מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

אלה הם חיי

תמונה שלי עם עידן בספרייה
זאת תמונה שלי מ 1994
סיפור חייו של יוסי צדיקריו

שם המשפחה המקורי הוא מספרד. סדיקריו מורכב משתי מילים סדי קרו. סדי פירושו איש חשוב או אדון כמו סיר באנגלית, קרו פירשו בספרדית יקר. קראו לי ע"ש סבא שלי מצד אבא ששמו היה יוסף (סדיקרו) צדיקריו וזה לפי המנהג והמסורת של יהודי ספרד שהנכדים והנכדות נקראו על שם הסבא והסבתא של ההורים גם כשהסבא והסבתא בחיים. להבדיל מקהילות אשכנז שאצלם נהוג לקרוא לנכדים על שם הסבא או הסבתא רק אחרי שהם נפטרו.

אבא שלי רפאל במדים של הצבא היווני

נולדתי בדרום תל אביב בשכונת פלורנטין ב-1 במרץ 1938, באותה תקופה היה מקובל ללדת בבית בעזרת מיילדת, ואני נולדתי בדירה שבה הורי גרו ברחוב הקישון 76. בילדותי גדלתי במושב צור משה עד 1947 ולאחר מכן בדרום תל אביב בשכונת שפירא.

תעודת הלידה שלי מ1938

אני הייתי הבן הבכור במשפחה ואחרי נולדו שני אחים שצעירים ממני בהפרש של ארבע שנים כל אחד. לאבא שלי קראו רפאל ולאימא שלי אסתר ולאחים שלי קראו שמואל ואליהו.

בצור משה היה לנו משק חקלאי שכלל רפת, לול, וגידולי ירקות. ההורים עבדו קשה מאד במשק ללא הכשרה וללא ידע בתחומים האלה שהיו מאד זרים להם.

המשפחה של אבי

המגורים בשכונת שפירא היו בצריפים קטנים בנויים מעץ עטוף בגיליונות מיוחדים של זפת פלסטי נגד רטיבות. הדירות היו מורכבות בדרך כלל מחדר מגורים חדר כניסה קטן ומטבח קטנטן. בחדר מגורים חיו יחד ההורים והילדים בדרך כלל 5 נפשות. בדירה לא היו שירותים או מקלחת. מים זורמים היו רק במטבח שהיה בו רק מקום לאדם אחד. בחצר היו שירותים משותפים לארבע משפחות בערך 16 עד 20 נפשות שהיו ממתינים בתור להשתמש בשירותים. רמת ההיגיינה הניקיון והפרטיות היו ירודים מאד.

בשבתות הלכתי לבית כנסת עם אבי. בשכונת שפירא הוקם בית כנסת בשם "אהבת אחים" ע"י סבי יוסף צדיקריו שעל שמו אני נקרא בניו אהרון רפאל (אבי) משה וליאון וחברים מסלוניקי. סבי היה הרב וחזן ראשי של בית הכנסת וכל השפחה הייתה שותפה בניהול והנהגה של בית הכנסת והקהילה של המתפללים ומשפחותיהם. מרבית בני השפחה במיוחד מצד אימי אסתר גרו בקרבת מקום כך שהיינו נפגשים ומתראים לעיתים קרובות. עם חלקם למדתי באותו בית הספר העממי "בית חינוך ג' נווה שאנן של מחלקת החינוך בעירית תל אביב".

בר המצווה שלי התקיים בשנת 1951 בבית הכנסת בחגיגיות רבה. לבר מצווה קיבלתי מתנות רובן צנועות בגלל המצב הכלכלי הקשה באותה תקופה. שתי מתנות שמורות אצלי עד היום, טבעת זהב שקיבלתי מסבי יוסף וסבתי אסתר וגביע מכסף לקידוש שקיבלתי מאחות אבי דורה טורס.

לאחר סיום הלימודים בבית ספר עממי שהיה מקובל אז בסוף כיתה ח', עברתי ללמוד בבית ספר מקצועי "שבח" שהיה ממקום ברחוב המסגר פינת לה גוורדיה. היום שמו "שבח מופת". למדתי שם 3 שנים מ1951 עד 1954 במקצוע חשמל. לאחר סיום הלימודים בבית ספר שבח עברתי לבית ספר ערב שנקרא "תיכון עירוני ערב א'", שם למדתי לבחינות בגרות במשך שנתיים. באותה תקופה עבדתי בנמל תל אביב כחשמלאי. בסוף 1956 סיימתי את בחינות הבגרות בהצלחה.

בגיל 14 התחלתי לשחק באופן סדיר ומלא כדור רגל במועדון הגדנ"ע בשכונה. כל שבוע היה לנו אימון בשעות אחר הצהריים במהלך השבוע וכל שבת משחק תחרות במסגרת הליגה לנערים, ומאוחר יותר ליגת הנוער עד הגיוס לצבא. התייצבתי לגיוס לשירות צבאי והגשתי בקשה להתקבל לעתודה האקדמאית, עברתי את כל המבחנים והתחלתי לשרת בטירונות כיוון שתוצאות המבחנים של העתודה לא התקבלו. רק לקראת סוף הטירונות התקבלו תוצאות מבחני הקבלה לעתודה ולשמחתי הרבה התקבלתי לעתודה ללימודים בטכניון בחיפה בפקולטה להנדסת חשמל. הלימודים נמשכו 4 שנים מ1956 עד 1960, ואז קיבלתי תואר ראשון: BSC. ב1960 חזרתי לשירות צבאי סדיר בחיל המודיעין,  עברתי קורס קצינים ושירתתי בצה"ל בתפקיד קצין אלקטרוניקה במקביל ב-19 בספטמבר 1960, נישאתי לחיה באולם הועד למען החיל בשדרות ירושלים ביפו ובשבת וחגי תשרי שהיו מיד לאחר החתונה חגגנו בבית הכנסת "אהבת אחים".

החתונה שלי עם אשתי חיה ב1956

 תעודת הנישואין שלנו

בשנת 1962 חזרתי ללימודים בטכניון לתואר שני MSC וסיימתי לימודי בשנת 1966 וקיבלתי תואר שני.

עיקר הזמן הפנוי בילינו במועדון הגדנ"ע במשחקי טניס שולחן או משחקי רחוב כמו "חמור ארוך" או "דודס" המאכלים בבית היו מאכלים אופייניים סלוניקאים וספרדים הרבה קטניות , דגים, בשר ,ביצים ודברי מאפה שונים שמוכרים היום כ"בורקס" לרוב התפריט של המנה העיקרית של הצהריים או הערב היה קבוע לכל יום בשבוע.

במהלך מלחמת העצמאות ולאחריה היה מחסור חמור במזון. מצרכי יסוד חולקו תמורת תלושים לפי קצבה מוגבלת. תקופה זו נקראה תקופת הצנע, סוכר, אורז, ביצים, חמאה, קמח, ירקות, ועוד היו יקרי המציאות. ההגבלה הייתה לפי קצבה לנפש והייתה כרוכה בהמתנה של זמן ארוך מאד בתורים.

עבודה העבודה הראשונה הייתה לי לאחר השחרור מהצבא הייתה בכור האטומי בנחל שורק, (ליד יבנה) שם עבדתי כמהנדס אלקטרוניקה בפיתוח מכשור מיוחד לשימושים במחקר של פיזיקה גרעינית. זה היה בין השנים: 1963 –1965 כ- שנתיים. ב1965 עזבתי את הכור ועברתי לעבוד בתדיראן כמהנדס אלקטרוניקה במחלקת הפיתוח. עבדתי בתדיראן בתפקידים שונים עד 1992. התקדמתי במשך התקופה הזו עד לתפקיד של מנכ"ל חברת בת של תדיראן, טלכור.

מנהגים כל יום שישי בערב היינו הולכים לבית כנסת ומתפללים ערבית וקבלת שבת, לאחר תום התפילה חוזרים הביתה עושים קידוש ואוכלים ארוחת ערב חגיגית. ארוחת הערב כללה סלטים, מנה ראשונה: דג, מנה עיקרית: בשר/עוף. לפעמים היינו מזמינים לארוחת ערב מישהו מהדודים (אחים של אבא שלי) את סבא שלי ובמקרים האלה היינו שרים שירים כמו: "צור מי שלו אכלנו", "ברכו אמונה". בשבת בבוקר היינו הולכים לבית הכנסת ומקיימים את התפילה שחרית של שבת בבוקר ולאחר סיום התפילה חוזרים הביתה. אבא שלי היה עושה קידוש ולאחר מכן היינו אוכלים ארוחת בוקר קבועה של דברי מאפה (בורקס וביצים קשות).

בית הכנסת נקרא "אהבת אחים" בשכונת שפירא נוסד בשנת 1935 ע"י סבי: יוסף צדיקריו (שעל שמו אני נקרא). הבנים שלו: אבא שלי, הדודים שלי ועוד חברים שגם הם עלו לארץ מסלוניקי ורובם היו גם שם חברים. הסבא שלי היה הרב הראשי של בית הכנסת ואבא שלי וחלק מהדודים שלי היו מנהלים ומארגנים בבית הכנסת. מרבית בני המשפחה של אבי ושל אמי, גרו בשכונת שפירא והיו קרובים מאוד אחד לשני. פעמיים בשנה (בראש השנה ובפסח) כל הילדים היו הולכים לבקר, ולברך את כל הדודים והדודות במשפחה. הדודות היו מכבדות את הנכדים המבקרים בממתקים והיו גם ממתקים מיוחדים לחג הפסח ולראש השנה.

החגים העיקריים היו: ראש השנה יום הכיפורים ופסח. חגגנו את החגים לפי המסורת והמנהגים שהיו מקובלים במשפחות במשך הרבה דורות בסלוניקי כמקובל במסורת הספרדית. בכל חג היו מאכלים מיוחדים במיוחד בראש השנה היו מאכלים שקשורים לברכות של הסדר בראש השנה: ריבה של תפוח בדבש, כרתי (פרסה) סלק, תמר, קרא (קאלאבסה), דגים וראש של דג. בסעודה המפסקת בערב יום כיפור ובערב של מוצאי יום כיפור וסיום הצום היו מאכלים מיוחדים. החג החביב עלי ביותר הוא פסח מכיוון שאז בדיוק מתחיל האביב, מזג האוויר נעים ובהיר לא קר מדי אבל גם לא חם מדי, השדות פורחים וירוקים ויש הרגשה ואווירה של התחדשות וצמיחה (בין החורף לאביב).

צבא התגייסתי לצה"ל באוגוסט 1960. לאחר סיום בחינות הבגרות ובחינות המיון והקבלה לעתודה האקדמאית והטכניון. מאחר שתוצאות המבחנים לא היו ידועות גויסנו יחד עם כל המחזור. תהליך הגיוס היה שונה מאד מהמקובל היום. היום ההורים מלווים את המתגייסים ללשכת הגיוס ושם נפרדים מהם בחיבוקים וחגיגיות רבה. בעבר המתגייסים היו מגיעים לבד ללשכת הגיוס שהייתה בדרום תל אביב סמוך לצומת רחוב סלמה ושדרות ירושלים ביפו. לשם הגיעו אוטובוסים בפתח של האוטובוס עמד חיל שהקריא את השמות וכל חיל ששמו הוקרא עלה לאוטובוס.  הרוב הגדול הגיעו עם תרמיל גב בלבד עם מעט ציוד אישי. משם נסענו לתל השומר ועברנו את תהליך החיול שהפך אותנו לחיילים. הדבר הראשון בתהליך החיול היה לתת לכל אחד מספר אישי שהוא מספר הזיהוי של החיל בצה"ל כמו שמספר תעודת הזיהוי הוא מספר הזיהוי של האזרחים במדינה. השלבים הבאים היו : בדיקה רפואית , חיסונים, קבלת ציוד אישי (מדים וכד'). מתל השומר עברנו לצריפין, הבסיס העיקרי והגדול ביותר באזור המרכז.

כשבוע לפני תחילת הלימודים בטכניון אספו את כולנו באופן פתאומי בשעות הצהריים. הודיעו לנו שהתקבלה הרשימה של אלה שהתקבלו לעתודה האקדמאית. לאחר סיום הקראת השמות אלה שהתקבלו יתארגנו להחזרת ציוד ושחרור. בסוף 1956 היה מבצע קדש. בסיום הלימודים בטכניון גויסנו ועברנו קורס קציני אג"ם בכפר סירקין. לאחריו עברנו קורס קצינים טכניים בחיל הקשר ליד מחנה צריפיו שנקרא בה"ד (בסיס הדרכה מספר) 7. אז הוצבתי ביחידה 515 של חיל המודיעין שהיום היא יחידה גדולה וחשובה – 8200. שם שרתתי  בתפקידים הנדסיים וטכניים שונים בתחומי קשר ואלקטרוניקה עד שחרורי מצה"ל בשנת 1963. השירות הצבאי היה מעניין מאד, מאתגר, מחשל והכנה מצוינת להמשך. ראוי לציין שגם בתי דפנה שרתה באותה יחידה ועכשיו נכדי רון משרת באותה יחידה.

פעילוית מיוחדות בפעם הראשונה יצאתי לשבדיה במסגרת חילופי סטודנטים כשהייתי בגיל 21, הייתי בעיר סטוקהולם ועבדתי שם בחברת חשמל שבדית. טיילתי בסטוקהולם עצמה ובסביבה, הייתי שם בסך הכול כ 6 שבועות. בדרך לסטוקהולם ביקרתי באתונה שביוון ולאחר מכן באמסטרדם בהולנד. בדרך חזרה בסטוקהולם ביקרתי בקופנהגן שבדנמרק ואחר כך בפריז שבצרפת ואחר כך ברומא שבאיטליה. בסך הכל הייתי בחול בנסיעה הזאת חודשיים. בנוסף במשך השנים טיילתי וביקרתי בהרבה מדינות בעולם כמו: ארה"ב דרום מריקה יפן סין רודוס שביוון הייתי עם כל המשפחה המורחבת בשייט מוונציה שבאיטליה לאורך החופים של הים האדריאטי וביקרנו בערים: בארי, קורפו, סנטוריני, אתונה, ודוברוניק. הטיולים היו לנופש ולעבודה.

הקמת משפחה אני גדלתי ולמדתי בבית ספר בית חינוך ג' בנווה שאנן בתל אביב ברחוב שבטי ישראל מכיתה ד' עד סיום הלימודים בכיתה ח' בשנת 1951. בכיתה איתי למדו בנות שגרו לא רחוק ברחוב מזרחי ב' שנקרא היום רחוב אבולעפיה באותו איזור גרה חיה  אשתי בבית מספר 14. מדי פעם הייתי עובר שם רואה את הבנות שלמדו איתי בכיתה וגם את חיה. לפעמים היא הייתה באה עם החברות שלה לאיזור בית הספר. לא היה ביננו קשר.

בשנת 1956 למדתי בבית ספר עירוני ערב א' לימודי ערב לבחינות בגרות ובכיתה מקבילה למדה חיה. שם נפגשנו היינו מתראים בבית הספר ולפעמים יוצאים בחברת תלמידים ותלמידות נוספים למסיבות וסרטים. בסיום הלימודים בשנת 1956 חיה התגייסה לשירות צבאי ואני התחלתי ללמוד בטכניון בחיפה. היינו מתראים מדי פעם לעיתים די רחוקות.  בשנת 1959 חזרתי מטיול באירופה ואז התחלנו להיפגש לעיתים קרובות יותר ובהמשך באופן קבוע.

לקראת סיום הלימודים בטכניון בשנת 1960 החלטנו להתחתן. התחתננו ב 19 בספטמבר 1960. שנינו היינו בגיל 22. כחודש לפני החתונה התגייסתי לצה"ל לשירות חובה כיוון שלמדתי בטכניון במסגרת העתודה האקדמאית. חיה הייתה לאחר סיום השירות הצבאי. החתונה הייתה במועדון של הועד למען החיל בשדרות ירושלים ביפו. ארגון וביצוע כל האירוע של החתונה היה ע"י הועד למען החיל. יש הרבה תמונות מהחתונה. כל התמונות בשחור לבן לא היו אז סרטי וידיאו.

הבן הכור שלנו ליאור נולד בשנת 1963, ממנו יש לנו 4 נכדים – הייתי אז בן 25. הבן השני איל נולד בשנת 1967, ממנו יש לנו 3 נכדים. הבת דפנה נולדה בשנת 1971, ממנה יש לנו 2 נכדים. עם הילדים והנכדים אנו נפגשים בדרך כלל כל יום שישי לקידוש וארוחת ערב, כל יום שישי בבית אחר, לפעמים ובאירועים יוצאים למסעדה. לפעמים נפגשים גם במהלך השבוע לעזור בהסעות וכדומה. כולם גרים בסביבה הקרובה אלינו.

לימודים ועיסוקים אני סיימתי תואר ראשון BSc ותואר שני MSc בטכניון בחיפה בפקולטה להנדסת חשמל. ההתמחות שלי הייתה באלקטרוניקה צבאית ומערכות קשר. הלימודים הם הדבר החשוב ביותר והתורם העיקרי להתפתחות הכללית והתרבותית ולביטחון הכלכלי. השכלת ההורים משפיעה על הילדים מהם זה ממשיך לנכדים והלאה לעתיד. המחשבה בצעירותי הייתה לעסוק במחקר ופיתוח. עסקתי בזה קצת בצבא ולאחר השחרור ולאחר מספר שנים עברתי לתעשייה וניהול.

הזוית האישית

עידן: החוויה של הקשר הרב דורי הייתה בשבילי מאוד מעניינת מלמדת ובעיקר מהנה אני מאחל לי ולסבא שלי שנמשיך ליהנות ביחד ונשמור על קשר טוב כמו שאנחנו היום.

יוסף: חוויה מיוחדת שבה סיפרתי לעידן זיכרונות מילדותי חיי המשפחה מנהגי החגים מאכלים מיוחדים ואופייניים למשפחה משחקי ילדות עם הילדים בשכונה. אני מאחל לעידן שיצליח בלימודים ובפעילויות חברתיות שיהיה שמח ומאושר שיגשים את כל שאיפותיו ושכל המשפחה תתמוך בו ותשתתף בשמחתו ובהצלחתו.

מילון

סדי (בלדינו)
איש חשוב כמו אדון או תואר כבוד כמו 'sir באנגלית.

קרו(בלדינו)
יקר

תקופת הצנע
התקופה שבמהלך מלחמת השחרור ואחריה היה מחסור חמור של מצרכי יסוד כגון: סוכר, שמן, ביצים, קמח, ועוד שאר מצרכים חיוניים שחולקו בקצבה כנגד תלושים שנתנו לכל משפחה לפי מס האנשים המבוגרים במשפחה והילדים.

ציטוטים

”''טיסתי הראשונה לחו''ל היתה בגיל 21 לסטוקהולם שבדיה במסגרת חילופי סטודנטים ועבדתי שם בחברת החשמל".“