מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

אמא שלי הייתה במחנה ריכוז בגרמניה "שטוטהוף"- האיחוד !

אני וסבתא רינה צ'אפס
"תזכרי להאמין" סבתא אומרת
ספרו להם שהם הולכים לעבוד מחוץ לגטו. באותו היום הרגו אותם אבי ודודי היו בינהם

בגיל שלוש וחצי הייתי בגטו יחד עם אחי הבכור ששמו יצחק.
בתחילת התקופה של הכנסת היהודים לגטו אספו  כ- חמש מאות גברים. לקחו אותם בעורמה. ספרו להם
שהם הולכים לעבוד מחוץ לגטו. רק מאוחר יותר התברר שבאותו היום הרגו אותם !
ביניהם היה אבא שלי ודוד שלי !
אני נשארתי עם אמי ואחי. פעם אחת התחבאנו בתוך המחסן והגרמנים גילו אותנו ובכוח הוציאו אותנו.
היו שמועות שהורגים קודם כל את הילדים.
אמא שלי, שהייתה אישה מאוד חכמה, דיברה עם חברה שלה, על כך שצריך להבריח את הילדים כמה שיותר
מהר מהגטו.
אמא שלי הכינה אותי והסבירה לי שאם אני לא אלך לגויים (לנוצרים) אז היטלר יהרוג אותי.
אני הסברתי לחברות שלי שחייבים ללכת והן בכו ואמרו שבלי האימהות הן לא הולכות.
 
לילה אחד אמא לקחה אותי לגדר וזרקה אותי מעבר לגדר לאישה נוצריה .
הייתי אצלה עד סוף המלחמה.
האישה הזאת הייתה חשוכת ילדים ואת בעלה לקחו לצבא. היא הייתה אלכוהוליסטית וכן הייתה משאירה אותי
בבית לבד שבוע ימים ויותר. אני הייתי מכינה אוכל בעצמי.
 
לא היו צעצועים, אך בכל זאת רציתי משהו, אז הלכתי לבית המרקחת עם דלת מסתובבת וזה היה המשחק
שלי. כשהאישה הייתה שיכורה היא הייתה מכניסה לי בכוח משקאות חריפים.
וכשהייתה כועסת היא הייתה מושיבה אותי בפינה על הברכיים על אפונה יבשה ליום שלם.
 
אחרי המלחמה, כשהייתי בת 6 בא דוד שלי, שידע היכן אני נמצאת ובא לקחת אותי, אך אני לא הכרתי אותו
ולא רציתי ללכת איתו. האישה ביקשה הרבה כסף (שלא היה לו). למחרת, אני מסתכלת מבעד לחלון, ורואה
שהוא שוב מגיעה עם עוד איש, לבושים בבגדי שוטר, ובאיומי אקדח לקחו אותי בכוח.
אמא שלי באותו הזמן הייתה במחנה ריכוז בגרמניה "שטוטהוף". היא רצתה לחזור לליטא לחפש את הילדים
שלה, אך אמרו לה שאין לה מה לנסוע כי כולם מתו, ואותי כבר  גידלה אישה אחרת, אישתו של הדוד שלי.
 
כעבור שנה, כשהייתי בת 7, אימי בכל זאת לא וויתרה, והגיעה מגרמניה לליטא לחפש אותי. אני כבר לא הכרתי
את אימי ולא הסכמתי ללכת איתה, אבל אמא שכנעה אותי שהיא האמא האמיתית שלי. פתאום חזרו לי הזיכרונות ואמרתי לה שאני זוכרת שהייתה לי אמא יפה, בלונדינית, צעירה ופתאום באה אישה מוזנחת
(בגלל שחזרה ממחנה השמדה). חזרתי לאמא האמיתית שלי, שניסתה לקנות אותי עם גלידה וסוכריות.
במזוודה שהביא עימה הייתה בובה וכלב מבד, ובשבילי זו הייתה המתנה הכי יפה בעולם, שלא זכיתי לה
כל תקופת המלחמה.
 
החיים אחרי המלחמה: בגיל 7 וחצי כבר למדתי בבית ספר, בגיל 16 סיימתי בית ספר ויצאתי עם מדלית זהב.
בגיל 17 התקבלתי ללימודי רפואה בליטא וסיימתי בהצטיינות. הספקתי לעבוד שש שנים בליטא כרופאת ילדים.
בשנה 1971 עליתי לארץ עם משפחתי – בני, בתי ובעלי. עבדתי בתור רופאת ילדים בקריית אונו ובגני תקווה.
 
כיום יש לי 4 נכדים: מיקה, רועי, שרון ועדי. מיקה כיום בת 11 וחצי , רועי כיום בן 15, שרון כיום בת 22
ועדי גם בת 22 (הן תאומות ). לפני שלוש שנים יצאתי לגמלאות וכיום אני גרה בגני תקווה. 

אני מוזמנת ביום השואה למרכז הבמה להדליק משואה לזכר השואה. 

מילון

חשוכת ילדים
אין לה ילדים

ציטוטים

”תזכרי להאמין אחרת לא תוכלי לעשות דבר“