מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

אמירה אוסטרובסקי עולה מעיראק

אמירה בתכנית הקשר הרב דורי
אמירה היום
סיפור עלייתה של אמירה אוסטרובסקי

סיפורה של אמירה אוסטרובסקי  

נולדתי בשנת 1954 בעירק. בת למשפחה המונה שישה ילדים: שתי בנות וארבעה בנים. אבי יליד קרקוק ואמי ילידת בגדאד. אבי עסק בטקסטיל, דהיינו, ייבא מכונות סריגה משוויץ ומצרפת ליצור בגדים. אמי עזרה לו בהשגחה על העובדים שהעסיקו בסריגה.

בשנת 1951, כאשר העלייה הראשונה לישראל יצאה מעיראק לדרכה, אמי סירבה לעלות. ישבנו על "סיר הבשר". חיינו חיים טובים עם שכנינו בחלקם ערבים מוסלמים ובחלקם נוצרים, שהתארחו בביתנו ולהפך.

בשנת 1954 נכנס למשפחתנו "חיידק" העלייה לארץ ישראל. אמי (שמאחורי הקלעים הייתה למעשה הגבר שמקבל החלטות במשפחה), החליטה לעלות ארצה. התחלנו בהכנות לעלייה – זה אומר: מכירת מפעל הסריגה בפרוטות ואריזת החפצים שלנו. הייתה זו עלייה בלתי לגאלית.

אבי עלה ארצה ראשון ללא בעיות, מאחר והיה רגיל לנסוע מחוץ לעיראק לרגל עסקיו והשלטונות לא עמדו בדרכו. הוא הגיע ארצה, קנה בית וצייד אותו מא' עד ת'. לא כן אמי ואנחנו, ששת הילדים. הורשנו לצאת מעיראק תמורת שוחד רב, שאבי דאג לשמן את המערכת. היציאה מעיראק הייתה מלווה בבדיקה ביטחונית – גופנית לא נעימה לנו – לאמי, לאחותי ואני. למרות המבוכה המראנו, וכמובן לא ישירות לישראל, אלא דרך שדה התעופה בביירות.

בביירות התגוררה וחיה אחות אמי, אולם לא נתנו לנו להיפגש עמה. כך שראינו אותה דרך גדר תייל תייל שהפרידה בינינו. קשה לתאר מפגש מרגש זה שהיה מלווה בדמעות – לראות ולא לגעת. יצאנו מביירות לקפריסין – לשם הורשנו להיכנס. שם בקפריסין אבי חיכה לנו וקיבל אותנו. שהינו כחודש ימים בקפריסין, להתרעננות מטראומת המסע לארץ ישראל.

הזוית האישית

סיפורה של אמירה אוסטרובסקי, תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בבית הספר הלל ברמת גן,  בהדרכתה של המורה בתיה מידן.

מילון

טקסטיל
טקסטיל (מלטינית: Textum, אריג) הוא שם כולל לבדים למיניהם. בד הוא חומר ארוג העשוי רשת של חוטים או סיבים טבעית או מלאכותית. החוטים נעשים בטוויה של סיבים גולמיים של צמר, פשתן, כותנה, או חומרים אחרים לייצור חוטים ארוכים. ענף הטקסטיל, העוסק בייצור ובשיווק של בדים ומוצריהם (בעיקר ביגוד) הוא ענף מרכזי בתעשייה ובמסחר. ויקיפדיה.

ציטוטים

”בעיראק ישבנו על "סיר הבשר". חיינו חיים טובים עם שכנינו... “