מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

אין דבר העומד בפני כוח הרצון של סבא

מקשיבים יחד לסיפורים המרתקים
סבא האהוב שלנו
גם לאחר אסונות השואה והקשיים במדינה ניתן להתגבר וליצור תא משפחתי מושלם!

בשנת 1937, בעיר פראג שבצ'כיה נולד יואל מילר (ובשמו הלועזי פטר), הסבא האהוב שלנו. סבא גדל בדירה במרכז פראג עם שני הוריו, אמו שושנה רוזה ואביו האנס חיים.
באותה תקופה, עם עליית הנאצים לשלטון, החלו לחוקק חוקים כנגד היהודים, אחד החוקים אסר על התגוררות היהודים בדירות שחלונותיהם פונים החוצה, אל הרחוב, כמו הדירה בה התגוררו סבא והוריו, ולכן נאלצו לפנות את דירתם ולעבור אל דירה בה החלונות לא פונים אל הרחוב.
 
כשהיה בן ארבע, מלחמת העולם השנייה הייתה בעיצומה, וסבא והוריו נלקחו אל מחנה הריכוז טרזיינשטאט. שם חולקו לביתנים, אביו בנפרד וסבא עם אמו בנפרד. 
ממחנה זה נשלחו טרנספורטים, כלומר רכבות עליהם עלו היהודים ונשלחו אל מותם (ללא ידיעתם). בחורף 1943 סבא ומשפחתו היו אמורים לעלות על אחד הטרנספורטים, באותו יום אמו של סבא הרגישה לא טוב ובדרך נס שעד היום לא ידועה לנו הצליח אביו של סבא להסיר את שמם מן רשימת הנוסעים, הוא הורה לסבא לחכות בחוץ עם עגלה מלאת שמיכות, סבא עדיין זוכר איך עמד בקור בלי גרביים עם העגלה וחיכה לאביו שיחזור. אביו חזר עם אמו, קודחת מחום בידיו וסחב אותה כל הדרך חזרה. 
לאחר זמן מה, אמו שידעה לתפור נלקחה לעבוד אצל הנאצים בעבודות תפירה וניקיון. עבודה זו הייתה כרוכה גם ביציאה מהמחנה. כאשר יצאו מן המחנה נהגו לעצור במסבאה מסוימת בה חיכו בדרך כלל חברי המחתרת הפרטיזנים שהעבירו אליה מכתבים אותם החביאה בתחתית דלי והעבירה אותם למחנה. כך המשיכה עד שהבינו הנאצים שמשהו לא כשורה ותפסו אותה בעת מעשה. היא נאסרה ונשלחה לכלא, שם גם גילתה שהיא בהיריון.
 
באותו הזמן סבא הקטן נותר במחנה, עם חברותיה של אמו וראה את אביו פעמים ספורות בלבד. כשהיה במחנה נהגו סבא ושאר הילדים לאסוף עטיפות של סכיני גילוח, לשחק כדורגל בעזרת כדור העשוי מגרביים. אלו רק שתי דוגמאות לעיסוקים שבהם ניסו הילדים להיטיב את כליאתם בגטו. 
בשנת 1944 אביו של סבא היה מיועד לעלות על אחד הטרנספורטים לאושוויץ, מכיוון שאמו עדיין הייתה אסירה, אביו לא רצה להשאיר את סבא לבד במחנה ורצה לקחת אותו עמו. אך חברותיה של רוז'י, אמו של סבא, חששו מפני הלא נודע והציעו להשאיר את סבא איתן, וכאשר האחרונה מביניהן תצטרך לעלות על הרכבת לאושוויץ היא תיקח את סבא איתה. אביו של סבא האנס חיים עלה על הרכבת ולא חזר, הוא היה אחד מהקרבנות הרבים שנרצחו באושוויץ.
בינתיים אמו של סבא ילדה את אחיו הקטן, גרשון והוחזרה לטרזיאנשטדט, שבועיים בלבד לאחר לקיחתו של בעלה שלא זכה להכיר את בנו השני. כשפגשה את יואל, בנה האהוב אמרה לו: "אבא  שלך נלקח אל הלא נודע, אבל הבאתי לך אח".
 
מאותו רגע סבא בן השבע, תיפקד כאבא במלוא מובן המילה לגרשון אחיו. כבר באותו רגע רץ לחפש לגרשון עגלה ומיטה בין ערימות הריהוט שנשארו מילדים שנלקחו למחנות ההשמדה השונים ולא חזרו. כל זה תוך סכנה שייתפס על ידי השומרים הגרמניים. במאי 1945 שוחרר גטו טרזיינשטאט וסבא, גרשון ואמם חזרו לדירתם הראשונה בפראג. סבא התחיל ללמוד בבית הספר היסודי מכיתה ב'.
בערך בגיל 10, בשנת 1948 עברו ללונדון, שם התגוררה דודתו של סבא. הם שהו שם כתשעה חודשים ואז עלו לארץ ישראל בשנת 1949 קצת לאחר קום המדינה.
 
תחילה גרו במעברה, עד שהוזמנו לגור אצל קרובי משפחה בדירה קטנה בתל אביב, ישנו שלושתם באותה מגירת מצעים. בעקבות הצפיפות נשלח סבא לפנימייה דתית בירושלים. אמו של סבא ואחיו הקטן עברו לגור בשיכון בבני ברק. סבא סבל מאוד בפנימיה ואמו העבירה אותו חזרה לביתם.
 
שם בבני ברק, החל ללמוד בבית ספר דתי, בעקבות זאת החל סבא לחבוש כיפה, לשמור שבת ואף הצטרף לתנועת נוער בני עקיבא כחלק מהשתלבותם בשכונה הדתית. סבא מספר שאמו נהגה להגיד: "תלמד בבית ספר דתי ואח"כ תחליט".
 
סבא סיים בית ספר תיכון בהצטיינות והתגייס ליחידת נח"ל מוצנח, גרעין דתי שחלק מהזמן משרתים בקיבוץ וחלק מהזמן מתאמנים, שומרים, וגם צונחים כחלק מהאימונים. בסיום הצבא רצה סבא להתחיל ללמוד אווירונאוטיקה, אך באותן שנים חשבו לסגור פקולטה זו בטכניון ולכן סבא נסע ללמוד בלונדון, שם גרה דודתו ובעלה. באותו זמן החליט סבא להוריד את הכיפה ולחיות חיים חילוניים. הוא התארח אצל דודתו ובעלה, אשר דאגו לו לעבודה ולמקום מגורים. על מנת להתחיל ללמוד באוניברסיטת לונדון היה עליו לעשות את רוב מקצועות הבגרות שוב באנגלית ורק לאחר שנתיים יכל להתחיל ללמוד באוניברסיטה. 
 
 
 
סבא היה פעיל כמזכיר האגודה לסטודנטים ישראליים באנגליה. באחד מאירועי הסטודנטים הגיעה אישה יפהפייה, לבושה באלגנטיות עם כובע וסבא התאהב בה ממבט ראשון. זוהי סבתא שלנו מריאן. אחרי שנה שבילו יחד נאלצה מריאן לחזור ארצה והקשר בינה לבין סבא המשיך דרך התכתבות במשך חמש שנים. 
סבא סיים ללמוד באוניברסיטה בהצטיינות יתרה וישר קיבל הצעת עבודה מחברת boeing בארה"ב. קודם, נסע סבא לארץ להתחתן עם מריאן. שלושה חודשים לאחר החתונה הם נסעו לארה"ב כאשר ירח הדבש היה בדרך. שם נולדה בתם הבכורה (אמא שלנו) ניקול.
 
שנתיים לאחר מכן ביקשו מסבא לחזור ולעבוד בתעשייה האווירית בישראל. שם התחיל סבא לעבוד על פרויקטים ומטוסים שונים של התעשייה האווירית. בארץ נולדו להם עוד שלושה ילדים שני בנים ובת. המשפחה הייתה תמיד מאוד מלוכדת אוהבת אופטימית ושמחה. כל אחד התעניין בחייו של השני ושיתף את כל המשפחה בקורותיו. 
 
לסבא יש 11 נכדים שאוהבים אותו ומעריצים אותו, לכל נכד יש יום מיוחד בשבוע עם סבא וסבתי. חייו של סבא הם דוגמא לכוחו של הרצון, שגם לאחר אסונות השואה והקשיים במדינה ניתן להתגבר וליצור תא משפחתי מושלם. 
 

מילון

גבורה
מעלה אנושית המתבטאת לרוב בעשיית מעשי אומץ אל מול סכנות ותוך הקרבה עצמית

ציטוטים

”חלומות מביאים אותך רחוק“

”חייו של סבא הם דוגמא לכוח הרצון, גם לאחר אסונות השואה והקשיים ניתן להתגבר ולהמשיך“