מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

אין כמו ארץ ישראל

אני וסבתי בבת המצווה שלי
סבתי בצבא
סיפורה של סבתא שרה שם טוב (מצד האבא)

סבתי שרה, נולדה במאי 1951 בחדרה. לסבתי היו אז 7 אחים ואחיות. חוץ מהאחות הגדולה במשפחה, לכל אחיה של סבתי יש שמות של דמויות מהתנ"ך, ומפה בא שם סבתי, שרה.

הוריה של סבתי עלו לארץ ולאחר מכן נולדו סבתי ואחיה הקטן.

כאשר סבתי הייתה בת שנה הוריה החליטו לחזור לשירז שבפרס, כאשר חזרו לא היה להם כלום והם נזקקו לגור עם משפחתם הגדולה בבית קטן.

סבתי למדה בבית הספר התיכון היהודי לבנות "שהרהם", שזהו בית ספר מוסלמי, אך כל התלמידים שם יהודים. היו שני בתי ספר "שהרהם" שהיו אחד ליד השני, אחד לבנים ואחד לבנות.

סבתי זוכרת שאביה היה עובד במקלחות שהיו ליד בית הספר. לשם כל יום היו מגיעים אנשים להתקלח מכפרים יהודים ליד שירז (מקלחת של פעם בחודש). כל ערב היה אביה של סבתי לוקח את כל משפחתו בשקט כדי להתקלח שם.

בשנת 1964 החליטו סבתי ומשפחתה לעלות שוב לארץ ישראל. כאשר הגיעו לארץ ישראל, בגלל שמשפחתה של סבתי עלו כבר לארץ בעבר, לא הגיע להם לקבל כלום ולכן היו צריכים להתחיל לחיות מאפס.

סבתי ומשפחתה הלכו לישוב "פרדסיה" שם גרה משפחתה כאשר עלו לראשונה. מכיוון שהיו אנשים שהכירו את משפחתה שם, הם עזרו להם במזון ובכסף. לאחר כמה שבועות אביה של סבתי קנה דירה שם ופתח מכולת שכונתית.

בצבא סבתי שירתה בתור תופרת, שם תפרה כובעים לחיילים.

בגיל 18 סבתי הכירה את סבי, ובשנת 1972 הם התחתנו ונולדו להם ארבעה ילדים.

בשנת 1981 סבתי התחילה לעבוד בגני ילדים בעיריית באר שבע. סבתא שרה זכתה בפרס חינוך בשנת 2011  – על עבודתה 30 שנה כסייעת, ועל התנדבותה אחרי הפנסיה בשני בתי ספר.

הזוית האישית

למדתי יותר על סבתי ועל ילדותה

מילון

סטורי באינסטגרם
מקום באינסטגרם בו ניתן לעלות תמונות וסרטונים והם נמחקים אחרי 24 שעות

שיראז
שיראז היא עיר בדרום-מערב איראן, שממוקמת למרגלות הרי הזגרוס. היא אחת הערים הגדולות באיראן. בשנת 2009 מנתה אוכלוסיית העיר 1,455,073 תושבים. ויקיפדיה

ציטוטים

”"ההתיישבות הייתה מאוד קשה, לא היה לנו כלום"“