מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

איך סבתא הכירה את סבא

תמר וסבתא נעמי
סבתא נעמי וסבא נדב
איך סבא נדב וסבתא נעמי נפגשו - סיפור אהבה קסום במכתבים

שמי נעמי שחם, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי. להלן סיפורי:

בשנת 1942 באמצע מלחמת העולם השנייה באירופה, בארץ המשיכו החיים, ובחודש אוגוסט 1942 בקיבוץ גבעת ברנר נולד בן בכור לפפי ופרץ שחם ושמו נדב. הוא נולד בתאריך 17.8.1942 בבית החולים בילינסון.

בתאריך 29 לנובמבר 1942 אני נולדתי בשדה ורבורג, להוריי עליזה וקורט קמפ (קמון), זוג חלוצים שעלו מגרמניה. גם אני נולדתי בבית החולים בילינסון (שלושה חודשים אחרי התינוק נדב שחם). בגיל שנתיים משפחתי עברה מהמושב לקיבוץ הזורע. כל ילדותי גדלתי בקיבוץ. בסיום בית הספר התגייסתי לצבא בשנת 1961, הגעתי כחובשת לגדוד הצנחנים 890. גם נדב שחם גדל בגבעת ברנר ובסיום לימודיו התגייס ב-1960 לצנחנים, לגדוד 890. בגדוד היו מאות בחורים צנחנים ורק 10 חיילות. מאוד רציתי שיהיה לי חבר צנחן, היה קשה להחליט מי הכי נחמד. ראיתי בחור בלונדיני גבוה עם עיניים כחולות, הוא מצא חן בעיניי, ושמעתי שגם הוא קיבוצניק והוריו גם הם מגרמניה.

נדב עבר מהגדוד למקום אחר לקורס קצינים יחד עם חבריו, אני מהגדוד שלחתי מכתב בשם בנות הגדוד לבחורים בקורס קצינים. על המעטפה כתבתי "לנדב שחם וחבריו", נדב קיבל את המכתב ושלח לי מכתב בשם הבחורים, וכך התכתבנו כמה שבועות עד שנדב הבין את כוונתי ושאל אם אני מוכנה להיות חברה שלו. כמובן שהתרגשתי וכתבתי לו מכתב אישי, שאני מאוד רוצה להיות חברה שלו.

מאז היינו חברים ואוהבים, בחופשות ביקרנו פעם בגבעת ברנר ופעם בהזורע. אחרי שלושת רבעי שנה ראינו שהרבה חברים שלנו מתחתנים והחלטנו שגם אנחנו רוצים להתחתן, החתונה נערכה בהזורע בל"ג בעומר בשנת 1963 וכעבור שבוע הייתה מסיבה גדולה גם בגבעת ברנר לכבוד החתונה שלנו ועוד שני זוגות.

אחרי החתונה נדב עבר להזורע וכעבור שנה וחצי, בדצמבר 1964, נולדה ביתנו הגדולה לילך. הבאנו אותה ישר מבית החולים לבית התינוקות בקיבוץ. מטפלות טיפלו בה ואני האימא באתי להניק ולטפל בה כל כמה שעות. כעבור שנה וחצי באפריל 1966 נולד בננו נחשון. גם אותו מיד הבאנו לבית התינוקות. כעבור חמש שנים באפריל 1971 נולדה ביתנו עירית. אחרי ארבע שנים באוקטובר 1975 נולדה ביתנו אלה וכעבור עוד חמש שנים ביוני 1980 נולד בננו הצעיר עמרי. כל הילדים גדלו בבתי הילדים, אחר הצהריים הם באו לבית ההורים ובילינו יחד כל המשפחה, ובערב החזרנו אותם לשינה בבית הילדים.

המשפחה הייתה מאוד מלוכדת ומאוד אהבנו לנסוע ולטייל ביחד. במבט לאחור מאוד עצוב לי שהילדים לא ישנו איתנו בבית. (עמרי בננו הצעיר הספיק לישון קצת בבית מכיוון בגיל 11 הוחלט בקיבוץ שהילדים יעברו לישון אצל ההורים).

כשהיינו בני 46 נדב ואני הפכנו להיות סבים כשנולד נכדנו הגדול רז ללילך ועמי עמיצור בכפר יהושע. נדב נפטר ב-13.7.2006. הוא הספיק לחתן את כל ילדינו ולהכיר 8 נכדים, לאחר מותו נולדו לנו עוד 9 נכדים, היום אני סבתא ל-17 נכדים.

הזוית האישית

סבתא נעמי: שמחתי לספר את סיפורי, אהבתי את המפגשים כל שבועיים. השתדלתי ללמוד את רזי הפעלת המחשב. לסיכום: אני מאוד מעריכה את תכנית הלימודים של הקשר הרב דורי.

הנכדה תמר: מאוד נהניתי להיפגש עם סבתא, ללמד אותה וללמוד ממנה על הסיפור שלה ושל סבא נדב ועל תקופת ילדותה.

החברה גאיה: נהניתי מאוד להיפגש עם סבתא של תמר ונהניתי ללמוד עליה דברים חדשים ולשמוע את סיפור האהבה שלה.

מילון

גִּבְעַת בְּרֶנֶר
הקיבוץ הגדול בישראל, שייך למועצה האזורית ברנר ושוכן מדרום לרחובות וממערב לכביש 40. הקיבוץ נקרא על שמו של הסופר יוסף חיים ברנר. (ויקיפדיה)

הַזּוֹרֵעַ
קיבוץ מזרם הקיבוץ הארצי השוכן במערב עמק יזרעאל, למרגלות רמות מנשה, על כביש חיפה-מגידו, בתחום השיפוט של המועצה האזורית מגידו. זהו הקיבוץ היחיד שנוסד על ידי בוגרי תנועת הנוער היהודית גרמנית "ורקלויטה" (Werkleute - אנשי המעשה/עבודה), תנועה שהייתה במקורה בעלת אוריינטציה ליברלית-סוציאליסטית, והפכה להיות ציונית עם עליית הנאצים לשלטון. (ויקיפדיה)

לינה משותפת
שיטת חינוך וגידול ילדים שהייתה נהוגה ברוב הקיבוצים עד שנות ה-80. בלינה המשותפת, ילדי הקיבוץ היו לנים בלילות יחדיו במבנים ייעודיים שנקראו בתי ילדים, במנותק מהוריהם. בתי הילדים היוו מעון קבע לילדים, בו גם אכלו, התרחצו ולמדו בשנות בית הספר היסודי. ברוב הקיבוצים המשיכו ללון במשותף עד ההתגייסות לצבא. (ויקיפדיה)

גדוד 890
גדוד הצנחנים הראשון בו נעמי ונדב נפגשו.

ציטוטים

”ראיתי בחור בלונדיני גבוה עם עיניים כחולות הוא מצא חן בעיניי...“