מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

איך עליתי לארץ מקהיר?

פורטונה ושלמה במהלך העבודה
פורטונה עם שתי אחיותיה ליד אלכסנדריה
ילדות במצרים

נולדתי בשנת 1945 בקהיר שבמצרים. היינו 8 ילדים, אני הייתי הילדה השנייה להורי. להורי הייתה חנות מכולת בקהיר.

היינו משפחה מאוד מוכרת ולכן שמרו עלינו מאוד. אני זוכרת שפעם ניסו לחטוף אותנו. בשכונה ראו קבוצת ילדים הולכת ומיד הודיעו להורי. לאורך תקופת הילדות השגרה שלנו הייתה מורכבת מהליכה לבית הספר וחזרה הביתה. רק בקיץ היינו יוצאים ונופשים ליד הים.

המשפחה בנופש

בתאריך 24 לאוקטובר 1956 באו שוטרים באמצע הלילה, הפכו לנו את כל הבית ולקחו למאסר את אבי וסבי. נבהלנו מאוד. זה הדבר היחיד שזכור לי בבירור ממצרים.

למחרת מצאנו את החנות סגורה…

לאחר מאמציה הרבים של אמי, שהייתה לה תינוקת בת חודשיים, נפתחה החנות, אבל לאחר חודש החליטו לגרש את אבי וסבי לכן עזבנו את מצרים בתאריך 1.1.1957. הפלגנו לנאפולי באיטליה. אני לא זוכרת כלום מאותם ימים. כנראה הכחשתי… לאחר 4 ימים באיטליה הפלגנו לחיפה. הגענו בתאריך 16.1.1957 לחיפה. מחיפה נסענו במשאית לאופקים. אופקים הייתה אז עיירה מאוד נידחת. לא היה בה כלום. אבי וסבי עבדו עבודות דחק. אופקים הייתה בנגב, במדבר.

מבאר שבע היו מעט אוטובוסים לאופקים. היינו צריכים ללכת 4 קילומטרים מהתחנה הביתה. הלכתי לבית ספר, זה היה קצת מוזר כי זה היה חדש. לא שיחקנו. אני זוכרת שאני ידעתי קצת עברית לעומת האחרים. אחרי תקופה לקחו אותי לפנימייה באשל הנשיא כדי להקל על ההורים שלי. היה ממש טוב בפנימיה אבל עזבתי אחרי שנה.

התחתנתי בגיל 16 וגרנו בקריית גת. בעלי עבד ולא רצה שאני אלמד או אצא לעבודה. הייתי עקרת בית שסגורה בביתה. נולדו לנו 3 ילדים. אמנון, שושנה ומשה. אחרי מות בעלי, בני אמר לי שאני לא יכולה להישאר בקריית גת כי אין לי שם אף אחד. בתום החודש למותו  של בעלי, חיפשנו דיור מוגן וכך הגעתי לירושלים.

עץ המשפחה של פורטונה יוסף

הזוית האישית

שלמה קונסטנטינובסקי בקשר הרב דורי עם פורטונה.

מילון

עבודות דחק
עבודות יזומות, עבודות ציבוריות להקלת האבטלה

ציטוטים

”באו שוטרים באמצע הלילה, הפכו לנו את כל הבית ולקחו את אבי וסבי למאסר. “