מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

איפה אבא

במועדון גיל הזהב
תעודת הזהות של דניאל
קורות חייו של דניאל

שמי דניאל דניאל וקראו לי על שם סבי.

נולדתי בקהיר שבצרים בשנת 1950, גרנו בשכונה מעורבת יהודים וערבים ביחד, גרנו בבית גדול שהיו בו 3 קומות. היה בית כנסת קרוב לבית שם התפללנו ובן דודי היה בית הכנסת. לא היה חסר לנו כלום וזה היה בזכות אמי שהייתה תופרת בגדים לערבים ועובדת קשה כדי להרוויח כסף ושמה היה מרים. אמא שלי הייתה חמה ואוהבת והיה בנינו קשר מיוחד. אבי היה בעל חנות ממתקים וכך הרוויח כסף בשבילנו ושמו היה אליהו. אבי היה בעל עין אחת ואיני יודע איך זה קרה לו, הוא היה אבא חם ואוהב. היינו משפחה של 3 אחים: שני אחים ואחות. כל בוקר אני ואחותי היינו הולכים קילומטר לבית הספר שהיה נמצא במרכז, למדתי בבית ספר מקצועי כמה ימים עבדנו וכמה ימים למדנו. בבית הספר לימדו אותנו איך לעשות הלחמות והייתי מייצר מנורות.

העלייה לישראל

בשנת 1957 התארגנו לעלייה לארץ ישראל. עלינו לארץ ישראל דרך אנייה והגענו לאתונה ושם שהינו במשך שבועיים וחיינו מכמה גרושים שהביאו לנו כדי לחיות ומשם נסענו ברכבים לארץ ישראל. כשהגענו לארץ ישראל אמי התגרשה מאבי באותו הזמן בבית המשפט בכרכור, לאחר מכן הוא נעלם. הודענו על כך למשטרה והיא לא עשתה כלום לכן חיפשנו אותו בעצמנו ולא מצאנו אותו. איני יודע היכן הוא עד היום.

נקלטנו בעיר בית שמש, התנאים פה היו מאוד קשים, לא ידענו את השפה ולמדנו אותה בכך שהיינו מגיעים לבית גדול ובו היה מרתף גדול שהיה כמו בית ספר והיינו לומדים בו את השפה וגם היה לי יותר קל מפני שערבית דומה לעברית. הבתים פה היו קטנים ולא כמו הבית שהיה לנו בקהיר שהיה גדול. אך לאט לאט התרגלנו למצב בארץ.

הייתי בצבא בחיל השריון וכשחזרתי הביתה לחופשה מהצבא הלכתי לבקר את סבתי באופקים. שם היא הכירה לי את אשתי ואחרי שלושה חודשים התחתנו והקמנו משפחה. נולדו לנו ארבעה ילדים, שישה נכדים ואני מצפה לנינים.

הזוית האישית

הודיה אלמלם רונה בן יהודה: אנחנו מאוד נהנינו לחקור עם דניאל את סיפורו וזהותו ואנחנו מאחלות לו שמחה, אושר, בריאות ושיחיה עד גיל 120 שנה.

מילון

חיל השריון
חיל השריון הישראלי הוא החיל המתמרן העיקרי בזרוע ההגנה של צבא ההגנה לישראל ומבסס את עיקר כוחו על טנקי מערכה.

ציטוטים

”חיינו מכמה גרושים שהביאו לנו כדי לחיות ומשם נסענו ברכבים לארץ ישראל.“