מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

אלו הם חיי מיכל פזרקאר

סבתא מיכל עם טוביה הנכד בביתה.
סבתא מיכל לבית זכריה בילדותה
מיכל פזרקאר לבית זכריה עם שורשים תימניים. אוהבת לשיר

הקשר הרב דורי של טוביה וסבתא מיכל 

שמי מיכל, שמי הוא על שם מיכל בת שאול מהתנ"ך. אני מאוד אוהבת את שמי. הכינוי שלי הוא מיקי כי סבא שלי אהב לקרוא לי מיקי. אמי התחתנה בגיל 10 בתימן, וילדה את ילדה הראשון בגיל 14.

ביום חתונתה של אמי, היא הלכה לשחק עם חברות בחבל, ואביה כעס עליה ואמר לה: כנסי הביתה הרי התחתנת!!. שם  משפחתי הוא מקורי, מדורי דורות, לא ידוע לי על שינוי.

שם משפחתי הקודם הוא זכריה, על שם זכריה הנביא מהתנ"ך.

נולדתי בארץ ישראל בתאריך 01/03/1952, ד' באדר תשי"ב, לפני מלחמת סיני. במושב יערה בצפון. בבית חולים נהריה. ביום הולדתי מציינים על ידי כך שאומרים לי "מזל טוב".

גדלתי בפתח תקווה ב"כפר אברהם". גרנו בבית קטן, עם חדר גדול, מטבחון קטן  ושירותים קטנים. בבית זה היינו שבע נפשות: אבא, אמא, ארבעה ילדים וסבתא. בשכונה, בכפר אברהם, היה בית כנסת שאבי הקים אותו. כמו כן הייתה מרפאה הרחוקה מאיתנו. בצרכניה שהייתה בשכונתנו לא קנינו אבל קנינו במכולת השכונתית.

מקומי במשפחה, רביעית, בת זקונים. למרות שהייתי הצעירה במשפחה לא קיבלתי יחס מועדף. אבא חינך אותנו: "אחיך הגדול כאביך!" ואני, שהייתי הכי קטנה, הייתי צריכה להתנהג אליהם כמו אל "אבא".

בת מצווה

אירוע מיוחד מילדותי הוא: "בת המצווה". כשלכולם חגגו בת מצווה, לי לא חגגו. האח הגדול אמר: "לא יכול להיות שלא יחגגו לך בת מצווה", והחליט לעבוד ולקנות לי שעון. הוא קנה כמה חטיפים והזמין את חברותי. זו הייתה בת מצווה מאולתרת והיה לי כיף.

בילדותי לא היו משחקי קופסא וכו`אבל שיחקנו עם חברים. טיפסנו על עצים, קפצנו בחבל, מחניים"שלום אדוני", קלאס, שבע אבנים, דג מלוח. היה לנו כיף חיים, לא היו לנו טלביזיה ולא מחשב. סוג המדיה היחיד היה רדיו. אהבנו לשמוע תסכיתי מתח ברדיו. בצהרים היינו רצים הביתה בשעה מסוימת על מנת לשמוע את התסכיתים.

התחביבים שלי: אהבתי לקרוא ספרים, קראתי כל הדרך מהספריה לביתי, מסיימת את הספר וכשהגעתי הביתה, חזרתי לספריה ובחרתי ספר אחר. חגגנו את החגים כולם ביחד ובחגים שחטנו כבש.

למדתי בבית ספר דתי, בפתח תקוה שהיה קרוב לכפר אברהם.

ההאריש, הג'חנון והחילבה

מאכלים מיוחדים שהיו אצלינו, הדגים של אימא שהכינה בשבת. מאכל זכור לי כמאכל טעים מאוד. לא היה הרבה אוכל, האוכל היה על פי מסורת המטבח מעדת התימנים. כמו מרק תימני, האריש (לא כולם מכירים), כמו חמין של שבת. גחנון, קובנה, חילבה, סחוג, עגבניות שהיו מרסקים אותן, על גב "מסחגה": היו לוקחים אבן שמים עליה את כל העגבניות והתבלינים, ולקחו עוד אבן וכך שחקו את העגבניות והפלפלים.

מאוד אהבתי לשיר ושרתי, בחגים, בכל המסדרים בבית הספר. שירים ששרתי: "יורה יקר השקה נא", "הרבה שדות וניר", לט"ו בשבט, זה היה מאוד יפה. כמו כן שרתי במקהלה של חיים קירש, הוא היה המנהל סיקלי של מוסד העלייה, ומורה למוסיקה. הגיע לבית הספר, בחן אותנו ונבחרתי לשיר במקהלה. לא אחת הקליטו אותנו והשמיעו את המקהלה לכבוד שבת. זה היה מאוד יפה. גם היום אני אוהבת מאוד לשיר שירים, אבל אין לי עם מי.. כי היום כולם צוחקים על השירים האלה, ודיכאו לי את הכיף לשיר.

הרבה שנים אני עוסקת בספרות וגם היום. אני מאוד אוהבת את המקצוע. כך אני מכירה הרבה אנשים.

הקוראסה מארז אוצר (אני דור חמישי)

כידוע בתימן לא היו ספרים במצוי ולכן נאלצו גדולי הדור, הבקיאים בכך, לכתוב ולהעבירם מדור לדור בעיקר מזכרונם. משום כך סבא רבא של סבא שלי שיחזר נוסחים שהיו נהוגים בתימן:

א. שלוש המגילות שנקראות במועדים שונים: שיר השירים, רות קהלת,.

ב. פיוטים לראש השנה ויום הכיפורים.

ג. סליחות לאשמורת של ראש השנה ויום הכיפורים.

הספר הזה עבר גלגולים רבים בדרכו לארץ ישראל ועתה שוכן כבוד, בביתו של אחי, שלום זכריה, שיחיה.

כפי שניתן לראות הספר, העתיק יומין, חלקו התבלה, עם הזמן, וחלק מכתב היד היטשטש ברבות השנים. הספר, שנים רבות, היה בביתו של אבא שלי, ולפני מותו מסרו לאחי הבכור.

הספר כולו כתוב בכתב קולמוס ודיו מנוקד, בניקוד טעמים שנקראים: הטעם העליון ולא בטעמי המקרא המצויים כיום בחומשים השונים. הספר הושלם בחלקו השני שהוא סליחות ואשמרות ב – כ"ט באלול תשי"ב ואילו החלק הראשון (3 מגילת) הושלם בערך לפני מאתיים שנה.

הזוית האישית

סבתא מיכל: נהניתי מהשאלות שטוביה שאל, מתגובותיו כאשר קיבל את התשובות. כמו כן מעצם התעניינותו באיזה דור גדלנו.תכנית הקשר הרב דורי תרמה רבות לקשר המיוחד ביני ובין נכדי היקר טוביה, מהידיעה באילו תנאים גדלנו בישראל הצעירה. כמו כן, מה אנו משאירים לדורות הבאים.

הנכד טוביה: הקשבתי לסיפורים ועכשיו אני זוכר אותם, זה מעניין וזה טוב לזכור משהו שמעניין. זה יוצר קשר טוב עם סבתא.

מילון

קולמוס
נוצה או קנה המשמשים לכתיבה בדיו

מלחמת סיני
מבצע "קדש" נפתח ב-29 באוקטובר 1956, כדי לחסום את הפתח המזרחי של מעבר-המיתלה ההררי.

ציטוטים

”אימי התחתנה בגיל 14, שיחקה עם חברות ואביה כעס ואמר "כנסי הביתה את נשואה"“