מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

איך סבי וסבתי הכירו בפולוניה

ביום הולדת של ליאם
סבא בא לבקר
איך סבתא וסבא שלי הכירו והתחתנו

שמי נועם גרבק, אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתא שלי יבגניה ובקשתי ממנה לספר לי איך היא פגשה את סבא?

סבתא שלי יבגניה נולדה בעיר פולוניה שבאוקריאינה לבית משפחת יוסימובה, בשנת 1953. סבתא עלתה לארץ בשנת 1990.

סבתא יבגניה סיפרה לי, שהיא והוריה נסעו ברכבת,  באותה רכבת נסע  גם סבא שלי, הוא היה ברכבת בדרך לביתו, לעיירה שלו. סבא וסבתא ההורים של סבתי יבגניה, דיברו במהלך הנסיעה ברכבת בשקט ביידיש. סבי שמע אותם מדברים באידיש ושאל, "אתם יהודים?" הם ענו, "כן". הוא שאל איפה הם גרים, והם ענו, "אנחנו גרים בפולונויה" (פולונויה היא עיר במחוז חמלניצקי אוקראינה.)

סבי אמר, "אני לומד שם, ואולי אני אבוא לבקר אתכם מידי פעם…." משפחתה של סבתי נתנה לסבי את כתובת ביתם. וכך החל סבי לבוא ולבקר בביתם. בפעם השלישית לביקורו הוא הביא פרחים, וביקור בפעם הרביעית הוא הביא שוקולדים…. ואחרי הרבה ביקורים הוא הציע סבי לסבתי לצאת איתו.

סבא וסבתא היו יוצאים למסעדות. סבתי עבדה בבית ספר למוזיקה והיא סיפרה לי שסבי היה תמיד מחכה לה כשסיימה את העבודה ואז הם היו יוצאים לבלות…

הם התחתנו ב-9 לאוקטובר 1976.

הזוית האישית

נועם גרבק, משתתף בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתא יבגניה והיא מספרת לו איך סבא "חיזר" אחריה.

 

מילון

גזוזטרא
מרפסת

יהודי פולוניה
בראשית המאה העשרים התגוררו בפולונויה כ-8,000 יהודים – כמחצית תושביה. כ-20 מיהודי העיר נרצחו בימי מלחמת האזרחים ברוסיה (1920-1918) בפוגרומים שעשו בהם חיילים אוקראינים וחיילי הצבא האדום. בימי השלטון הסובייטי עברו רבים מיהודי העיר לעבוד בבתי חרושת, אך רבים המשיכו לעסוק במלאכה. בראשית שנות השלושים הוקם בפאתי העיר קולחוז יהודי. בעיר פעל בית ספר ממשלתי ביידיש. בשל תהליכי העיור והתיעוש בברית-המועצות עזבו יהודים רבים את פולונויה, וערב מלחמת העולם השנייה נותרו בה כ-4,100 יהודים. (המכון הבינלאומי לחקר השואה)

ציטוטים

”אף פעם אתה לא תדע את מי תאהב“