מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

אימה בלב ים

הבת רחל שושן מתעדת
משפחת בר סימן טוב
תיאור עלייתה הבלתי ליגאלית של סבתא קלרה עדינה בר סימן טוב, הסכנה בלב ים, החיים בצל מדינה בהקמהה לצד בעל שהוא סבי ציוני.

אימה בלב ים

סבתא עדינה-קלרה בר סימן טוב חוותה עד יום מותה את סיפור האימה שאירע בלב ים, סיפור אותו שמעתי מפיה במהלך השנים בהם חייתי במחיצתה. סיפור שאותו אנו מעבירים לילדינו – ניניה ולבניהם.

הסיפור מתחיל בתורכיה קהילת איזמיר שהייתה אחת הקהילות הגדולות והחשובות באימפריה העות'מאנית, החל מן המאה ה-17.  באמצע המאה ה-19, שכנו בעיר כ-40,000 יהודים.

נוכחותם של יהודים באיזמיר הייתה משמעותית. בראשית המאה ה-17, החלה להתבסס בעיר קהילה יהודית. רובה הורכבה מצאצאים של מגורשי ספרד, מהם רבים שהגיעו לאיזמיר מסלוניקי או מאיסטנבול.

הקהילה נהנתה מאוטונומיה ומחופש דת יחסי, וקיימה מערכות חינוך ומשפט נפרדות. לאורך השנים עסקו בני הקהילה במסחר וכן בענפי ייצור שונים, ואף השתלבו במערכות השלטון.

9

 

קלרה- עדינה (בר סימן טוב) אלגרנטי, סבתי, נולדה בשנת 1906 בעיר איזמיר.  היא גדלה במשפחה מעוטת יכולת וקשיי המחיה אילצו את הוריה להעביר אותה למשפחה מאמצת בה עבדה בעל כורחה על מנת לכלכל את עצמה ולא להוות נטל כלכלי על הוריה. לאורך כל השנים הללו שמרה סבתי על קשר עם הוריה וביקרה בביתם שגרו בקרבת מקום.

בהיותה בת 23 בשנת 1929 התחתנה עם סבי אברהם בר סימן טוב, אותו הכירה בשידוך, ובין השניים התפתחה אהבה חזקה.

 

%d7%a9%d7%a7%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%aa6

 

סבא  איבד את אימו האהובה בגיל צעיר, אביו נישא בשנית לאישה אחרת שלא רצתה לגדל את הילד וסבי, שזמן קצר קודם איבד את אמו, הרגיש עתה שאיבד גם את אביו. סבא שהיה ילד, סקרן ונבון, גדל להיות  גבר צעיר ונלהב, ציוני ואידיאולוגי ששאף לעלות לארץ ישראל ולתרום  לבניין הארץ.

מיד לאחר חתונתם, סבתא וסבא עברו להתגורר בבית אביו ביחד עם אמו החורגת של סבי. אמו מאוד לא אהבה את את נוכחות הזוג הצעירה בביתה והיחסים ביניהם לבינה היו מעורערים.

לאחר זמן קצר התרחבה המשפחה החתונה ונולדו שתי בנות, אסתר ומזל.

%d7%a9%d7%a7%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%aa4

 

וכשהייתה הבת הגדולה בת שנה והקטנה בת יומה, החליט סבי לממש את חלומו להפריח את השממה בארץ ישראל ולהיות חלוץ, עזב את משפחתו ועלה לארץ. חלומו היה להטביע את חותמו על הציונות ועל פיתוח היישוב העברי בארץ ישראל.

%d7%a9%d7%a7%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%aa3

 

סבתא שסבלה רבות בבית של הורי בעלה, נסעה לביקור קצר בבית הוריה. כשחזרה לאחר הביקור הופתעה לגלות כי כל המטלטלים שלה הושלכו לרחוב על ידי חמותה. שכנים וחברים עזרו לה לאסוף את החפצים המעטים שהיו ברשותה ולחזור לבית הוריה שחיו בדוחק רב. ביום זה רקמה בליבה את רעיון העלייה לארץ ישראל. היא שיתפה חברה טובה שגם הארוס שלה נסע עם סבי לארץ, ושתיהן חפשו דרך להגיע לארץ ולהתאחד עם אהוביהן. הבעיה שעמדה בפניהן הייתה למצוא דרך להגיע לארץ. השלטון באותם ימים, ימי המנדט הבריטי, הכניסה לארץ הייתה בלתי חוקית. היו אנשים שהממון היה בכיסם והצליחו לקבל אשרת כניסה, ולסבתי היו מעט מאוד תכשיטים, ומצעים שרקמה במהלך כל שנות ילדותה אותם מכרה למען הנסיעה הזאת.

בשנת 1932, בעצה אחת עם מכרים, חברים, רבנים שמו פעמיהם לכיוון לבנון, לבירות.  לאחר שהגיעו למקום,  יצרו קשר עם דייג שהיה מבריח אנשים לארץ ישראל בתשלום. הן התחננו שייקח אותן, והוא הסכים אך הזהיר אותן שאם התינוקת תבכה יזרוק אותה לים.

סבתי שחששה מאוד, הפקידה את הבת הגדולה בת השנתיים בידי חברתה, ואת התינוקת שמלאו לה מספר חודשים לקחה בידה, חלצה שד והצמידה אותה אליה. לאחר זמן מה התחילו השתיים להרגיש שהסירה מתמלאת מים, הן הסתכלו האחת את השנייה ופנו אל הדייג בבהלה. הדייג אמר להן להתחיל ולהוציא את המים מהסירה שנפרץ בה חור. שתיהן עבדו לאורך כל השייט, בפחד ובמורא פן הבנות יבכו, והדייג הלבנוני יממש את איומו. סבתי מספרת: זעקתי בדממה לשמיים "אנא הצל את בנותיי" כשראינו את חוף ראש הנקרא, הבנו שאנחנו בסיומה של הדרך המסוכנת, אך עדיין לא ידענו מי יצפה לנו בחוף ולאן ייקחו אותנו. ברגע שרגלנו נגעו בחוף, הגיעו חבר'ה צעירים, סחבו אותנו במהירות הרחיקו אותנו וסייעו בידנו להגיע לתל אביב. הפגישה עם סבא הייתה מרגשת ביותר, אך בשנים אלו חל משבר כלכלי בארץ, מן הקשים שידע היישוב העברי בימי המנדט הבריטי.

%d7%a9%d7%a7%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%aa1

 

במהלך השנים, סבא עבד בעבודות מזדמנות על מנת לכלכל את בני משפחתו. החל מבניית הארץ, סנדלר, תברואה בערית תל אביב, סבתא הייתה עקרת בית לתפארת, הם גרו מספר שנים ביתם בשכונת שפירא. הקנו לילדיהם חינוך של ערכים, כבוד, סובלנות ציונות ואהבת המדינה. כל הילדים לקחו חלק בארגונים המחתרתיים לפני קום המדינה. כשהמדינה קמה הם שרתו בצה"ל וגדלו ילדים, נכדים ונינים שהלכו בדרכם.

 

%d7%a9%d7%a7%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%aa5

 

השנים עברו, סבא וסבתא בנו משפחה לתפארת, משפחה אצילה עם הערכים שעליהם חונכו. המורשת שלהם ממשיכה שנים רבים גם לילדים של ניניהם.

סבא אברהם בכור נפטר בשנת 1969 בגיל 70 מתאונת פגע וברח.

סבתא עדינה נפטרה בשיבה טובה בגיל 85 זכתה לראות נינים. סבתא גדלה בבית הורי, ביתה הצעירה רחל שושן (הילדה הקטנה במרכז בתמונה המשפחתית)  עד יום מותה.

 

העשרה

עלייה בלתי ליגאלית – הייתה התנועה לכניסה בלתי חוקית של יהודים לארץ ישראל בדרכי הים והיבשה וב-1947 גם בדרך האוויר, אשר אורגנה על ידי היישוב העברי בתקופת המנדט הבריטי משנת 1934 ועד הקמת מדינת ישראל ב-1948 (כניסתם של יהודים לתחומי הארץ באופן בלתי מאורגן החלה מאז מלחמת העולם הראשונה, כאשר הונהג ממשל צבאי בריטי ואף קודם לכן, אך ההעפלה המאורגנת החלה ב-1934) היא כונתה גם עלייה ב', משום שנעשתה בד בבד עם העלייה החוקית שנמשכה באותה עת על פי תקנות ההגירה החמורות שנקבעו על ידי ממשלת המנדט הבריטית.

מנדט בריטי – הוא מנדט חבר הלאומים (ייפוי כוח) שהוענק לבריטניה על ידי חבר הלאומים, בין היתר, על מנת לסייע ליישוב היהודים[1] ולהבטיח את הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, ברוח הצהרת בלפור ועל פי הנאמר בכתב המנדט. הבריטים שלטו בארץ ישראל (פלשתינה) בין קיץ 1917 למאי 1948.

"שלטון המנדט" הוא כינוי מקוצר לשלטון הבריטי בארץ ישראל, שפעל מתוקף המנדט שקבלה מחבר הלאומים. "ממשלת המנדט" היא הממשלה הבריטית שפעלה בארץ תחת המנדט שקיבלה מחבר הלאומים החל ב-1922. "תקופת המנדט" היא התקופה שמאז כניסת הצבא הבריטי לארץ ישראל בקיץ 1917, ועד לסיומו בחצות הלילה שבין ה-14 וה-15 במאי 1948.

שפּירא היא שכונה בתל אביב הקרויה על שמו של מאיר גצל שפירא, סוחר קרקעות ונדבן יהודי מדטרויט. השכונה נמצאת מדרום לתחנה המרכזית החדשה ודרך שלמה ותחומה על ידי דרך חיל השריון ונתיבי איילון ממזרח, דרך קיבוץ גלויות מדרום ושדרות הר ציון ממערב. מתגוררים בה כיום כ-8,500 תושבים. השכונה יושבה על ידי עולים ממקומות שונים בעולם, ואופייה ההטרוגני נשמר עד היום. תחילה הגיעו אליה פליטים יהודים שעזבו או גורשו מיפו לאחר מאורעות 1921. קבוצת העולים הראשונה שהשאירה את חותמה בשכונה הייתה של עולים מבוכרה, שנוכחותם בולטת במקום גם כיום. בשנות השלושים הגיעה לשכונה קבוצה גדולה של יהודים מסלוניקי שביוון. יהודים אלו הקימו בשכונה את בית הכנסת בית תפילה, שזכה לשם "בית הכנסת של הקומוניסטים" משום שבו לא נגבו כספים ולא חולקו משכורות לנושאי תפקידים. בשנות ה-50 התיישבו בשכונה קבוצה של עולים מהעיר בלך שבאפגניסטן, שאף הקימו בית כנסת ליוצאי עירם ברחוב מאור הגולה.

ב-1934 סופחה אבו כביר ליפו, והשכונה הייתה תחת שיפוטה עד 1948. בשנים שקדמו להקמת מדינת ישראל רבו החיכוכים והתקריות בין הערים והגבול הפך לחזית. מהפרדסים שסביב השכונה נורו יריות על בתיה, ועיריית יפו לא סיפקה שירותים מוניציפליים נחוצים לתושבים. ועד השכונות העבריות שבשטח יפו, ובהן שכונת שפירא, פעל ללא לאות לסיפוח השכונות הדרומיות לתל אביב, אך יפו לא הסכימה להפריד שכונות אלו משטח שיפוטה.

 

 

 

 

 

 

הזוית האישית

מילון

שכונת שפירא
שפּירא היא שכונה בתל אביב הקרויה על שמו של מאיר גצל שפירא, סוחר קרקעות ונדבן יהודי מדטרויט. השכונה נמצאת מדרום לתחנה המרכזית החדשה ודרך שלמה ותחומה על ידי דרך חיל השריון ונתיבי איילון ממזרח, דרך קיבוץ גלויות מדרום ושדרות הר ציון ממערב. מתגוררים בה כיום כ-8,500 תושבים. השכונה יושבה על ידי עולים ממקומות שונים בעולם, ואופייה ההטרוגני נשמר עד היום. תחילה הגיעו אליה פליטים יהודים שעזבו או גורשו מיפו לאחר מאורעות 1921. קבוצת העולים הראשונה שהשאירה את חותמה בשכונה הייתה של עולים מבוכרה, שנוכחותם בולטת במקום גם כיום. בשנות השלושים הגיעה לשכונה קבוצה גדולה של יהודים מסלוניקי שביוון. יהודים אלו הקימו בשכונה את בית הכנסת בית תפילה, שזכה לשם "בית הכנסת של הקומוניסטים" משום שבו לא נגבו כספים ולא חולקו משכורות לנושאי תפקידים. בשנות ה-50 התיישבו בשכונה קבוצה של עולים מהעיר בלך שבאפגניסטן, שאף הקימו בית כנסת ליוצאי עירם ברחוב מאור הגולה. ב-1934 סופחה אבו כביר ליפו, והשכונה הייתה תחת שיפוטה עד 1948. בשנים שקדמו להקמת מדינת ישראל רבו החיכוכים והתקריות בין הערים והגבול הפך לחזית. מהפרדסים שסביב השכונה נורו יריות על בתיה, ועיריית יפו לא סיפקה שירותים מוניציפליים נחוצים לתושבים. ועד השכונות העבריות שבשטח יפו, ובהן שכונת שפירא, פעל ללא לאות לסיפוח השכונות הדרומיות לתל אביב, אך יפו לא הסכימה להפריד שכונות אלו משטח שיפוטה.

ציטוטים

” "אנא הצל את בנותיי" “