני דודי נושאים את שמו.

לאחר המלחמה אבי מונה כיו"ר הסתדרות העובדים במפעל. כעבור שנים מונה כמנכ"ל סופרמרקטים בכל המחוז, נרשמנו לעליה וזה נחשב כבגידה וגרם להורדה בתפקיד. אבי נשלח לעבוד בפרויקט הקמת סכר.

אמי למדה ב"חדר" וקבלה חינוך ציוני. בשנת 1951 כאשר השלטון הקומוניסטי פתח את שעריו לעליה, אמי ואני נרשמנו לעלייה ארצה, אך בקשותינו לא אושרו.
 
הרעיון הציוני לא נמוג ממחשבת אמי ובשנת 1958 כאשר שוב אפשרו ליהודים להירשם  לעליה, למרות החיים הטובים, כל המשפחה נרשמה לעליה. אחרי 6 שנים של סבל ורדיפות מצד השלטונות, קבלנו אישורים לעלייה ובחג הפסח של 1964 עלינו ארצה. קבלנו דירה ברמלה ללא דלתות וחלונות ובכסף שקיבלנו למחייה השתמשנו כדי להשלים בנייה. בשבוע הראשון בארץ, התארחנו אצל המשפחה בבת ים. בעלה פעל במפד"ל, והיה קרוב לח"כ זבולון המר, שלקח אותי לשיחה איתו על עתידי בארץ. חלומי היה ללמוד רפואה וברומניה הצטיינתי בכל המקצועות הקשורים לכך. בשיחה עם הח"כ הסביר לי שבכדי ללמוד רפואה בארץ צריכים שלושה דברים: כסף, פרוטקציה ושכל. בשל כך חלומי נמוג. הוא המליץ ללכת לכיוון ההנדסה.
 
כשעליתי ארצה לא ידעתי מילה אחת בעברית. ברומניה למדתי אנגלית, רוסית ולטינית. כדי ללמוד את השפה נשלחתי לאולפן בבית ספר לגננות ושתלנות שבפ"ת, שם למדתי עברית ועבדנו בשדות הפרחים. פגשתי את בן גוריון ואת גולדה מאיר שהיו מגיעים מדי פעם למשתלה.
לאחר סיום האולפן עברתי מבחני קבלה בשלושה מוסדות חינוך: בית ספר תיכון רמלה לוד, בית הספר הטכני של ח"א ובית הספר תיכון מקצועי "עמל" רמלה. התקבלתי לכולם והייתי בדילמה גדולה מאד, לאן להמשיך את לימודי. לאחר מחשבה מעמיקה ובהתחשב במצבנו הכלכלי, החלטתי להמשיך את לימודי בבית ספר "עמל" – כך יהיה לי גם בגרות וגם מקצוע.
 
התחלתי שוב את כיתה י' במגמת אלקטרוניקה במחזור הראשון. לקראת סיום הלימודים פרצה מלחמת ששת הימים ועקב כך הופסקו הלימודים. אני התנדבתי לחפור תעלות בקרבת הבתים ולאחר מכן בתעשייה האווירית במח' אלקטרוניקה ובהפסקות הצהרים הייתי עוזר לאנשי החימוש  לטעון פצצות למטוסים שנלחמו בגבול המזרחי. עם תום המלחמה חזרתי ללימודים, עברתי את המבחנים בהצלחה והתקבלתי לעתודה אקדמית.
התגייסתי ב-31/08/1967, בתום הטירונות החלטתי להמשיך לשרת בצה"ל ובזכות המקצוע שרכשתי הוצבתי בח"א בקורס קשר קרקע. עם סיום הקורס הוצבתי בבסיס תל נוף במחלקת קשר קרקע שבאחריותה לתחזק את אמצעי הקשר קרקעי בבסיס. מילאתי בהצלחה את כל התפקידים והמשימות שהוטלו עלי מטכנאי פשוט עד מפקד המחלקה ונבחרתי כחייל מצטיין בסיסי ודרגת סמ"ר.
במסיבת השחרור מפקדי דאז פנו אלי וביקשו להמשיך לשרת בח"א. באותו מעמד הבטיחו שימליצו עלי ללימודי הנדסה על חשבון צה"ל. התקבלתי לשלושת המוסדות האקדמיים: הטכניון, אוניברסיטת בן- גוריון  ואוניברסיטת ת"א. בחרתי ללמוד באוניברסיטת ת"א והייתי חלק מהמחזור הראשון שצה"ל שולח למוסד זה. הבחירה שלי נבעה מטעמים משפחתיים ומגורים, כי באותה שנה התחתנתי עם בחירת לבי דניאלה וגם עברנו לגור לביתנו החדש בחולון. מבחינת קושי בלימודים לא הייתה "עסקה טובה" מפני שהמוסד האקדמי רצה להוכיח את עצמו כמוסד הכי טוב והדרישות היו גבהות מאד. סיימתי את לימודי בשנת 1976 ומר שמעון פרס נשיא המדינה העניק לי תעודת B.A  בחשמל ואלקטרוניקה.
לאחר שסיימתי קורס קצינים בדרגת סגן הוצבתי בענף קשר וניווט כקצין מדור קשר נישא ונייד  ובתפקיד זה הייתי אחראי על כל הפרויקטים, הפיתוח, ניידות קשר וכל התקני הקשר. בסוף שנת 1979 עברתי לבמצ"א כמפקד אגף הנדסת אלקטרוניקה. הייתי אחראי על פרויקטים מיוחדים ומסווגים. התקדמתי בסולם הדרגות לרס"ן שהענק לי ע"י אל"מ יאיר שמיר. באוגוסט 1982 הוצבתי לבסיס עובדה שבדרום כמפקד גף נש"ר (קשר וניווט אווירי וקרקעי). פיקדתי על 100חיילים ו-100 חיילי מילואים. הבאתי את הגף להישגים מרשימים בתחום הקשר והניווט ונבחרתי כאגף מצטיין בכל ח"א. באוגוסט 1984 הוצבתי כראש תחום תמסורת ומיתוג בפרויקט תקשורת מסווגת "טריגו" במינוי  סא"ל. לאחר זמן קצר קבלתי  דרגת כתף סא"ל בנוהל קצין מצטיין של הרמטכ"ל.  התפקיד האחרון בפרויקט היה "ראש טריגו" העברת הפרויקט למבצעיות מלאה בח"א.
 
ב-1/1/1990 השתחררתי מצה"ל ומיד התקבלתי לחב' מוטורולה תקשורת כמנהל מחלקת פלאפון, כאחראי על המערכת הסלולרית בארץ. עם הקמת חב' "פלאפון" עברתי עם כל המחלקה לחברה החדשה בתפקיד מנהל אגף תשתיות סלולר והייתי אחראי על פיתוח, הקמה, הפעלה ותחזוקה של רשת פלאפון בארץ ובארצות אחרות. מתחתי היו 9 מנהלי מחלקות, וסה"כ 70 עובדים. לאחר 13 שנים של עבודה מלאת אתגרים, החלטתי לפרוש מחב' "פלאפון".
 
היום אני מתנדב בארגון גמלאי צה"ל "צוות" ומשמש כמזכיר סניף ראש העין,  ובנוסף אחראי על הדרכה, תעסוקה והנדסה בסניף. אני יכול להביט בגאווה על קליטתי ,השתלבותי וההישגים שלי בארץ. בניתי משפחה לתפארת – אבא לשני ילדי וסבא ל-5 נכדים.

מילון

מפד"ל
מפלגה דתית לאומית

במצ"א
בתי מלאכה ציוד אלקטרוני

לגיונרים
קבוצה אנרכיסטית שנלחמה לצד הגרמנים נגד היהודים

חדר
מקום שלומדים בו תורה, אמי למדה בו עברית

ח"א
חיל האוויר

ציטוטים

”"אין דבר העומד בפני הרצון"“