מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

איך שגלגל מסתובב

יוסף ובלהה גילאור עם אורן בכיתתו
יוסף ובלהה ביום חתונתם
הדמיון בין מה שהיה למה שיהיה

אני יוסף גילאור בנם של משה ורחל שוישה, דור רביעי בארץ. הורי נישאו בארץ ישראל בשנת 1921 בחיפה .

אני רוצה לספר לך אורן, על הקשר שלי לישראל, ועל החגים בבית הורי כפי שחגגנו אותם בילדותי. ועל נישואי עם סבתך בלהה.

נולדתי בשנת 1940 בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל. דור שלישי לילידי הארץ (בתי חלי, אמא של אורן היא דור רביעי ואורן הוא דור חמישי לילידי הארץ). אבי וסבתי, התיישבו בחיפה ולפני כן, בתקופת השלטון הטורקי בארץ עברו למושבה זכרון יעקב. בקום המדינה בשנת 1948, זכורה לי השמחה האדירה שגאתה בנו. הריקודים, השירה והחגיגה לרגל עצמאות המדינה.

התגייסתי לצבא בתום הלימודים בבית הספר התיכון בחיפה, ושירתתי בחיל התותחנים ובשריון. בתום שרותי הצבאי ניתן לומר שחזרתי לעיר הולדתי, ירושלים כדי ללמוד באוניברסיטה העברית ללימודי משפטים.

בשרותי הצבאי במילואים השתתפתי בכמה מלחמות ומבצעים צבאיים. בצפון, ברמת הגולן כולל מלחמת ששת הימים, יום הכיפורים,שלום הגליל ועוד.

בצעירותי הייתי ספורטאי, שיחקתי כדורסל במכבי חיפה, ובנבחרות צה"ל והאוניברסיטה.

בחיפה, משפחתי ואני מתגוררים למעלה משבעים וחמש שנה. אני עוסק כעורך דין. כמו כן, אני פעיל בהתנדבות בשירות למען קהילת חיפה, ועומד בראש מוסד סיעודי גדול, ומפעלי חינוך ותרבות לילדי חיפה למן הגיל הרך ועד לסטודנטים להשכלה גבוהה.

 

החגים בבית אבא

עכשיו אספר על החגים במשפחתי כילד. במשפחה שבה אני גדלתי הייתי הצעיר במשפחה מתוך שבעה ילדים. זו היתה משפחה מאד שורשית. ההורים היו ספרדים טהורים.(ס"ט). אבי היה יליד הארץ, אני הייתי דור שני ואתה דור רביעי בארץ. ילידי הארץ, מה שנקרא 'צברים', על שם הסברס כי סברס מתוק מבפנים וקשה מבחוץ, וזה היה דימוי של ילידי הארץ. המשפחה שמרה  מסורת ואבי, הקפיד לקיים את כל חגי ישראל כהלכתם. זו היתה משפחה מסורתית שהקפידה על מסורות החג. אני זוכר שלפני שישים שנה, אבי היה לוקח אותי ואת אחי לבית כנסת כבר מגיל צעיר, ולמדנו את התפילות שעד היום אני זוכר בעל פה.

בפסח זכור לי, שאמי הייתה, מנקה ומסדרת את הבית ומצחצחת את הכלים (זה נקרא להגעיל את הכלים). היא הייתה מנקה כל כך טוב עד שלא נשאר אפילו פירור אחד של חמץ. בערב פסח היה אבי, מטמין בכל מיני מקומות ברחבי הבית פירורי לחם עטופים בנייר עיתון ושולח אותנו, הילדים, לחפש ולמצוא אותם. ואחר כך היה אוסף אותנו עם כל החמץ שמצאנו והיה, עושה דבר שנקרא "שריפת חמץ". בליל השני היינו מתלבשים בבגדי חג חגיגיים והולכים לבית הכנסת. כשחזרנו התחלנו לערוך את סדר פסח ולקרוא בהגדה, ואבי, היה מסביר את המילים הקשות בהגדה והיינו, שרים את שירי החג וזה היה מתמשך עד חצות ויותר. היה לנו מנהג הסתרת האפיקומן. מי שהיה מוצא היה מקבל פרס כי אי אפשר, להמשיך את הסדר בלי למצוא אותו, ואני הייתי מנסה למצוא.

אני זוכר גם את יום הכיפורים שהיינו, יושבים בבית הכנסת שעות ארוכות עד סוף תפילת נעילה, שמכריזה על סיום הצום. כולנו השתדלנו לצום גם כשהיינו ילדים קטנים, כי אבא היה יהודי מאמין. בחג הסוכות היינו בונים סוכה ומקשטים אותה. ובחג השבועות היינו, מכינים את הסלים, נוסעים לקיבוץ והייתי נוסע שם בטרקטור. היינו גם רוקדים שם ריקודי עם. בחנוכה שרנו ביחד את השירים, הדלקנו נרות, וכמובן, קיבלנו דמי חנוכה שזה היה דבר חשוב מאד. בפורים התחפשנו וקיבלנו דמי פורים גם כן. אני זוכר, את התקופה שבה כל החגים הללו היינו, גם חוגגים עם הילדים עוד לפני שהתחתנו. הייתי מקפיד לשמור על המסורת שקיבלתי מבית אבא שלי, כדי שגם ילדיי ינחילו את זה לילדיהם וככה גם אצלכם עושים ארוחות יום שישי וחגים. יום העצמאות, אני זוכר שאבא שלי בא הביתה ואמר שזה יום חג לכולנו ויצאנו לרחובות. אני הייתי אז בן שמונה, רקדנו כל הלילה. אחר כך, היינו משתתפים במצעדים שהיו ברחובות. זה היה אושר גדול.

בימי שישי, אבא שלי היה, לוקח אותנו לבית כנסת, והיינו חוזרים לארוחת שישי כשהשולחן היה כבר ערוך יפה. נרות דולקים שאמא שלי היתה מדליקה, ואבא שלי היה עושה את הקידוש. אמא שלי היתה עושה חריימה, שסבתא שלך מתקרבת לזה ממש, לטעם הזה שאני זוכר אותו. אבא שלי, היה מחלק את הלחם לכל הילדים, והיינו שרים שירי שבת. לא היינו, יוצאים לבלות ביום שישי רק בחוג המשפחה. היה כיף חיים.

 

איך שגלגל מסתובב

אבי היה סיטונאי וסוחר בדים, אותם ייבא מהארצות שמעבר לים. הוא נאלץ לעבוד לפרנסת המשפחה, בגיל ארבע עשרה לאחר פטירת אביו יוסף, שאני קרוי על שמו. אני בן הזקונים. משפחתי שמרכז חייה היה בחיפה ,עברה לירושלים, בזמן מלחמת העולם השנייה, בתקופה בה האיטלקים הפציצו את חיפה. חזרנו לחיפה כשהייתי בן שלוש, אני, אחי ואחיותיי. אבי הקדיש את זמנו הפנוי בהתנדבות למען הקהילה בחיפה. אמו של אבי, שרה שוישה, הייתה המוכתר של זכרון יעקב בתקופת הטורקים, ונודעה באומץ ליבה ובכושר המנהיגות שלה, ובכל המגעים עם נציגי השלטון הטורקי בזכרון יעקב. לכן, כאשר הטורקים לכדו את שרה אהרונסון, מראשי ניל"י, הייתה סבתי היחידה שהורשתה לטפל ולסעוד אותה בשעותיה האחרונות.

אבי ואמי, הקדישו כל מרצם וכספם לדאוג לחינוך המלא שלנו והשכלה גבוהה, כי הם עצמם לא זכו לכך. אני חזרתי לירושלים, עיר הולדתי, שם למדתי משפטים באוניברסיטה העברית, ושם גם הכרתי את מי שתהיה אשתי, בלהה בן יצחק. מאז שסיימתי התמחות בעריכת דין הייתי, שותף באחד המשרדים הגדולים בארץ, עורכי הדין סלומון, ליפשיץ, למעלה מחמישים שנה. נאמן לדרכו של אבי שהיה נאמן לדרכה של אמו, אני ממשיך בהתנדבות למען הקהילה. מעגל החיים שלי נפגש עם מעגל החיים של אישתי. הוריה,מנחם גנז'וק ואסתר כגן, הגיעו כל אחד מהם מפולין, בתחילת שנות הארבעים במהלך מלחמת העולם השנייה. כאשר הגיע מנחם לנמל חיפה נדרש לשנות את שמו לשם ישראלי. אף שהדרישה לא הייתה מובנת לו, הוא היה ממושמע אך, בחר להנציח בשם את אביו, יצחק ומכאן השם בן יצחק. ההורים של אשתי נפגשו בחיפה במסעדת פועלים, התאהבו והתחתנו  שנת 1942. אשתי נולדה בשנת 1944 בחיפה, ויש לה אח, אבינועם שנולד  בשנת 1947. לימים, למדה בפקולטה למשפטים בירושלים ואז הכרנו. עם סיום לימודיה חזרה לחיפה, ואחרי כחמש עשרה שנות עריכת דין מונתה להיות שופטת בבית המשפט המחוזי בחיפה. בשנת 2005 מונתה להיות נשיאת בית המשפט המחוזי עד לפרישתה. במשך כלמעלה משלושים ושתיים שנה הייתה,שופטת  ודנה בנושאים שונים ומגוונים. בשנת 2015 הוענק לה אות יקיר חיפה.

הזוית האישית

מספר/ת: ההיסטוריה של המשפחות שלנו, והחיים שלנו בארץ ישראל, מסבירים את האהבה שלנו למדינה, שאספה לקרבה את כל התפוצות מארצות שונות במטרה להבטיח מקום לכל היהודים. במיוחד, מניצולי השואה. דורות ההמשך להם צריכים להתמיד באהבה אחד לשני, ובאהבת ארץ ישראל, במגמה לחיות בשלום עם שכנינו. כל חיי סבא ואני רוצים להעניק ללידינו ולנכדינו את הכי טוב שיש. שיגדלו ללא מחסור, ובתקווה שיהיה להם רק טוב.

הכותב:  נהניתי לשמוע את הסיפורים של סבא וסבתא שלי, ולמדתי המון על עברם. אני מקווה שהתוכנית תמשיך לעוד שנים רבות. אני רוצה להגיד לסבא וסבתא שלי, תודה שהשתתפו בתוכנית וגרמו לי להנאה וללמידה.

מילון

מוכתר
ראש הכפר בתקופת התורכים ששלטונם נקרא האימפריה העות'מאנית

סיטונאי
אוסף פעילויות הכרוכות במכירת סחורות בכמויות גדולות.

פקולטה
יחידה של אוניברסיטה העוסקת במחקר ובהוראה בתחום ידע מוגדר.

ציטוטים

”כאשר הטורקים לכדו את שרה אהרונסון הייתה סבתי, היחידה שהורשתה לטפל ולסעוד אותה בשעותיה האחרונות. “