מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

אלו הם חיי איתן כנעני

תמונה שלי, סבא איתן ונכדתי עדי
קופסת מדליות שמשפחתי הכינה לי
סיפור חיי על ילדותי והתבגרותי בקיבוץ רמת רחל ובירושלים.

שמי איתן כנעני, אני ואשתי אורה כנעני משתתפים השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם נכדתנו עדי. עדי נכדתנו תעדה את סיפורי וסיפורה של אשתי אורה: "הדרך שעברתי ולאן הגעתי…"

והפעם אנו מעלים את סיפורי: "אלו הם חיי"

רקע

שמי איתן כנעני, נולדתי בתאריך 4 ביוני 1936 בירושלים. אני בן לאימא שעלתה מרוסיה ואבא שעלה מפולין בשנות ה – 30. גדלתי בקיבוץ רמת רחל, ויש לי עוד אחות ואח הצעירים ממני – שולמית, שנולדה בשנת 1940 ומשה, שנולד בשנת 1949.

תמונה שלי ושל נכדתי עדי

החיים בקיבוץ

בקיבוץ, אבא שלי עבד במפעלי ים המלח, ואימא שלי עבדה במתפרה. החיים בקיבוץ היו תענוג וכיף גדול, היו לי חיי חברה, כל הילדים היו גרים ביחד בבית הילדים, היו חדרי אוכל משותפים, ובאחר הצהריים הייתי משחק עם חבריי מבית הילדים. ההורים בקיבוץ היו רואים את ילדיהם בערך מהשעה שלוש וחצי אחר הצהריים, ועד השעה תשע בערב, ואז הם היו מחזירים את ילדיהם לבית הילדים.

המעבר לירושלים

כשהייתי בן עשר בערך, אני ומשפחתי עזבנו את הקיבוץ ועברנו לירושלים לשכונת גאולה. הסיבה לכך שעזבנו הייתה כי אמא שלי לא ממש אהבה את החיים בקיבוץ, ולאבא שלי אמרו שהוא צריך לעזוב את העבודה במפעלי ים המלח, ולהתחיל לעבוד עבודה קשה מאוד בסבלות ליד תחנת הרכבת. אבא שלי לא רצה לעבוד בעבודה זו ולכן ניצלנו את ההזדמנות שגם אמא לא חיבבה את החיים בקיבוץ ועברנו לירושלים.

כשגרנו בקיבוץ, המשכורת שהמבוגרים הרוויחו הגיעה לקופה המשותפת של הקיבוץ, וכל חודש היינו מקבלים הקצבה של מעט כסף לבזבוזים. לאוכל ולבגדים שלנו הקיבוץ דאג, ואם היינו רוצים לאכול אוכל שאין בחדר האוכל או לקנות בגדים חדשים, היינו צריכים לקנות אותם מהכסף שלנו שקיבלנו לבזבוזים. בגלל שבקיבוץ הייתה קופה משותפת, כשעברנו לירושלים הקיבוץ לא נתן לנו כסף ויצאנו לירושלים ללא גרוש.

אני ומשפחתי חיינו בירושלים במצב כלכלי קשה, היינו גרים בבית קטן יחד עם שתי משפחות נוספות. כדי לפרנס את המשפחה, אבא שלי התחיל לעבוד במפעל תנובה, הוא היה עובד קשה מאוד כל היום. כשהיו לי חופשות מבית הספר, הייתי הולך לאבא שלי בתנובה ועובד איתו שם כדי שגם אני אוכל להרוויח כסף ולעזור למשפחה מהבחינה הכלכלית.

שנות הנעורים

בשנות נעוריי, למדתי בבית הספר המקצוע עמ"ל, והייתי במגמת חשמלאות. בנוסף, הייתי בתנועות נוער – התנועה המאוחדת ובמחנות העולים. נהניתי מאוד בתנועות הנוער שלי, היינו יוצאים לטיולים, עושים מסיבות ורוקדים ריקודי עם.

כשהייתי בן 18, אני ומשפחתי עברנו לגור בשכונת בית מזמיל (כיום נקראת שכונת קריית יובל), עברנו לשכונה זו מטעם איגוד ההסתדרות שרצו שנעזור לעולים החדשים שהגיעו מצפון אפריקה להיקלט בארץ, ולכן כולנו גרנו ביחד באותה השכונה.

כשהייתי בצבא, שירתתי בתור חשמלאי רכב בפיקוד הדרום בבאר שבע במשך שנתיים וחצי. בשנת 1956, בזמן שירותי בצבא, התרחשה מלחמת סיני, שבה צה"ל כבש את חצי האי סיני ממצרים.

עבודתי

כשהשתחררתי מהצבא, עבדתי בתור חשמלאי בבית החולים הדסה עין כרם, שהיה בזמנו בשלבי בנייה. לאחר כמה חודשים, עזבתי את עבודה זו, והתחלתי לעבוד בעיריית ירושלים במחלקת המאור (שאחראית על האורות ברחובות), בתור וחשמלאי. לאחר שנתיים וחצי, הוצאתי רישיון נהיגה באוטובוס, ולכן עזבתי את העבודה בעיריית ירושלים, והתחלתי לעבודה בתור נהג אוטובוס בחסרת "המקשר", שבזמנו הייתה התחבורה הציבורית היחידה בירושלים. הסיבה שהוצאתי רישיון אוטובוס היא שבזמנו השכר לנהגי אוטובוס היה דיי גבוה, וידעתי שבעזרתו אוכל להתקדם בחיים.

בשנת 1967, חברת האוטובוסים שעבדתי בה – "המקשר", התאחדה עם חברת אוטובוסים אחרת – "אגד", ואני וכל חברי לעבודה הפכנו להיות חברים ב"אגד". עבדתי בתור נהג אוטובוס ב"אגד" עד שיצאתי לפנסיה, וגם אחרי זה, המשכתי להתנדב באגד עוד חמש שנים, וכיום אני הולך לשם לפחות פעם בשבוע לאכול ארוחת צהריים ולהיפגש עם חבריי לעבודה שבה עבדתי.

האהבה לספורט

כשהייתי בן 15, שמתי לב שאני משחק דיי טוב כדורסל, ונכנסתי לקבוצת הפועל ירושלים נוער בכדורסל. כשהתבגרתי, עברתי לשחק בקבוצת הבוגרים, ושיחקתי שם ארבע שנים, עד אחרי הצבא. בין לבין, מאמני הכדורסל שלי, שהיו גם מאמני האתלטיקה, גילו שאני קופץ לגובה טוב ושיש לי ניתורים גבוהים, והם משכו אותי לעסוק גם באתלטיקה קלה. השתתפתי בהמום תחרויות, זכיתי בהרבה מדליות, ואפילו שברתי שיאים שהיו באותה התקופה.

כשהתחלתי לעבוד בתור נהג אוטובוס, הפסקתי לעסוק באתלטיקה ולשחק כדורסל, בגלל שהעבודה הייתה מאוד עמוסה, והיה לי חשוב לעבוד ולהרוויח כסף על מנת לעזור למשפחה.

קופסת מדליות שמשפחתי הכינה לי ובה חלק מהמדליות בהן זכיתי בתחרויות.

 

המשפחה שלי

בשנת 1966, כשהייתי בן 30, הכרתי את אורה פריצקי. שנה לאחר מכן התחתנו, ועברנו לגור בשכונת קריית יובל שבירושלים, אותה השכונה שבה הוריי התגוררו. באותה שנה שבה התחתנו, נולד בננו הבכור. לאחר שנה נולד לנו בן נוסף, ועברנו לגור בשכונת בית הכרם שבירושלים. לאחר שלוש שנים נולדה לנו בת נוספת.

כיום, אני מתגורר עם אשתי אורה באחוזת בית הכרם שבירושלים, יש לי שמונה נכדים כאשר הגדול מביניהם בן 22 והקטן בן 5. אני טס לחול, שומע הרצאות, מקדיש זמן לנכדים ובעיקר נהנה מהחיים.

תמונה שלי ושל אשתי אורה כיום

הזוית האישית

עדי: מאוד נהניתי להקשיב לסיפור חייו של סבי, וגיליתי דברים רבים שלא ידעתי עליו בעבר.

סבא איתן: מאוד נהניתי לספר לנכדתי עדי את סיפור חיי.

מילון

איו לו מילה
אין לו מילה

ציטוטים

” "אם אין אני לי מי לי"“