מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

"אמא סנטר"

סבתא דינה פרידמן והנכדה מיכל
סבתא דינה בטירונות
לימים הפך הבית, שהיה בית מגורים, למרכז עם חנויות - ילדות במרכז הכרמל.

בית ההורים

שמי דינה פרידמן (לבית גרינברג) נולדתי לאמא שרה ולאבא שלמה. נולדתי עם קום המדינה כך שגילי הוא כגיל המדינה.

נקראתי בשם 'דינה' על שם סבתי (אם אבי) שנפטרה טרם לידתי. הייתי הבת הבכורה לאחר שאחי הצעיר נולד. אחי ששמו יוסי, צעיר ממני ב-3 שנים. גרנו במרכז הכרמל בבית אבן ערבי יפהפה, ששירת עוד את הצבא הבריטי כמפקדה ונמצא בשדרות הנשיא פינת שער הלבנון. בבית גרו 3 משפחות ביחסי שכנות טובים מאוד (בתחילה אפילו עם שירותים וחדר אמבטיה משותפים…) לימים הפך הבית, שהיה כאמור בית מגורים, למרכז עם חנויות ומספרה שקראתי לו בצחוק "אמא סנטר". הדירה הייתה מאוד גדולה ומרווחת (בשונה מהדירות המקובלות באותה תקופה) מאחר והיה בית אבן ישן, החדרים היו גדולים והתקרה הייתה בגובה 4.00 מ' .

 

אני ואחי עם אמא ואבא

שנות ילדותי

בשנות ילדותי, שנות ה-50 הייתה בארץ תקופת ה"צנע" הכלכלה של המדינה הייתה בכי רע והתושבים נדרשו 'להדק את החגורה', להצטמצם בהוצאות ולחסוך. המזון בחנויות היה מצומצם ומועט וניתן היה לקנות רק ב'תלושים' שהיו ההקצבה הממשלתית שניתנה לפי מספר הנפשות במשפחה. אנחנו הילדים לא הרגשנו בזה כל כך כי לאכול בלאו הכי לא אהבנו…

חלק ב' – זיכרונות ילדות

בילדותי היו לי הרבה חברות ועם כמה מהן שגרו קרוב לביתי הייתי נפגשת כמעט בכל יום אחר הצהריים – לשחק. לא היו אז טלפונים בבתים והקשר עם החברות היה קשר אישי, אם רציתי לשחק עם חברה הייתי באה אליה או היא אלי.

שיחקנו בחצר במשחקים של תופסת ומחבואים, קלאס, גומי ובלורות. היו לנו קבוצות, בחלוקה או מבחירה והיינו מטפסים על עצים ועושים עליהם "מחנות", עד שהצעקות של אמא החזירו אותנו הביתה.

היו לי חברות טובות שעם חלקן נשארתי בקשר עד היום – אסתי, אילנה, ארזה ועוד… למדנו בבית ספר "ע"ש דוד ילין" בשכונה, שהיה אז בית ספר חדש, ועד שבנו אותו למדתי את כיתות א' ב' בבית ספר "אילנות", ואחר כך, לתקופה של כחצי שנה – במשמרת שנייה בבית ספר "זיכרון יוסף".

המורים היו נחמדים (כמובן שלא כולם) זכור לי כאהובים במיוחד יצחק המורה לזמרה ובנצי המורה להתעמלות, וכמובן המחנכת רות. אהבתי ללמוד חשבון והנדסה ומלאכה למרות שלא אהבתי במיוחד את המורה למלאכה (חשבנו שהיא זקנה, אולי הייתה בת 40…..). ואת המנהלת, נעמי, שהייתה קשוחה ורעה, במיוחד לא אהבתי. בבית הספר הייתה "מסעדה" שבה אכלו ילדים שהוריהם עבדו, אבל אני אכלתי שם כי אהבתי, למרות שאימא שלי עבדה בבית.

כאמור, גרנו קרוב לבית הספר והלכנו אליו ברגל וחזרנו ברגל הביתה עם החברות. הדרך הייתה מאוד "ארוכה" כי היינו עוצרות בדרך, מדברות, מקשקשות, ובמקום 10 דקות הגענו אחרי שעה ולפעמיים מוצאים "קיצור דרך" ומגיעים אחרי שעה וחצי…

בכיתה ד' הצטרפנו, כל החברות, לתנועת ה"הצופים", בתחילה בשבט "אילנות" ואח"כ בשבט "כרמל". התחלקנו ל'אחוות" ואני הייתי באחוות 'שלהבת'. למדריכה קראו נורית .

אחוות 'שלהבת' עם המדריכה נורית (אני הצלמת…)

בפעולות בצופים היינו מדברים על נושאים שהועלו, נושאים שבחדשות ונושאים חברתיים, לאומיים ומדיניים. כל אחת הביעה את דעתה וכמובן שהיו מחלוקות , אבל הכול ברוח טובה ונינוחה (עד כמה שזכור לי).

זיכרונות משנות ה 20

כשהיינו בבית ספר תיכון היו לנו מסיבות בימי שישי בערב, היינו מתאספים באחד הבתים או במועדון שהיה בבת-גלים ושומעים מוזיקה לריקודים וגם רוקדים. גרנו בכרמל והלכנו ברגל לבת-גלים וגם בחזרה , הבנים ליוו את הבנות עד לפתח הבית.

סגנון המוזיקה שהיה אז מקובל היה פופ ורוק. אהבנו את הביטלס (the beatles החיפושיות), אלביס פרסלי, קליף ריצ'רד והצלליות, טום ג'ונס, טוני הקטן, אנגלברג הומפרדינק ועוד.

רקדנו רוק נ'רול, טוויסט, פסודובלה, רומבה, סמבה וסלואו צמוד צמוד. במסיבות שהיו רקדנו ביחד, הבנים הזמינו את הבנות, כמקובל אז וכך גם נקשרו קשרים ביניהם.

את המוזיקה היינו שומעים מתקליטים וטייפ סלילים. היה טלפון רק בבתים והתקשרנו לתאם את המסיבה יום לפני.

גם בצבא נקשרו קשרים חברתיים בין הבנים והבנות – את סבא למשל , הכרתי בצבא.

מזכרת מצחיקה מהטירונות

אני שרתתי בבסיס חיל אויר "סודי" כמעט רק בנות היו שם, בסיס של בקרה בחיל אויר שרוב החיילים שם היו חיילות. סבא שירת בבסיס תל-נוף בטייסת מטוסי מיראז' של חיל האוויר . פעם בשנה חיל האוויר ארגן שבוע נופש "נופשון" בבית מלון בנתניה, הנופשון היה משותף למספר בסיסים של החיל. לאותו נופשון בנתניה הגענו גם אני וגם סבא כל אחד ממקום אחר. כך הכרנו, התיידדנו. גם לאחר הנופשון התחלנו לצאת יחד לבילויים משותפים, סרטים , טיולים וכו'.

 

היו היו זמנים….

אחרי שנה של היכרות התחתנו, גרנו בשכונת נווה-שאנן בחיפה. סבא למד בטכניון ואני למדתי עיצוב פנים בערב, גם בטכניון, ולאחר שנים למדתי שוב ארכיטקטורה ושוב, בטכניון.

נולדו לנו 2 ילדים , הבן הגדול שלנו, טל, למד בטכניון הנדסת מחשבים , עובד כיום בהי-טק, עבר לגור בארה"ב, קליפורניה, עם אשתו, שם נולדו להם 2 ילדים עילי וליעד.

 

טל ולילך

לילך, הצעירה, גרה לידינו בשכונת דניה בחיפה ועובדת באוניברסיטה. לילך נשואה לליאור, ללילך וליאור יש 4 ילדים חמודים עידן, מיכל , מעיין ועידו הקטן.

מילון

ב
ס

ציטוטים

”אני שרתתי בבסיס חיל חיל אויר, "סודי" רק בנות היו שם“