מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

"אין כמו יפו…"

חנה ורועי
תלושי מזון
הילדות של חנה בארץ.

ילדות
גרנו ביפו קרוב לים, הייתה לי ילדות נהדרת.בית הספר היה גם כן קרוב לים והים היה מקום בילוי עבורנו, יכולנו ללכת לשחק בחוף גם ללא ההורים.היינו ילדים בוגרים ועצמאיים.
משחקים של פעם           
היינו משחקים הרבה ברחוב מחוץ לבית. משחקים כמו 3 תחנות. חמש אבנים או וחבל.לא הייתה טלויזיה ומחשב. בקושי היה רדיו.לא היו רואים ברחובות כל כך הרבה מכוניות כמו היום.
בשכונה גרנו לצד הערבים, היו בנינו יחסים טובים ואחד כיבד את השני.בית הכנסת היה קרוב לבתי הערבים תמיד בשעות התפילה הם לא הפריעו ולא השמיעו מוסיקה בקול רם.בפסח הערבים סגרו את המאפיות.היינו משחקים יהודים וערבים יחד.
הלוואי ונזכה לחויות גם היום בשלום ולכבד האחד את השני.
שתהייה אחווה ורעות.       
 
תקופת הצנע
בבית החיים לא היו קלים, היה קושי כלכלי, אימי היתה אישה חולה ולכן לא יצאה לעבוד.אבי היה עסוק בפרנסת הבית.
בתקופת הצנע כל משפחה הייתה מקבלת תלושים לפי מספר הנפשות והיינו קונים מצרכי כגון: שמן, ביצים, קמח סוכר ובשר.
היו עגלונים שהיו מוכרים לדוגמא: קרח אוכל ירקות חלב. מול ביתנו הייתה מאפייה.בכל שישי כל המשפחות היו מביאים את סיר החמין למאפייה.בשבת בצהריים היינו הולכים לקחת את הסיר.היו מקרים שהחלפנו בסירים ושכן הרומני היה אוכל את החמין, סחינה של השכן המרוקאי.לא התרגשנו מהחלפת הסירים זה היה כיף לאכול מדי פעם אוכל של שכנה אחרת.למדתי בבית ספר יסודי דתי ששמו רש"י ששכן ממש על חוף הים שנקרא גבעת עלייה.בהמשך סיימתי תיכון דתי בת"א שמו סמינר תלפיות.   
 
החיים ממשיכים 
נשאתי בגיל 19.עזבתי את בית הורי ביפו ועברתי לגור בתל אביב.
שם נולדו לי שני ילדים ואז עברתי לראשון לציון.
בעיר אנחנו גרים 36 שנים
.כל ילדי נישאו ולכולם ילדים שהם נכדי. 

מילון

תלושי מזון
מדיניות תלושי מזון (לעתים גם "בולי מזון" או "פנקס מזון") היא תוכנית ממשלתית המאפשרת למחזיקים בתלושים לרכוש תמורתם מזון, או מצרכים אחרים כפי שהוגדרו על ידי הממשלה. מדיניות זו ננקטת כאמצעי לתמיכה באוכלוסיות חלשות ונזקקות סעד, או בזמן של מחסור במוצרים, כמו למשל בתקופות צנע או מלחמה.

ציטוטים

”הלוואי ונזכה לחויות גם היום בשלום ולכבד האחד את השני.“