מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

אל תסתכל בקנקן אלה במה שיש בתוכו

רחל ובעלה
ילדות
סיפורה של רחל ולר

עלייה לארץ- תולדות חיי

נולדתי ב15 לפברואר, 1941 בנובו סיביר שברוסיה, בת זקונים לפרידה ומנשה שוורץ לאחר שלושה אחים: ציפורה ז"ל, אחותי הבכורה שנפטרה לפני כמה שנים, יהושוע שהוא ומשפחתו גרים בברזיל ודבורה, אחותי הקרובה ביותר שגרה ברמות יצחק.

בזמן מלחמת עולם הראשונה הוצע להורי לברוח לרוסיה עקב השתלטות הגרמנים על פולין. הורי הסכימו ארזו את מעט חפציהם וברחו. הדרך הייתה קשה: הם נסעו ברכבות משא צפופות מאוד כמעט ללא אוכל, לבסוף הגיעו לרוסיה להרי אורל.

בשנת 1947 התחלנו במסע העלייה לארץ ועלינו על אוניית מעפילים, אך האנגלים תפסו אותנו ולא נתנו לנו להגיע לישראל. נשלחנו לקפריסין וכעבור שנה ארוכה במחנה 70, כאשר הכריזו על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, עלינו לארץ וגרנו בפרבר עין הים בחיפה.

אחד הערבים שגרו בסביבה הציע לנו להחליף את דירתנו לדירה ברחוב יוחנן הקדוש אז החלטנו לעבור ונשארנו לגור במקום חמש שנים.

חיי היום יום לא היו קלים. הוריי עבדו קשה מאוד כדי לפרנס אותי ואת אחיי שלא יהיה חסר לנו כלום. את ילדותי אני זוכרת כתקופה יפה וזמנים יפים, הייתי ספורטאית מצטיינת וחניכה בשומר הצעיר.

את בעלי יהודה הכרתי בצבא. הייתי מרכזנית והוא היה בחיל החימוש. יום אחד בשעה מאוחרת הוא התקשר אליי והעיר אותי משנתי. התרגזתי מאוד ולא הבנתי על מה כל המהומה למה להתקשר בשעה כזו מאוחרת ? אך נרגעתי מהר ונכנסנו לשיחה ארוכה אחת מיני רבות.

23.01.59 , גיוס לצבא

 

שוחחנו בטלפון במשך שלושה חודשים שלמים עד שהחלטנו להיפגש. התפתחה בנינו אהבה גדולה מאוד והחלטנו להתחתן . ב21 למרס 1961 התחתנו באולמי וייס בחיפה. אני הייתי בת 20 ועבדתי בדואר, יהודה היה בן 22 ועבד במפעלי גרישפן הנדסה (שכבר לא קיימים היום) והיה מנהל ייצור.

מאז ומתמיד התגוררנו בקריות. הבאנו שלושה ילדים לעולם: הבכורה אסתר , אייל ודוד.

נכדיי הם מור, נועם, דניאל, ענבר, ליאור, עינב , נטע ושחר.

הוריו של יהודה ז"ל בעלי עלו לארץ מפולין ומליטא בגיל מאוד צעיר. אביו של יהודה היה ממקימי קיבוץ תל יוסף. הוא התגייס לחיל החימוש ולקח חלק פעיל בכמה ממלחמות ישראל. יהודה עבר כל חייו ניתוחים רבים כיוון שסבל מהלב.

בהתחלה מצבו היה טוב היינו נוסעים לטייל במקומות רבים בארץ ובעולם ואף מבקרים את נכדינו הרחוקים, אך עם הזמן מצבו התחיל להידרדר עד שנאלץ להיעזר בכיסא גלגלים כדי להתנייד. כל הזמן הייתי שם לצידו ותמכתי לאורך כל הדרך בתקופות הקשות.

ב11 למרס השנה נפטר בעלי יהודה, חודש לפני יום הולדתו ה74. כרגע אני אלמנה ומתגוררת לבד. היינו שנים רבות ביחד ואהבתי מאוד את בעלי אבל בעזרת הילדים והנכדים שעוזרים לי הרבה אני מסתדרת לאט לאט.

היום אני בת 72 ונותנת את כל כולי לעזרה לילדי ונכדיי.
 

מילון

מחנה 70
מחנה בקפריסין לפני העלייה לארץ

נובו
עיר קטנה בסיביר

ציטוטים

”אל תסתכל בקנקן אלה במה שיש בתוכו “