מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

אין מנצחים במלחמה

סבא חיים עם הנכדה אורין
ציור תמונת נעורים של סבא חיים
הסיפור שלי החל מהילדות במרוקו, העלייה לארץ והזיכרון מהמלחמה שחלפה לה

שמי חיים אמר ונולדתי במרוקו, באחד הכפרים של הרי האטלס הגבוהים. יחד איתי היו עוד שתי אחיות ושלושה אחים. אופי המגורים בכפר היה שונה וייחודי וזה הותיר בי זיכרונות שלא ניתן לשכוח. אני זוכר שכל המשחקים היו בחוץ, תמיד יכולנו לשחק בהם ואכן הם תמיד נמצאו וכולם היו משחקים בהם. את הכפר שלי חצה נהר והדבר הזה סייע לכולם בפרנסה. הדייגים שרצו לדוג דגים, השתמשו בשיטות מעניינות וייחודיות, כמו השיטות שבהם האנשים הקדמונים דגו. בתחילה לא ידעתי את סוג השיטה ומתי השתמשו בה לראשונה, אך כשקראתי אנציקלופדיות, הבנתי שהשיטה עברה מדור לדור. הדייגים אספו ענפים מהעצים בסביבה והחלו לסגור אט אט על הדגים. ככל שהם התקרבו לדגים, הצטמצם המקום שלהם עד שנלכדו בין הדייגים עם הענפים לבין הסלעים וכך הם היו תופסים אותם. בדגים השתמשו למאכל או מכרו אותם והרוויחו כסף. מכיוון שהכפר שלי היה ממוקם בהרים, בחורף ירד שם שלג מידי פעם וזאת הייתה סיבה נוספת למשחק. אז כולם היו משחקים בשלג, מתרוצצים וגם בונים בובות שלג. חוץ ממשחקים, הייתי צריך גם ללמוד, ואת ימי הלימוד שלי ביליתי בתוך חדר קטן עם מספר ילדים ושם לימדו אותנו קרוא וכתוב בעברית יחד עם ספרי תורה. הילדות במרוקו נמשכה עד גיל שמונה, אז עזבנו את הכפר ועלינו לארץ ישראל.

העלייה לארץ ישראל

בגיל שמונה עליתי לארץ וכאן התחלתי את הלימודים שלי בבית הספר הממלכתי-דתי בשם 'משואה' שם נכנסתי ישר לכיתה ג'. המשחקים שלי נמשכו גם בארץ ובהפסקות שיחקתי במחבואים, כדורגל וגולות. אני זוכר שבחג החנוכה שיחקנו בסביבון מעץ עם חוט שמסובב את הסביבון! אחד הדברים שאהבתי ביותר הוא לצייר ולקרוא ספרים בספריה. הילדות שלי לא הייתה מורכבת כי כל מי שהיה איתי גם היה עולה חדש ולכולם היו בעיות קליטה. אבל היה כיף! לאט לאט למדתי את השפה העברית, רכשתי חברים וכשהתגלה שיש לי כישרון לציור בבית הספר, לקחו אותי למספר שיעורים עם מורה לציור שאמר לי להמשיך לצייר, והיום, מידי פעם אני מצייר. אמנם אין לי הרבה זמן פנוי כי אני נמצא הרבה עם הנכדים שלי, אבל לא שוכח שהחלום שלי הוא לצייר את הילדות שלי כי משם יש לי רק זיכרונות ללא תמונות או צילומים.

כמו כל הבנים, בגיל 13 חגגתי בר מצווה כמקובל, אבל לא באולם כמו היום, אלא בחצר השכונה שם חגגתי עם כל המשפחה. בגיל הזה אהבתי ללכת לצפות בסרטים בצהריים, לטייל במרכז העיר עם חברים, אחד הדברים הכי מהנים שעשיתי. הילדות שלי הייתה מאושרת למרות שהתנאים לא היו קלים לילד קטן בארץ חדשה, אבל היה בה הרבה עניין ושמחה. ילדות מאוד מעניינת למרות המעבר מהכפר הקטן בו גדלתי למדינה חדשה וצעירה.

איך הכרתי את סבתא?

יום אחד ביקרתי בבריכה העירונית בקרית גת ושם פגשתי לראשונה את חנה אשתי לעתיד. פניתי אליה ואמרתי לה שאני יכול לצייר אותה, אבל היא צחקה ולא האמינה לי, אז כדי להוכיח לה שאני מסוגל, ביקשתי ממנה את התמונה שלה וציירתי אותה. היא התלהבה מאוד מהציור והפכנו לחברים במשך שלוש שנים. לאחר שחנה סיימה ללמוד בקורס אחיות מוסמכות, בתאריך 3.4.1978, הפכנו רשמית לבעל ואישה. לאחר שנתיים בערך, נולד הבן הראשון שלי, אבי שהוא האבא של אורין הנכדה שלי. לאחר שנתיים נוספות נולד אורן ואחרי עוד שנתיים נולדה עדי. דבר מעניין נוסף הוא שאני וחנה טובים מאוד בבישולים. חנה אשתי למדה לבשל מהוריה ומאמא שלי. בחגים היו לנו מיטב מטעמים וסביב השולחן כל המשפחה תמיד הייתה יחד. כשהיינו קוראים את ההגדה בעברית, אני תרגמתי אותה במרוקאית להורים שלי.

כשהגיע הזמן התגייסתי לשירות צבאי ואז המשכתי לשירות קבע במשמר הגבול בימ"מ. שירתתי שם במשך 32 שנה והיום אני בפנסיה ונהנה עם הנכדים. חנה אשתי הייתה אחות בבית חולים 'ברזילי' באשקלון במשך 40 שנה וגם היא יצאה לפנסיה.

גלגולו של חפץ

אחד החפצים היקרים ללבי הוא ספר תורה שבאמצעותו למדתי ב"חדר" במרוקו. מהספר הזה למדתי את ה-א'-ב' וגם קרוא וכתוב. הספר בן 100 שנה בערך. הכריכה שלו עשויה מעור וכך הוא נשמר. כשההורים שלי נפטרו לקחתי את הספר אליי ואני שומר אותו עד היום.

הציורים שלי

עוד מילדותי תמיד אהבתי לצייר ויש לי ציור אחד שהוא מאוד משמעותי עבורי. הציור קשור למלחמת יום הכיפורים. המלחמה הזאת הייתה מלחמה קשה וכשציירתי אותו בחרתי לבטא ולהראות איך החיילים חוזרים מהקרב אחרי סיום המלחמה. בציור נראים פצועים והרוגים לצערי והחייל בציור מביט לשמיים ורואה יונים באוויר שמסמלות תקווה לשלום וסיום מלחמות. הרעיון מאחורי הציור הוא שבמלחמה אין מנצחים, כולם מפסידים ממנה והיא דבר רע שכדאי להימנע ממנו.

הזוית האישית

אורין: סבא וסבתא בעבודה שלהם עבדו בביטחון ובבריאות. כשהתבגרתי למדתי מהם את הערכים ואת התרומה שתרמו למדינה. למדתי הרבה על סבא ונהניתי מאוד. אני גאה שיש לי סבא וסבתא כאלה.

סבא חיים: נהניתי מאוד מהפרוייקט וזה הזכיר לי המון דברים שעשו לי טוב בעבר. היה כיף לפגוש כל הזמן את הנכדה שלי בבית הספר.

מילון

ימ"מ
יחידה מרכזית מיוחדת

מלחמת יום הכיפורים
אחת ממלחמות ישראל. פרצה ביום הכיפורים של שנת 1973

חדר
מסגרת הלימודים הבסיסית לילדים בקהילה היהודית המסורתית

ציטוטים

”אין מנצחים במלחמה“